בעל דין המבקש כי יושבו לידיו הוצאות אותן הוציא לטענתו בהליך משפטי נדרש להוכיח: כי ההוצאות הנטענות אכן הוצאו על ידו בפועל או שהתחייב להוציאן; כי מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות שהיו דרושות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין.

הנתבע קיבל אינספור הזדמנויות להסיר מחדלו באי-המצאת הסרטונים לעיונה של התובעת ולא עשה וזאת ללא כל צידוק סביר ולמעשה ללא צידוק ככלל. כתב ההגנה נמחק. 

מחיקת כתב הגנה - לא בכל יום נתבעת מתעלמת פעם אחר פעם מצווים שניתנים בעניינה ומאלצת את התובע לפנות שוב ושוב לבית-המשפט.

ניהול שלב שמיעת הראיות, מבלי שבעל דין מניח מסד עובדתי שונה, נוסף מזה שהונח בשלב תחשיבי הנזק, מתוך אדישות או שוויון נפש לתוספת העלות שתוטל על הצד שכנגד בשל יתרת האגרה שתושת עליו בתום ההליך, נופלת להגדרה של שימוש לרעה בהליכי משפט ובניהול בלתי-מידתי של ההליך ביחס לעלותו. 

תקנה 176 לתקנות הדנה בסמכותו של בית-המשפט למתן הוראות מבחינה בין שני סוגים של הארכות מועדים: אלה הקבועים בחיקוק - ניתנים להארכה בהתקיימם של טעמים מיוחדים; אלה שנקבעו על-ידי בית-המשפט - ניתנים להארכה לפי שיקול-דעתו של בית-המשפט.

אין מקום ככלל לדון בבקשה להגדלת היקף גוף הערעור עובר להגשת הערעור עצמו, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן במיוחד.

בנסיבות המקרה יש מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשתו וזאת נוכח מורכבות הסוגיה הנוגעת ליישום הוראת המעבר הקבועה בתקנה 180(ג) לתקסד"א החדשות.

בקשה לערובה לתשלום הוצאות היא בקשה שיכול לבקש נתבע מבית המשפט כלפי תובע, ולא להיפך.

בהתאם לתקנה 176(ב) לתקסד"א החדשות, המבקש להאריך מועד נדרש להראות "טעם מיוחד לכך". בכך, לא שינו תקסד"א החדשות מן ההסדר שהיה קבוע בתקנה 528 לתקסד"א הישנות (תשמ"ד). 

טענת המבקשים כי ההחלטה לא הובאה לידיעתם על-ידי בא-כוחם הקודם אינה מקימה עילה למתן הארכת מועד, שהרי בפסיקה כבר נקבע כי תקלות או אי הבנות ביחסים שבין בעל-דין לבין בא-כוחו אינן מהוות, ברגיל, "טעם מיוחד" להארכת מועד.