מצטערים, אין לך הרשאה להדפיס.

 

ניתן לרכוש מנוי לאתר בטלפון: 03-6186141.

 

מאמרים
או
וגם
או
נקה שדות

הליכי פשיטת רגל למול הליכי הוצאה לפועל

תאריך פרסום 23.07.13
עו"ד שלומי נרקיס

היכן ינהלו נושיו של חייב הליכים כנגדו לתשלום חובותיו כלפיהם - במסגרת הליכי הוצאה לפועל או שמא במסגרת הליכי פשיטת רגל?

 

לעיתים תכופות, עולה השאלה היכן ינהלו נושיו של חייב הליכים כנגדו לתשלום חובותיו כלפיהם - במסגרת הליכי הוצאה לפועל או שמא במסגרת הליכי פשיטת רגל?

 

לצורך מענה לשאלה זו נבהיר במאמר זה את ההבחנה בין שני ההליכים הנ"ל.

 

תכליתם המרכזית של הליכי ההוצאה לפועל הינה מימוש פסקי-דין ומסמכים משפטיים אחרים הניתנים לביצוע כגון שטרות ומשכנתאות. פלוני שזכה במשפטו ואוחז בידיו פסק-דין שקובע שאלמוני חב לו חוב רשאי לפנות ללשכת ההוצאה לפועל על-מנת לממש את פסק-הדין.

 

אם כן, תכליתו של חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 הינה להעמיד לרשותו של הזוכה מנגנון יעיל, מעשי ובר יכולת אכיפה {ע"א 711/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' פישמן, פ"ד מא(1), 369 (1987)}.

 

ודוק, זכותו של הזוכה לממש את פסק-דינו הינה חלק מזכות הקניין שלו, כאשר מנגנון מימוש מהיר ויעיל מגן על הקניין כראוי בעוד שמנגנון איטי ומסורבל פוגע בקניינו של הזוכה.

 

יחד-עם-זאת, נועד חוק ההוצאה לפועל גם לשמור על תכלית סוציאלית תוך הגנה על החייב ומניעת הפיכתו של החייב לחסר יכולת ולנטל על החברה עקב הפעלה לא מבוקרת של מנגנון ההוצאה לפועל {רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה(3), 360 (2001)}.

 

חוק ההוצאה לפועל מעמיד לרשותם של הזוכים מגוון כלים למימוש פסק-הדין או השטר ולגביית חובם. בין היתר, יכול הזוכה לבקש להטיל עיקול על נכס של החייב, לעתור למינוי כונס נכסים על נכס מסויים שלחייב יש זכויות בו, להביא למימוש הנכס ומכירתו, לבקש שיוטלו על החייב מגבלות שונות הנוגעות להחזקת דרכון או כרטיס אשראי, לגרום לזימונו של החייב לחקירת יכולת על-מנת שיחוייב בתשלום החוב בתשלומים חודשיים, ובמקרים מסויימים, בהתקיים תנאים הקבועים בחוק, לבקש להורות על מאסרו של החייב.

 

הזוכים השונים שמנהלים הליכים כנגד החייב באמצעות מערכת ההוצאה לפועל אינם מחוייבים, ככלל, לתאם פעולותיהם זה עם זה. כל זוכה הינו "שחקן עצמאי" שרשאי לפעול בעצמו, ללא קשר לזוכים האחרים. כך נוצר לעיתים קרובות מצב בו חייב שצבר חובות למספר רב של נושים {זוכים} מוצא עצמו מתמודד מול תיקים רבים שנפתחו בלשכות הוצאה לפועל שונות ברחבי הארץ, כאשר כל אחד מהזוכים פועל בנפרד כנגדו תוך שהוא עושה שימוש בחלק או בכל הכלים הקבועים בדין.

 

על-מנת להתמודד עם תופעה זו כולל חוק ההוצאה לפועל פרק בשם "איחוד התיקים", במסגרתו רשאי החייב לבקש לאחד את תיקיו ולשלם לכל הזוכים תשלומים חודשיים בתוכנית תשלומים שתיפרס על פני זמן סביר, בהתאם ליכולתו האמיתית.

 

נעיר כי חייב שמבקש לקבל צו איחוד מידי רשם ההוצאה לפועל נדרש לגילוי מלא בנוגע לנכסיו ונדרש להתייצב לחקירת יכולת, במסגרתה עליו להוכיח שיש ביכולתו לפרוע את חובותיו בתוך פרק זמן סביר בהתאם להוראות החוק. כן, חוק ההוצאה לפועל מאפשר לרשם ההוצאה לפועל להכריז, בהתקיים תנאים מסויימים, על החייב כחייב מוגבל באמצעים.

 

הליכי פשיטת הרגל נכנסים לתמונה, בדרך כלל, מקום בו הליכי ההוצאה לפועל מתבררים כבלתי-יעילים מבחינת הנושים {הזוכים}, ולחילופין כאשר החייב מבקש להיחלץ מ"סחרחורת" הליכי ההוצאה לפועל מקום בו הלכה למעשה החייב הינו חדל פירעון.

 

מקובל לומר שהליכי פשיטת הרגל נועדו להגשים שתי תכליות: מחד, לכנס את נכסי החייב ולחלקם בין נושיו בדרך היעילה, המהירה והשוויונית ביותר. מאידך, לאפשר לחייב חדל פירעון שאינו מסוגל לשלם את כל חובותיו לפתוח דף חדש בחייו, על-ידי קבלת הפטר מחובותיו.

 

שתי התכליות האמורות לא בהכרח מתיישבות זו עם זו, לאור האינטרסים המנוגדים של החייב ושל נושיו ובהתחשב בכך שפקודת פשיטת הרגל מאפשרת הן לחייב והן לנושיו לפתוח בהליך פשיטת רגל.

 

מבחינה פרקטית נועדו דיני פשיטת הרגל להסדיר את מערכת היחסים המורכבת והרב-צדדית שבין החייב לבין נושיו, מקום בו החייב הינו חדל פירעון ונכסיו אינם מספיקים על-מנת לפרוע את כל חובותיו לנושיו.

 

במילים אחרות, הליכי פשיטת הרגל יוצרים מנגנון אכיפה קולקטיבי, במסגרתו הנושים אינם רשאים, ככלל, לפעול כנגד החייב באופן עצמאי. בין היתר מחילים דיני פשיטת הרגל על כל הנושים עיקרון של שוויון, וזאת במטרה למנוע מצבים של העדפת נושים {בין אם מדובר בהעדפה רצונית של החייב ובין אם מדובר בהעדפה שמקורה באמצעי לחץ שמפעיל נושה מסויים על החייב על-מנת שיפרע את חובו כלפיו ראשון}.

 

כמו-כן, מקנים דיני פשיטת הרגל לכונס הנכסים הרשמי או לבעל תפקיד מטעמו סמכות לבצע חקירות מקיפות בנוגע לנכסי החייב בהווה ובעבר, וסמכויות חקירה מצויות גם בידי בית-המשפט עצמו, ואף לבטל, בהתקיים התנאים הקבועים בדין, עסקאות מסויימות שביצע החייב בנכסיו בסמוך למועד מעשה פשיטת הרגל ללא תמורה או בתמורה מופחתת.

 

נדגיש כי סמכות זו לביטול רטרואקטיבי של עסקאות שביצע החייב, אשר אין חולק כי הינה סמכות חריגה במשפט האזרחי והמסחרי, הינה ייחודית לדיני פשיטת הרגל ואין לה מקבילה בהליכי הוצאה לפועל, והרציונאל שבבסיסה הינו שאין לאפשר לחייב שיצר חובות רבים להתעלם מנושיו ולבצע עסקאות שמשמעותן המעשית הינה הקטנת מאסת נכסיו, בתקופה הסמוכה למעשה פשיטת הרגל הפורמאלי.

 

מנקודת מבטו של החייב, ההבדל העיקרי והעקרוני בין הליכי פשיטת רגל לבין הליכי ההוצאה לפועל הינו בנקודת הסיום של ההליכים {ע"א 307/12 (עליון) ישראל בלום נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', ירושלים, פורסם באוצר המשפט (14.08.12)}.

 

בעוד ששני סוגי ההליכים יכולים להסתיים בהסדר בין החייב לבין נושיו, הרי שהאפשרות לסיים את ההליכים בדרך של הפטר הינה ייחודית להליכי פשיטת הרגל.

 

פקודת פשיטת הרגל קובעת כי בית-המשפט מוסמך ליתן לחייב, לבקשתו, הפטר מחובותיו, ובכך לאפשר לחייב "לפתוח דף חדש" בחייו. שיקול-הדעת של בית-המשפט בסוגיה זו הינו שיקול-דעת רחב, אך הוא כפוף למגבלות ולשיקולים שונים הקבועים בפקודה.

 

אין חולק כי התמריץ העיקרי של חייב שמגיש בקשת פשיטת רגל הינו לקבל בסופו של יום הפטר מחובותיו ו"לפתוח דף חדש". בכך שונה תמריצו של החייב להיכנס להליך פשיטת רגל מתמריצם של נושיו להכניסו להליך כזה {תמריציהם של הנושים עשויים להיות מגוונים כגון: תמריצם לבצע חקירה יסודית בנוגע לנכסיו של החייב בעבר ובהווה ולבצע ביטולי עסקאות בהתאם לדין}.

 

על רקע ייחודו של ההפטר בהליך פשיטת הרגל, נקבע לא אחת בפסיקת בתי-המשפט כי אחד התנאים להכרזתו של אדם כפושט רגל הינו כי בקשתו למתן צו כינוס ולהכרזה כפושט רגל הוגשה בתום-לב ושלא במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל.

 

עוד נקבע כי החובה המוטלת על החייב לנהוג בתום-לב מתפרשת על פני שתי תקופות: התקופה הקודמת להליכי פשיטת הרגל, בעת יצירת חובותיו, והתקופה המאוחרת ממועד פתיחת הליכי הכינוס ופשיטת הרגל עובר לדיון בבקשת ההכרזה.

 

נדגיש כי חלק ניכר מפסקי-הדין שדנו בסוגיה זו בחנו את תום-הלב של החייב במועד הדיון בבקשת ההכרזה על החייב כפושט רגל, לאחר שניתן כבר צו כינוס ולאחר שחלף פרק זמן מסויים, בהתאם לדין, ממועד מתן צו הכינוס ועד למועד הדיון בבקשת ההכרזה {מדובר בדרך כלל בפרק זמן שעולה על שישה חודשים}.

 

חלק קטן יותר מפסקי-הדין בחנו את תום-הלב כבר במועד הדיון בבקשה למתן צו הכינוס, מבלי להמתין לדיון בבקשת ההכרזה.

 

לתשומת ליבנו, כי פרק הזמן שחולף ממועד מתן צו הכינוס - אותו יש לראות כ"שער הכניסה" להליך פשיטת הרגל - ועד לדיון בבקשת ההכרזה - הוא "לב" ההליך - אינו זמן "מת" אלא נועד לאפשר לכונס הנכסים הרשמי לבצע חקירות ולהכין חוות-דעת מטעמו בנוגע לחייב, אשר מוגשת לבית-המשפט במועד הדיון על-מנת לבחון את תום-ליבו של החייב במהלך שתי התקופות הרלוונטיות.

Powered By:Crafty Syntax

אני מסכימ/ה לתנאי השימוש באתר

כל הזכויות שמורות לאוצר המשפט הוצאה לאור בע"מ. השימוש באתר הינו באחריותו הבלעדית של המשתמש ובכפוף לתנאי השימוש באתר (לחץ/י כאן). כניסה לתכנים באתר כמוה כהסכמה לתנאי השימוש באתר. 

למעלה