לתוכן העניינים של הספר - לחץ/י כאן

לראשונה ספר מקיף ויחידי בנושא "הוכחת צוואה בהעתק". סוגיה זו מעסיקה לא מעט את בתי-המשפט ועל-כן נודעת חשיבות לכתיבת ספר זה.

לא כל מסמך מהווה צוואה. ידוע כי צוואה איננה מעשה יומיומי, אלא מהווה מעין מכתב אישי אחרון בו מבטא המנוח את נבכי נפשו. הצוואה היא מסמך מיוחד במינו. היא מסמך משפטי, אך מסמך זה אינו חסר נשמה. הוא כמו מכתב אישי אחרון, ביטוי של משאלות, אהבות, רגשות ואף חשבונות, היוצאים ממעמקי ליבו של אדם המהרהר במותו ובמה שיקרה אחרי מותו. כאן צופה הוא אל התחנה האחרונה של חייו - והראשונה שאחרי מותו. כאן הניסיון האחרון שלו לעצב את חייהם של הנשארים אחריו, ולמצער, להשפיע עליהם. כאן תקוותו האחרונה לחיות בזיכרונם באהבה ובהכרת תודה.

מטעם זה נקבעו על-ידי המחוקק דרישות צורניות לצוואה, על-מנת לסייע לקורא המסמך לקבוע כי אכן לפניו מסמך העונה להגדרת "צוואה". דרישת הצורה נועדה להבטיח את תוקפה של הצוואה, ולדרישה זו שני היבטים - ראייתי-הוכחתי והיבט טקסי של דרישת הצורה בשעת עריכת הצוואה.

בכל הנוגע להוכחת צוואה בהעתק - הגשת המקור אינה תמיד אפשרית ובהתקיים נסיבות מסויימות, התיר המחוקק את הוכחת קיומה של צוואה ואת הוכחת תוכנה באמצעות ראיה משנית - "בהגשת העתק או באופן אחר". ומהן אותן נסיבות? "הוכח שהמקור נשמד בדרך או בנסיבות שאין בהן כדי לבטל את הצוואה או שאי-אפשר להגיש את המקור". הטעם למתן אפשרות להוכחת צוואה בהעתק, הינו לאפשר מתן למענה למצב בו ונעשתה צוואה ואין אפשרות להגישה לקיום במקורה. בנסיבות המפורטות בסעיף 68(ב) לחוק הירושה, אין זה מתקבל על הדעת שיסוכל רצונו של מי שעשה אותה ותאבד זכותם של הזוכים על-פיה לתבוע את קיומה.

כפי שנראה בהרחבה במסגרת חיבור מקיף ויסודי זה, מלשון הוראת סעיף 68(ב) לחוק הירושה עולה כי ניתן להוכיח קיומה של צוואה אף אם לא הוצג מקורה או העתקה, אך זאת רק לאחר שיוכח לבית-המשפט עצם קיומה של הצוואה וכן תוכנה. כלומר, על המבקש להוכיח קיומה של צוואה שלא באמצעות מקור, לשכנע את בית-המשפט כי המצווה הותיר אחריו צוואה, להציג את תוכן הצוואה ולשכנע בדבר הנסיבות המונעות ממנו את הגשת המקור. ובכל אלה עוסק חיבור מקיף ויסודי זה.