לתוכן העניינים של הספר - לחץ/י כאן

כאשר מתנהל הליך חדלות פירעון של יחיד החייב במזונות, קיים מנגנון ייחודי להבטחת תשלום מזונות לזכאים, בדרך של הקצבה חודשית שנקבעת על-ידי בית-המשפט לחדלות פירעון.

יחד-עם זאת, תנאי סף הכרחי להפעלת מנגנון זה הוא קיומו של פסק-דין למזונות שניתן על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה או בית-דין דתי מוסמך. כלומר, לא ניתן להקציב מזונות במסגרת חדלות פירעון בהיעדר פסק-דין מחייב.

גם לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון החדש ושינויי החקיקה שחלו, הדרישה להחלטה שיפוטית כתנאי מוקדם להקצבת מזונות עודנה שרירה וקיימת.

חשוב להדגיש שסמכותו של בית-המשפט של חדלות פירעון מוגבלת להקצבת סכום חודשי שיאפשר למחייתו של הזכאי, וזאת רק למשך תקופת ההליך ולא מעבר לה.

כפי שנראה במסגרת חיבור זה, הסכום שייקצב עשוי להיות נמוך מהסכום שנפסק מלכתחילה בבית-המשפט לענייני משפחה, שכן על-פי עקרונות הדין, יש לאזן בין טובת הזכאים למזונות לבין אינטרס יתר הנושים והחייב עצמו.

ההפחתה נעשית בהתחשב בנסיבות האישיות של החייב, גובה חובותיו, הכנסותיו והכנסות העצמאיות של הזכאים למזונות.

יודגש כי תשלום המזונות בתקופת חדלות הפירעון אינו בא רק על חשבון החייב, אלא משפיע גם על יתר הנושים ולכן, הסכום הסופי נקבע בשיקול-דעתו הרחב של בית-המשפט, בהתבסס על נסיבות כל מקרה לגופו.

היכרות מעמיקה עם ההסדרים המשפטיים הללו חשובה ביותר עבור עורכי-דין המלווים חייבים או זכאים למזונות בהליכי חדלות פירעון.