אילו יצא הבעל לפנסיה מוקדמת בעת הנישואין, והסכם הפרישה עמו, על כל הטבותיו, נכנס היה לתוקף קודם למועד ביצוע האיזון, היה נראה שיש לחלק את הכול בחלקים שווים. הבעיה היא, שב"מועד הקובע", עבד הבעל, והמשיך בעבודתו זו מספר שנים לאחר הגירושין. קשה לומר, כי במועד הקובע לאיזון המשאבים עמדה לבעל זכות לפרישה מוקדמת, אשר תניב את ההטבות אשר קיבל בפועל, זאת, בשונה מעצם הזכות לקבלת הפנסיה בעת גמילתה, או לפדיון ימי חופשה.

ביה"ד נוכח כי לפנינו אישה "שעושה מעשה זמרי ומבקשת שכר כפנחס". בהתנהגותה הנ"ל גרמה להרס חיי הנישואין, ולמרות שהיו נשואים רק כארבע שנים, ואין להם ילדים, היא רוצה לעשות "עושר שלא במשפט" לצאת מהנישואין עם רכוש רב ולקבל מחצית מהדירה, וכן זכויות במניות הבעל שקיבל אותם לפני שנישאו, למרות שלא השקיעה בהם כמעט כלום.

לאחר העיון נראה לנו לקבל באופן עקרוני את עמדת האישה, כי למרות שהבעל השקיע כספים אישיים ברכישת הדירות, אין בכך כדי לגרוע את זכותה של האישה לקבל מחצית מערכה. לא מצאנו בטענות הבעל שהאישה היא מאלה שעל פי ההלכה הפסידה את המתנות שקבלה מן הבעל (כגון מורדת), ולכן גם אם החלק שנרשם על שמה מהווה מתנה, אין עילה לבטל אותה.

אין הבעל לשעבר יכול לומר לאישה שעליה להפסיד אפשרות לקבל משכנתא חדשה בגלל שהוא קונה חלקה בדירה במקום למוכרה לצד שלישי. במכירה לצד שלישי האישה הייתה פורעת מלא המשכנתא רק בכפוף לשחרורה מהמשכנתא ולפיכך גם כשהבעל לשעבר קונה חלקה בדירה אין הוא יכול לכופה לתנאים גרועים יותר באם היא נזוקה מכך (כגון במקרה דנן שלא תוכל לקבל משכנתא חדשה).