כל הזכויות שמורות לאוצר המשפט הוצאה לאור בע"מ
www.ozar-law.co.il

תאריך פרסום 01.07.12
עו"ד שלומי נרקיס

הכרזתו של "מהמר כבד" אשר מצהיר כי הפסיד מאות אלפי שקלים בהימורים, כפושט רגל, על-פי בקשתו, נוגדת את תקנת הציבור. 

הליך פשיטת הרגל נועד להגשים שתי מטרות מרכזיות:

 

האחת, להביא לכינוס נכסי החייב ולחלוקתם בין נושיו בדרך שוויונית ויעילה. תכלית זו, נועדה לקדם את הגשמת זכות הקניין הנתונה לנושים, המוכרת כזכות-על חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

 

השניה, להניח לחייב תם-לב, שאינו יכול לשלם את חובותיו, לפתוח דף חדש בחייו על-ידי קבלת צו הפטר מן החובות המעיקים על צווארו. תכלית זו, מקדמת את ההכרה בזכותו הבסיסית של החייב לכבוד אנושי, המוכרת אף היא בחוק היסוד {ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4), 1397 (2003); ע"א 501/67 כונס הנכסים הרשמי נ' ולנסי, פ"ד כב(1), 23 (1968); רע"א 2282/03 גרינברג נ' הכנ"ר, פ"ד נח(2), 810 (2004)}.

 

בין שתי התכליות האמורות שביסוד הליך פשיטת הרגל קיים מתח פנימי מובנה. התכלית הראשונה, שמעייניה מופנים להעשרת קופת פשיטת הרגל כדי למצות את יכולת הפרעון של החובות לתועלת הנושים, אינה מתיישבת בהכרח עם התכלית השניה, החותרת לשחרר את החייב מעולם של חובות שאין בכוחו לפרוע. ואכן, מתן הפטר לחייב אינו מתיישב על נקלה עם קידום זכות הקנין של הנושים במיצוי אפשרויות הגבייה מהחייב {ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1), 164 (1977)}.

 

בהחלטה שיפוטית הנוגעת לצו הכרזה של פשיטת רגל, ובמתן צו הפטר מהליכים אלה, נדרש, איפוא, איזון בין שתי המגמות הבסיסיות האמורות, וביישוב ראוי ביניהן, לעיתים תוך ויתור הדדי על הגשמה מלאה של כל אחת מהן.

 

אחד האמצעים החשובים ליישוב בין המגמות המנוגדות הפועלות בהליכי פשיטת הרגל מתמקד בדרישה לתום-לב של החייב לאורכם ולרוחבם של הליכים אלה.

 

כדי לזכות את החייב ב"כרטיס כניסה" להליך פשיטת רגל, עליו להוכיח את תום-לבו. כדי לזכות ב"כרטיס יציאה" מהליך פשיטת הרגל, ולקבל פטור מחובות שנותרו לא משולמים, עליו להראות כי פעל בתום-לב במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ומילא בדייקנות ובהגינות את החובות שהוטלו עליו בגדרו של הליך זה. רק בהתקיים תנאי תום-הלב, זכאי החייב להגנה שמסגרת פשיטת הרגל מקנה לו, ולהפטר מחובותיו לאחר שקיים תנאים נוספים.

 

הנכונות לאזן את עניינו של החייב אל מול עניינם של הנושים, ולהקל עליו בפרישת רשת ההגנה של הליכי פשיטת הרגל וההפטר, מתקיימת, איפוא, רק בחייב תם-לב. מי שצבר את חובותיו בחוסר תום-לב, או נהג בחוסר תום-לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, אינו ראוי להגנת הליכים אלה ולהפטר, ואינו זכאי כי עניינם של הנושים במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו ייגרע.

 

כעולה מהוראת סעיף 62 לפקודת פישטת הרגל, התנהגות החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל, ומידת תום-הלב המאפיינת את התנהגותו, מהווים שיקול מהותי שעל בית-המשפט להביא בחשבון בבואו להחליט האם להעניק לחייב צו הפטר בהליך פשיטת רגל.

 

תום-ליבו של החייב כשיקול מהותי בהליכי פשיטת רגל, אינו ייחודי לשלב מתן צו ההפטר. הוא שזור כחוט השני לאורכם ולרוחבם של כל שלבי ההליכים כולם. כך לעניין מתן צו הכינוס {ע"א 5178/92 אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1), 435 (1995)}; כך לעניין מתן ההכרזה על פשיטת הרגל {סעיפים 18ג(ג) ו- 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל}; כך לעניין אישור הסדר עם נושים {ע"א 334/71 אבייה נ' גולדמן, פ"ד כה(2), 595 (1971)}; וכך לעניין ביטול הכרזת פשיטת רגל שכבר ניתנה כאשר החייב נהג בחוסר תום-לב במהלך הליכי פשיטת הרגל {ע"א 5503/92 קירצמן נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1), 749 (1994)}.

 

הנה כי כן, בכל שלבי הליכי פשיטת הרגל, מהווה תום-הלב של החייב תנאי מהותי לקבלת הסעד המבוקש, והיעדר תום-לב עלול להביא לא רק לסירוב להיענות למתן הסעד, אלא להוביל גם לביטולו של סעד שכבר ניתן.

 

מעבר לתכליותיה המיוחדות של פקודת פשיטת הרגל, המחייבות התנהגות תמת לב של החייב לשם הגשמתן, מתמזגת דרישת תום-הלב בתחום פשיטת הרגל עם דרישת תום-הלב בתחומי השיטה המשפטית כולה - במשפט האזרחי, במשפט הציבורי, ובמשפט הפלילי.

 

דרישת תום-הלב עוברת, כמעשה שתי וערב בכל פעולה משפטית שאדם מעורב בה בתחום המשפט האזרחי, ובכלל זה, בתחום דיני החוזים, הנזיקין, הקניין, והתאגידים. דרישת תום-הלב היא אחד מתנאי היסוד לפעולתה הנאותה של רשות מינהלית, ולפעולתו של נושא תפקיד בשירות הציבור. דרישת תום-הלב היא גורם מרכזי בהחלת הנורמות הפליליות ובהליך הדיון הפלילי. תום-הלב הוא אחד מעקרונות היסוד של השיטה, הפורש רשתו על כל תחומי המשפט, וניצב כברית תיכון ביסוד המערכת הנורמטיבית כולה {ראה למשל ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4), 673 (1983); בג"צ 700/81 פז נ' פז, פ"ד לח(2), 736 (1984); ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש קולוניאל, חברה בע"מ, פ"ד נז(2), 385 (2003)}. דרישת תום-הלב היא חלק ממושגי תקנת הציבור, המגלמת את ערכי המוסר וההגינות בחיי החברה.

 

תום-הלב בהליכי פשיטת הרגל אינו מושג העומד לעצמו, מבודד מערכי השיטה. הוא משתלב ומתמזג בתפיסה הכללית של שיטת המשפט כולה, המחייבת אדם לנהוג בהגינות במגעיו עם זולתו, כתנאי לנכונותה של השיטה לבוא לעזרתו בעת צרה.

 

עניינם של הליכי פשיטת הרגל אינו מתמצה בהסדרת מערכת היחסים שבין החייב לנושיו בלבד. נשקלים בגדרם גם היבטים הכרוכים בטובת הציבור בכללותו. בית-המשפט חייב לשקול בדונו בבקשה לצו הפטר, את התנהגותו של החייב, לרבות את התנהגותו במשך הליכי פשיטת הרגל וכן להביא בחשבון שיקולים שבטובת הציבור {ע"א 206/88 גרינברגר נ' אייזנברג, פ"ד מה(3), 397 (1991)}.

 

ובהקשר דומה נקבע ב- ע"א 172/57 {מקבל הנכסים הרשמי נ' נודלמן, פ"ד יא 1177 (1957)} כי "משהחלו הליכי פשיטת רגל, אין סידור ענייני החייב נתון עוד להסכם פרטי בינו לבין נושיו, אלא לציבור עניין בסילוק חובותיו של החייב בשים לב לדרישות המוסר המסחרי".

 

בהקשר זה, ראוי להתייחס להיבט תום-הלב הנדרש מחייב בפשיטת רגל מבחינת המשמעות הערכית והמסר הציבורי העולה ממנו, לפיו אין מקום לזכות אדם ביתרונות הנובעים מהליכי הסדר חובותיו, ולפוטרו מהם אלא אם נמצא ראוי לכך בדרך התנהגותו.

 

מכאן, הכרזתם של "מהמרים כבדים" אשר מצהירים כי הפסידו מאות אלפי שקלים בהימורים, כפושטי רגל, על-פי בקשתם, נוגדת את תקנת הציבור. הדעת אינה סובלת כי המכשיר החיוני והחשוב של פשיטת הרגל, שנועד לאפשר שמיטת חובות של חייב שנקלע, בתום-לב, לקשיים כספיים מתמשכים, לפתוח דף חדש בחייו ולשקם את עצמו, יועמד לרשותם של מי שבחרו לנהל את חייהם באופן בזבזני וחסר אחריות.

 

מי שנוטלים הלוואות כדי לממן הימורים כבדים ומי שמושכים שיקים רבים ללא כיסוי, צריכים להיות מודעים כי לא לכך נועדו הליכי פשיטת רגל ולא לאלה ייתן בית-המשפט את הגנתו. על אנשים אלה לא ניתן לומר כי יצרו את חובותיהם בתום-לב {פש"ר (חי') 307/02 וכטר נ' הכנ"ר, תק-מח 2003(4), 2188 (2003); פש"ר (מחוזי חי') 625/06 פרץ דוד נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2008(1), 5686 (2008)}.

 

כך גם, המוסר שיקים "פתוחים" למי שעוסק בהימורים בידיעה כי השיקים נועדו לפרעון חובות שנוצרו בשל הימורים אלו, מסכן את כספי הנושים באותה מידה, ולעיתים אף יותר, שכן מקבלי השיקים סומכים יותר על שיקים אלו מאשר לשיקים של מי שמוכר על ידם כעוסק בהימורים {פשר (י-ם) 28192-11-10 שושנה ויצמן נ' עו"ד ניצן שמואלי, מנהל מיוחד, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

 

כאשר אין חולק כי החייב יצר, לכל הפחות, חלק נכבד מחובותיו בחוסר תום-לב מוחלט ובעבירה, בהימורים בלתי-חוקיים ובנטילת הלוואות אסורות אזי, בנסיבות אלה, הכרזתו של החייב פושט רגל על-פי בקשתו עומדת בניגוד מוחלט לתקנת הציבור ואין מקום להיעתר לה {ראה גם פש"ר (מחוזי-י-ם) 40120-08-10 כהן נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1), 45; בש"א (מחוזי-י-ם) 3247/08 כונס הנכסים הרשמי נ' בן זקן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.


כל הזכויות שמורות לאוצר המשפט הוצאה לאור בע"מ