פרק ב': דברי הסבר בהצעת החוק

בדברי ההסבר בהצעת החוק נאמר כדלקמן:

 

"כללי

מטרתה של הצעת חוק זו היא ליצור הסדר מקיף, מאוזן ועדכני שיחול על עיצובים במדינת ישראל ויחליף את ההסדר הקיים כיום בעניין זה בפקודת הפטנטים והמדגמים (להלן: "פקודת הפטנטים והמדגמים") או הפקודה. המילה "עיצוב ("Design") מודרנית ומובנת יותר מהמילה "מדגם" שבה נעשה שימוש בפקודת הפטנטים והמדגמים.

 

יודגש כבר בראשית הדברים כי שינוי המונחים אין בו כדי לשנות מהמהות, וכי ההתייחסות שלהלן ל"דיני העיצובים" שקולה לחלוטין ל"דיני מדגמים" כלשון פקודת הפטנטים והמדגמים.

 

תכליתם הבסיסית של דיני העיצובים (נקראו עד עתה "דיני המדגמים") היא עידוד פיתוחם של עיצובים חדשים לטובת הציבור. זהו העיקרון הכללי העומד בבסיסה של הצעת החוק. לצידה, וכנגזרות ממנה, קיימות שלוש תכליות עיקריות נוספות שהנחו והתוו את ההסדרים המוצעים בהצעה זו. תכליות אלה הן האינטרס הציבורי שבעידוד בעלי עסקים קטנים - מעצבים הפועלים לבדם או המחזיקים עסק קטן; קידום הוודאות בתחום העיצובים בישראל והתאמת הדין להתפתחויות שחלו בתחום זה, כפי שיפורט להלן.

 

פרק א': הגדרות

סעיף 1

להגדרה "בעל עיצוב" - ההגדרה מבהירה כי "בעל עיצוב" הוא בעלים של עיצוב לפי סימן א'.

 

בפרק ג' לחוק המוצע וכן מי שהועברה לו הבעלות בעיצוב כדין. יצויין כי גם מי מטעמו של בעל העיצוב - מיופה כוחו וכד', יוכל לפעול בשם בעליו. לפי המוצע בהצעת החוק, בעל העיצוב יהיה זכאי לנצל את העיצוב וליהנות  מהזכויות הקבועות בהצעת החוק בקשר אליו.

 

להגדרה "הגורם המוסמך" - בהתאם למוצע בהצעת החוק, יש כמה בעלי תפקידים ברשות הפטנטים המעורבים בהליכי בחינתו ורישומו של עיצוב. לצד זאת מנויות בהצעה סמכויות שיפוטיות הנתונות רק לרשם העיצובים (המוגדר כמי שמונה לרשם הפטנטים לפי סעיף 157 לחוק הפטנטים, סגן הרשם או פוסק בקניין רוחני לעניין סעיפים מסויימים בחוק - ר' דברי ההסבר להגדרה "רשם העיצובים"). הסמכויות האחרות יופעלו בידי "הגורם המוסמך" - עובד הרשות או אדם בעל ניסיון והסמכה כפי שיקבע השר, שרשם העיצובים הסמיכו לכך (ור' לעניין זה גם את דברי ההסבר לסעיף 92).

 

להגדרה "הסכם לוקרנו" - הסכם לוקרנו מכונן רשימת סיווגים בין-לאומית של סוגים ותת-סוגים של מוצרים שלגביהם נרשמים עיצובים. מדינת ישראל אינה חברה בהסכם לוקרנו, אולם החלה בהליך של התאמת הסיווגים הנוהגים בה לאמנה זו, כפי שעשו מדינות רבות בעולם, וזאת במסגרת תקנות המדגמים הקיימות. מוצע לקבוע כי רשימת הסיווגים תיקבע בתקנות, כפי שנעשה כיום, ותיקבע, ככל הניתן, בהתאם להסכם לוקרנו. הדבר יתרום לאחידות בין-לאומית בין דיני העיצובים הישראליים לבין דיני העיצובים של מדינות אחרות, וכן יקל על מבקשי עיצובים ישראליים בקשר לרישום עיצוביהם בחו"ל ועל מבקשים זרים - לרשמם בישראל (ור' דברי ההסבר לסעיף 109).

 

להגדרה "מדינת האיגוד" - הגדרה זו מבהירה מיהן המדינות החברות לעניין חוק זה. הגדרה דומה קיימת גם בחוק הפטנטים.

 

להגדרה "מדינה חברה" - ההגדרה חוזרת על ההגדרה בסעיף 2 לפקודה בשינויי נוסח; הגדרה דומה קיימת גם בחוק הפטנטים.

 

להגדרה "המועד הקובע"

כללי

למועד הקובע נפקות חשובה בבחינת כשירותו של עיצוב להגנה - בין כעיצוב רשום ובין כעיצוב לא רשום, וכן לגבי תקופת תוקפו של עיצוב לא רשום.

 

לפסקה (1)

לפי המוצע, המועד הקובע לעניין עיצוב שהוגשה לגביו בקשה לרישום, הוא מועד הגשת הבקשה בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק המוצע, או מועד הגשת בקשה קודמת לגבי העיצוב כאמור בסעיף 22 לחוק המוצע, לפי המוקדם מביניהם. משמעות הדבר היא שהחידוש והאופי הייחודי של עיצוב שלגביו הוגשה בקשה לרישום, ייבחנו ביחס למועד זה. לעניין זה יצויין גם, כי החוק מאפשר הליך של מעבר ממסלול של עיצוב לא רשום, למסלול של עיצוב רשום. במקרה כזה, יחולו הוראות סעיף 9 כך שעצם הפרסום והשימוש של בעל העיצוב הלא רשום עצמו בעיצוב, לא יפגעו בחידוש ובאופי הייחודי של העיצוב הכלול בבקשתו.

 

לפסקה (2)

לפי המוצע, המועד הקובע לעניין עיצוב שלא הוגשה לגביו בקשה לרישום, הוא המועד שבו המוצר נושא העיצוב הוצע לראשונה למכירה או הופץ לראשונה לציבור, כדין, לפי המוקדם מביניהם.

 

למועד הקובע לעניין עיצוב לא רשום נפקות דומה לזו שיש לו לגבי עיצוב רשום - היינו, החידוש והאופי הייחודי בעיצוב הלא רשום ייבחנו בהתאם למועד הקובע. ברם, לעניין עיצוב לא רשום, למועד הקובע שתי נפקויות נוספות. ראשית, תקופת ההגנה על עיצוב לא רשום מתחילה במועד הקובע, ונמשכת למשך שלוש שנים, כמפורט בסעיף 66 המוצע. שנית, בעל עיצוב לא רשום רשאי להגיש בקשה לרישומו של העיצוב הלא רשום במשך 12 חודשים בלבד מיום המועד הקובע. תקופה זו חופפת ל"תקופת החסד" המנויה בסעיף 9, לגבי עיצוב רשום.

 

להגדרה "מוצר" - הגדרה זו מחליפה את ההגדרה "חפץ" שבסעיף 2 לפקודה, ודומה לזו המצויה בחקיקה האירופית. ההגדרה משקפת, בין השאר, את ההתפתחויות הטכנולוגיות שחלו בשנים שחלפו מאז נחקקה הפקודה. בין השינויים המרכזיים לעניין זה הוא החלפת המונח עצמו:

 

בעבר, פורש המונח "חפץ" בפסיקה כמוחשי או כגשמי בלבד (ור' למשל ת"א מחוזי מרכז 5311-04-08 עזבון המנוח צבי נרקיס ז"ל ואח' נ'  יקרוסופט ישראל בע"מ ואח', לא פורסם, 05.10.10).

 

ההגדרה מבהירה ומחדדת כי "עיצוב" יכול שיינתן גם לגבי מוצר (ובלשון הפקודה - "חפץ") שאינו מוחשי בהכרח, והדבר מתחדד לאור רשימת הדוגמאות המובאת בהגדרה זו, המכילה גופנים, אשר כשירותם להגנה כמדגם לפי פקודת הפטנטים והמדגמים היתה שנויה במחלוקת פסיקתית (ר' דברי ההסבר לסעיף 122(ב)), וכן סימנים גרפיים.

 

עוד מבהירה ההגדרה כי "מערכת של פריטים" (ר' הגדרה בהמשך) גם היא מוצר.

 

יודגש, כי ההגדרה מכילה רשימה פתוחה שאינה ממצה. ההגדרה ממעטת תוכנת מחשב, מאחר שמדובר ביצירה ספרותית המוגנת לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: "חוק זכות יוצרים"). עוד יובהר, כי דיני העיצובים אינם מתייחסים כלל למאפיינים החזותיים במנותק מה"מוצר" הנושא אותם.

 

להגדרה "מעצב" - מעצב העיצוב הוא מי שעיצב את העיצוב. יודגש, כי המעצב אינו בהכרח בעל העיצוב. כמו-כן מוצע להבהיר, כי אם היו כמה שותפים לעיצוב, ייחשבו כולם יחד כמעצב (לעניין זה ר' את דברי ההסבר לסעיפים 35 עד 38).

 

להגדרה "מערכת של פריטים" - מטרתה של הגדרה זו להבהיר כי גם מערכת היא "מוצר", וניתנת לרישום כמוצר.

 

מערכת של פריטים היא שני פריטים לפחות, שמתקיימים לגביהם שלושת התנאים המצטברים האלה: (1) הם מאותו סוג; (2) מאפייניהם החזותיים נבדלים זה מזה רק בפרטים שאינם מהותיים; (3) באופן רגיל הם מוצעים למכירה יחד או מיועדים לשימוש יחד.

 

דוגמאות לכך הן מערכת כלי תה או כלי אוכל; מערכת סכו"ם; מערכת כלי שחמט וכו', אשר המוצרים הכלולים בהן נושאים מאפיינים חזותיים שנבדלים זה מזה רק בפרטים שאינם מהותיים. אלה ייחשבו כולם יחד כ"מוצר" אחד הניתן לרישום ככזה. יצויין כי לעניין זה, על המאפיינים החזותיים המשותפים להיות כאלה שנבדלים זה מזה רק בפרטים שאינם מהותיים. מאפיינים חזותיים שנובעים מעצם היותם של הפריטים עצמם שונים זה מזה (למשל, שני כלי שחמט שונים) לא יילקחו בחשבון לעניין זה, ובלבד ששאר תנאי הסעיף מתקיימים. יש לציין כי רישום של כמה פריטים כאמור כ"מערכת של פריטים" לא יגרע מהאפשרות לרשום כל פריט בנפרד כעיצוב בפני עצמו, ובלבד שהוא עומד בתנאי החוק. הגדרה דומה מצויה כיום בתקנות המדגמים.

 

להגדרה "עיצוב" - הגדרת "מדגם" שבפקודת הפטנטים והמדגמים הוחלפה בהגדרה "עיצוב". שינוי המונח כשלעצמו אין בו כדי להרחיב או לצמצם את משמעות מושא ההגנה לפי החוק המוצע. ההגדרה החדשה משקפת, בין השאר, את ההתפתחויות הטכנולוגיות שחלו בשנים שחלפו מאז נחקקה הפקודה. ההגדרה המוצעת דומה לזו המצויה בחקיקה האירופית, ומבהירה כי עיצוב הוא מראה כללי של מוצר או של חלק ממנו (ר' הסבר להגדרה "מוצר" להלן), המורכב ממאפיין חזותי שלו. יודגש, כי עיצוב אינו קיים במאפיין חזותי בפני עצמו, אלא רק ביחס למוצר או בשילוב עמו, כמכלול. מוצעות דוגמאות למאפיינים חזותיים, ובהן צבע, צורה, עיטור, מרקם או חומר. שילוב של מוצר עם מאפיינים חזותיים, כמכלול, הוא עיצוב, ואם יעמוד בתנאי הכשירות המנויים בחוק המוצע - יהווה עיצוב הכשיר להגנה.

 

יצויין, כי ייתכן שמאפיין חזותי יחיד בשילוב עם מוצר לא יהיה די בו כדי להוות עיצוב. כך למשל, צבע אינו יכול להוות עיצוב בפני עצמו, אלא בשילוב עם מאפיינים חזותיים אחרים, וכן עם מוצר, ככל שיש בכל אלה כמכלול חידוש ואופי ייחודי, כפי שיפורט בהמשך. יצויין כי תנאים אלה, כמו גם תנאי הכשירות האחרים, חלים הן על בחינת כשירותו של עיצוב להגנה כעיצוב רשום, והן על בחינת כשירותו של עיצוב להגנה כעיצוב לא רשום. הגדרה זו מחליפה את ההגדרה המצויה בסעיף 2 לפקודת הפטנטים והמדגמים.

 

להגדרה "עיצוב רשום" - הגדרה זו מבהירה כי עיצוב רשום הוא עיצוב הרשום בפנקס העיצובים המתנהל לפי הוראות החוק המוצע. חשיבותה של ההגדרה נעוצה באבחנה המוצעת בהצעת חוק זו בין עיצוב רשום לבין עיצוב לא רשום, הנבדלים זה מזה, בין השאר, בתקופת ההגנה ובהיקף ההגנה.

 

כך, תקופת ההגנה לגבי עיצוב רשום תסתיים 25 שנים ממועד הגשת הבקשה לרישומו לכל המאוחר (ר' סעיף 41) ואילו תקופת ההגנה על עיצוב לא רשום תהיה 3 שנים מהמועד שבו המוצר נושא העיצוב הוצע לראשונה למכירה או הופץ לראשונה לציבור, כדין, לפי המוקדם מביניהם (ר' סעיף 66).

 

ההבדל העיקרי בין עיצוב רשום לבין עיצוב לא רשום בקשר להיקף ההגנה, הוא בכך שלעיצוב רשום מוקנית הגנה מונופוליסטית, אשר עומדת לבעליו גם מול מעצב עצמאי שעיצב אותו עיצוב בדיוק, וזאת בשל אופייה המונופוליסטי של הזכות (ר' סעיף 39 (א)), בעוד שבעל עיצוב לא רשום מוגן כנגד העתקה של העיצוב, בלבד (ר' סעיף 62). יש לציין, כי בעל עיצוב לא רשום יוכל לרשמו, בהתאם לתנאים הקבועים בחוק, ובכך לעבור למסלול העיצוב הרשום.

 

להגדרה "הפנקס" - לעניין מהותו של פנקס העיצובים, ר' סעיף 99 להצעת החוק ודברי ההסבר לו.

 

יש לציין כי לרישום בפנקס חשיבות רבה, בראש  ובראשונה משום שהרישום הוא קונסטיטוטיבי - כלומר, הרישום מכונן את הזכות בעיצוב רשום. בלא רישום, אין זכות בעיצוב כעיצוב רשום (זאת, על-אף שהצעת החוק מכירה גם בעיצובים לא רשומים, ולכן תיתכן זכות בעיצוב גם אם לא נרשם, אם הוא עומד בתנאי הצעת חוק). עוד קובע החוק המוצע בין השאר חזקה שלפיה הרשום בפנקס כבעל העיצוב הוא אכן בעליו (ר' סעיף 15 (א)), וכן חזקה שלפיה אם היה העיצוב רשום, אזי ידע המפר כי קיימות בו זכויות (ר' סעיף 79(1)). לעניין זה יש לציין עוד, כי רישום העיצוב אף מקנה תקופת הגנה והיקף הגנה נרחבים יותר בהשוואה לעיצוב לא רשום (ר' דברי ההסבר לסעיפים 39 ו- 62).

 

להגדרה "רשם העיצובים", "הרשם" - ההגדרה מבהירה כי "רשם העיצובים", או "הרשם" יהיה כל אחד מאלה: רשם הפטנטים, שמונה בהתאם לחוק הפטנטים; סגן הרשם; פוסק בקניין רוחני - ואולם פוסק בקניין רוחני ייחשב כ"רשם" רק לעניין סעיפים מסויימים בחוק. כלומר, סמכויותיו של פוסק בקניין רוחני הן הסמכויות המנויות בסעיפים המצויינים בפסקה (2) להגדרה זו, בלבד. לעניין זה יובהר, כי בהפעלת סמכויות אלה ייחשב פוסק בקניין רוחני כרשם העיצובים לכל דבר ועניין, ויחולו עליו ההוראות החלות על הרשם בהפעלת סמכויותיו לפי חוק זה, ובכלל זה הוראות סעיפים 90, 94 עד 98, ו- 103 עד 107 לחוק המוצע.

 

להגדרה "השר" - מוצע לקבוע כי שר המשפטים הוא "השר" לעניין חוק זה (ר' בעניין זה גם את דברי ההסבר לסעיף 109).

 

פרק ב': ייחוד הוראות החוק וכשירות עיצוב להגנה

כללי

פרק זה הוא לב ליבו של החוק המוצע, ומכיל את תנאי הכשירות המהותיים להגנה על עיצובים - רשומים או שאינם רשומים.

 

סעיף 2

מטרתו של הסעיף המוצע היא להבהיר כי חוק זה הוא המסדיר את דיני העיצובים, וכי באופן רגיל, לא יחולו על עיצוב דינים אחרים. זאת, בין השאר על רקע הלכת א.ש.י.ר., אשר הכירה בקיומה של זכות בעיצוב (אז "מדגם"), אף שלא נרשם ושהפקודה אינה מקנה כל הגנה לבעל עיצוב ("מדגם") שלא רשם אותו. בהמשך לכך מטרתה של הוראה זו היא להבהיר כי לבעל עיצוב לא תהיה עילת תביעה לפי חקיקה כללית ושיורית, כגון חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר").

 

יודגש, כי חוק העיצובים המוצע יחול הן על עיצובים הזכאים להגנה לפי החוק, והן על עיצובים שאינם זכאים להגנה כאמור. כלומר לעיצוב העונה להגדרה המהותית של "עיצוב", אך אינו כשיר להגנה לפי חוק זה, לא תהיה כל זכות אחרת כעיצוב. יודגש - במראהו של מוצר או של חלק ממוצר העונה להגדרה "עיצוב" בהצעת החוק ואינו עומד בתנאי הכשירות המנויים בהצעת החוק (למשל, הוא אינו חדש), לא תהיה כל זכות כעיצוב. עניין זה מוצדק בשל  האיזונים שאותם מבקשת הצעת החוק לערוך.

 

לגבי ניצול עיצוב אשר אינו כשיר להגנה בהתאם להוראות חוק זה, יש להבחין בין שני מצבים: א. מוצר שאינו עונה להגדרה "עיצוב" הקבועה בחוק זה - אם אין מדובר ב"עיצוב", אזי חל הדין הכללי והעניין כלל אינו נכנס בגדרו של חוק זה, ועל-כן גם אינו נכנס בגדר סעיף זה; ב. עיצוב שאינו כשיר לרישום או להגנה בהתאם לתנאי הכשירות הקבועים בפרק ב' המוצע - אין זה ראוי להגן עליו גם באמצעות דינים כלליים אחרים, משום שהדבר מפר את האיזונים הקבועים בחוק זה, שמטרתם תמרוץ פיתוחם של עיצובים חדשים ובעלי אופי ייחודי לטובת האינטרס הציבורי.

 

עם-זאת, עיצוב - בין הכשיר לרישום ובין שאינו כשיר לרישום לפי חוק זה - עשוי להיות כשיר להגנה לפי דין ספציפי אחר כגון דיני סימני המסחר או דיני העוולות המסחריות, והגנת החוקים המסדירים תחומים אלה לא תישלל ממנו. זאת, ראשית, מכיוון שבמקרים אלה לא מתבקשת הגנה על עיצוב ככזה מכוח הוראות החיצוניות לחוק מוצע זה, ושנית, משום שחוקים אלה מבטאים באופן פוזיטיבי איזונים ראויים, שונים מאלה המבוטאים בחוק זה, ובבסיסם תכליות שונות שאין לבטלם על-ידי חוק זה.

 

כך למשל, אם עיצוב נרשם, בשלב כלשהו, כסימן מסחר, אזי אין כל מניעה כי בעל סימן המסחר יתבע אדם המפר את סימן המסחר ויזכה לכל התרופות המנויות בפקודת סימני מסחר (נוסח חדש), התשל"ב- 1972. במקרה כזה, נתבעת הפרה של סימן המסחר, ועצם היותו של סימן המסחר גם עיצוב אין בה כדי להשפיע על התביעה, משום שהיא אינה עוסקת בעיצוב ככזה. עם-זאת, לפי הסעיף, טענה כללית של עשיית עושר ולא במשפט, שעילתה היא עיצוב שאינו מוגן משום שאינו כשיר לרישום, לא תוכל לעמוד משום שאין כל זכות בעיצוב עצמו ככזה, שלא במסגרת חוק זה.

 

לגבי עיצובים שאינם עומדים בתנאי הכשירות הנדרשים על-פי החוק המוצע, או שפקעה תקופת ההגנה עליהם - לא יכולות להיות בהם זכויות, כעיצובים, מכוח  מקור חוקי אחר. גם עיצובים אשר מוגנים מכוח החוק, יוגנו ככאלה באמצעות חוק זה בלבד, ולא באמצעות חוקים אחרים. ויצויין, כי לעניין עיצוב מוגן - בין כעיצוב רשום ובין כעיצוב לא רשום, יש תרופות מאוזנות ומספקות העומדות לרשותו של בעל העיצוב אשר זכותו הופרה.

 

הכרה בעילות תביעה בניגוד לסעיף זה פוגעת באיזונים שנעשו בחוק מוצע זה בין זכותו של בעל העיצוב לבין זכות הציבור ונחלת הכלל. אין זה ראוי כי בעל העיצוב, שנהנה מהגנת החוק החזקה שבחר (כעיצוב רשום או כעיצוב לא רשום), יאריך דה-פקטו את תקופת ההגנה שהוענקה לו או ירחיב את היקפה ובכך יסכל את האיזונים שנזכרו לעיל; כמו-כן אין זה ראוי כי עיצוב שאינו כשיר להגנה מכוח הוראות החוק, ולכן, בהתאם לאיזוני החוק, הוא מצוי בנחלת הכלל, יזכה להגנה "בדלת האחורית", באמצעות הגנה עליו על-פי הדין הכללי. עם-זאת, וכפי שנזכר לעיל, הדבר לא ישלול את תחולתם של דינים ספציפיים כגון דיני סימני המסחר או דיני העוולות המסחריות.

 

סעיף 3

מוצע כי מבחני הכשירות להגנה על עיצוב כעיצוב רשום יהיו היותו של העיצוב חדש ובעל אופי ייחודי. המבחנים המהותיים לעניין זה קבועים בסעיפים 6 ו- 7 להצעת החוק, בהתאמה. יודגש, כי דרישת החידוש ודרישת האופי הייחודי הן דרישות מצטברות.

 

זאת, בשונה ממבחן הכשירות הקבוע כיום בסעיף 30(1) לפקודה הקובע חידוש או מקוריות כתנאים חלופיים. בהתאם לתנאי המקוריות הקבוע לפי המצב הקיים, עיצוב היה יכול להיות כשיר לרישום גם אם היה ידוע ומוכר, אך יושם לגבי מוצר בתחום שונה. זאת, בשונה מהמוצע לפי הצעת החוק.

 

סעיף 4 לסעיף-קטן (א)

מוצע לקבוע כי עיצוב יהיה כשיר להגנה גם אם לא נרשם, בהתקיים שניים אלה:

 

(1) העיצוב עומד בתנאי הכשירות הקבועים בפרק ב' לחוק, ויודגש כי לעניין הקביעה אם היה העיצוב חדש ובעל אופי ייחודי, המועד הקובע הוא המועד המפורט בפסקה (2) להגדרה "המועד הקובע";

 

(2) יש זיקה של העיצוב לישראל, כך שהמוצר נושא העיצוב הוצע למכירה כדין לראשונה, או הופץ בציבור כדין לראשונה, באופן מסחרי בישראל. זאת, בשל אופיים הטריטוריאלי של דיני הקניין הרוחני וכדי למנוע מצב שבו בעל עיצוב לא רשום בחו"ל יטען כי העיצוב הלא רשום תקף גם בישראל. מטבע הדברים, קשה עד מאוד מבחינה ראייתית לקבוע בישראל מהו המועד הקובע בעבור עיצוב שפורסם, נמכר או הופץ לראשונה בחו"ל לצורך בחינת החידוש שבו ואופיו הייחודי. רציונל נוסף לקביעה זו הוא תימרוץ ועידוד שימוש בפועל בעיצובים חדשים בישראל, לטובת האינטרס הציבורי - ולשם כך ראוי להעניק הגנה לעיצוב המשמש בפועל את בעליו בישראל, ולא לעיצוב שלא נרשם בישראל ואינו משמש בישראל אך מוגן כעיצוב לא רשום בחו"ל, ומכוח זאת בעליו מעוניין במניעת השימוש בו בישראל, אך אינו מעוניין להשתמש בו בישראל בעצמו.

 

על כך מדינות זרות המעניקות הגנה לעיצובים לא רשומים, מעניקות הגנה זו לגבי עיצובים שלהם זיקה למדינה עצמה. לכן, עיצובים לא רשומים ישראליים לא יזכו להגנה ככאלה בחו"ל.

 

לאור זאת, עיצוב עשוי להיות מוגן בישראל באחת משתי דרכים: האחת היא הגשת בקשה לרישומו בישראל (לראשונה או לפי דין קדימה), והשניה היא מכירה או הפצה בציבור כדין, של המוצר נושא העיצוב, באופן מסחרי, בישראל לראשונה. תנאי זה דומה לדרישת הזיקה לישראל שבסעיף 8 לחוק זכות יוצרים, ואולם שם נובע הדבר מאמנת ברן, אשר אינה חלה על עיצובים.

 

לסעיף-קטן (ב)

מוצע להסמיך את שר המשפטים ליישם התחייבויות בין-לאומיות של מדינת ישראל בדרך של חקיקת משנה, ולהבהיר כי סמכות השר מתחילה כבר עם חתימה על אמנה ולא רק עם אישרורה, וזאת משום שלעיתים כבר בעת אישרור האמנה חייב הדין המקומי לכלול את ההגנה המחוייבת באותה אמנה. יודגש כי סמכות השר נגזרת מההתחייבות הגלומה באמנה בין-לאומית, ואין הוא מוסמך לקבוע זכויות בעיצובים שמדינת ישראל אינה מחוייבת להגן עליהם על-פי אמנה כאמור.

 

ברירת המחדל לעניין היקף ההגנה שיוקנה לעיצוב כאמור יהיה בהתאם להוראות החוק, אלא-אם-כן נקבע אחרת באמנה, ולא יותר מכפי שהוסכם. תוספת זו מבהירה כי לעיצוב לא רשום שמקורו במדינה אחרת לא תוענק הגנה רחבה יותר מזו שתוענק לעיצוב לא רשום בעל זיקה לישראל, אלא-אם-כן האמנה מחייבת זאת, ורק במידה שהדבר מתחייב. הוראה דומה מצויה בסעיף 9 לחוק זכות יוצרים.

 

סעיף 5

מוצע לקבוע כי עיצוב שיש בו משום פגיעה בתקנת הציבור לא יהיה כשיר להגנה, בין כעיצוב רשום ובין כעיצוב לא רשום, ואף אם הוא חדש ובעל אופי ייחודי. פגיעה בתקנת הציבור עשויה להתקיים. לשם הדוגמה, כאשר מתבקשת הגנתו של עיצוב שהמוצר הנושא אותו הוא מכשיר עינויים; כאשר מתבקשת הגנה על עיצוב המכיל סמלים גזעניים או העושה שימוש פוגעני בסמלים דתיים, כאשר בעיצוב יש אי-חוקיות מטעמים כלשהם, וכו'. הוראה דומה מצויה בסעיף 30(3) לפקודה.

 

סעיף 6

תכליתם העיקרית של דיני העיצובים היא עידוד הרחבת מאגר העיצובים החדשים. סעיף זה מביא לידי ביטוי תכלית זו. מוצע לקבוע, כי עיצוב הוא חדש אם קודם למועד הקובע לא פורסם בציבור, בין בישראל ובין מחוץ לה, עיצוב זהה לו או עיצוב הנבדל ממנו רק בפרטים שאינם מהותיים. יצויין, כי בחינת החידוש תתייחס לכל סוגי המוצרים, ולא רק למוצר מהסוג שלגביו התבקש הרישום (לגבי בקשה לרישום עיצוב) או שאליו היה משויך העיצוב אילו היה נרשם לפי הוראות פרק ד' (לגבי עיצוב לא רשום).

 

עיצוב שאינו חדש למעשה אינו ממלא את תכלית החוק, ולכן אין הצדקה להעניק לבעליו מונופול ועל-ידי כך לגרוע מנחלת הכלל. הוראה זו משנה את המצב הקיים לעניין בחינת העיצוב, אשר נעשית כיום לגבי עיצובים שפורסמו בישראל בלבד. ואולם יש לציין כי כבר כיום, מכוח חוזר רשם מ.נ. 69 ("פרסום מדגם באינטרנט כפרסום בישראל" מיום 24.12.08), עיצוב לא ייחשב כחדש אם פורסם קודם למועד הקובע באינטרנט, בתנאים מסויימים, ולעניין זה פרסום באינטרנט כמוהו כפרסום בישראל. יודגש, כי "עיצוב" הוא מכלול המאפיינים החזותיים והמוצר גם יחד. על-כן, בחינת החידוש תתייחס לא רק למאפייניו החזותיים של העיצוב, אלא היא חייבת לקחת בחשבון גם את המוצר עצמו. ההוראה המוצעת מבהירה כי לפי החוק המוצע, בחינת החידוש תהיה עולמית, והיא עולה בקנה אחד עם ההתפתחויות הטכנולוגיות והעולמיות.

 

סעיף 7 לסעיף-קטן (א)

אופי ייחודי הוא תנאי הכשירות המהותי השני שעל עיצוב לעמוד בו כדי לזכות להגנה - בין כעיצוב רשום ובין כעיצוב לא רשום (הראשון הוא חידוש - ור' דברי ההסבר לסעיף 6). מטרתו של סעיף זה היא להבהיר כי יש לבחון את העיצוב ביחס ל"מאגר העיצובים" הקיים במועד הקובע בכל הסוגים (וזאת בשונה מהיקף זכותו של בעל העיצוב, המשתרעת רק על מוצרים מאותו סוג, ור' לעניין זה דברי ההסבר לסעיף 39). יש להדגיש, כי הרושם הכללי מתייחס לעיצוב כולו, המורכב מהמוצר וממאפייניו החזותיים גם יחד, כמכלול, ואין להפריד את האחד מהשני. כאמור, למועד הקובע חשיבות לעניין סעיף זה, משום שהאופי הייחודי של עיצוב ייפגע רק על-ידי עיצוב שפורסם בציבור טרם המועד הקובע.

 

מבחן האופי הייחודי של עיצוב, שהוא תנאי הכרחי לכשירותו לרישום או להגנתו כעיצוב לא רשום, מבוסס על מבחן המשתמש המיודע. גם הסעיפים הקובעים את היקף זכותו של בעל עיצוב רשום ובעל עיצוב לא רשום מבוססים, בחלקם, על מבחן זה. המשתמש המיודע הוא אדם העשוי להתעניין במוצר נושא העיצוב או במוצרים מאותו סוג, לשם שימוש בהם או לשם רכישתם. כלומר, המשתמש המיודע הוא אדם מן השורה המעוניין במוצר לשם שימוש בו - הוא אינו מומחה, אינו טכנאי ואינו מעצב של מוצרים מסוגו של המוצר נושא העיצוב, אך גם אינו שווה נפש למוצר כאמור או בור לגביו: אדם מן השורה שאין לו כל עניין במוצר, אינו עונה על ההגדרה "משתמש מיודע". השימוש שאותו מבקש המשתמש המיודע לעשות בעיצוב הוא שימוש רגיל. מדובר במבחן אובייקטיבי, אשר מתייחס לרושם הכללי שיוצר העיצוב על אדם העונה לתנאים אלה. עם-זאת, המונח "משתמש מיודע" לא הוגדר בחוק המוצע כדי להשאיר פתח לקביעת נקודת הייחוס המתאימה בכל מקרה, ולאפשר גמישות בהתבסס, בין השאר, על חקיקה ופסיקה זרה ככל שהדבר מתאים.

 

לסעיף-קטן (ב)

סעיף-קטן זה מטרתו להבהיר, כי בתחום שבו קשת העיצובים האפשרית מצומצמת, ייתכן שאף עיצוב שההבדלים בינו לבין עיצובים הקיימים ב"מאגר העיצובים" הקיים הם קטנים, ייחשב כעיצוב בעל אופי ייחודי, והכול בהתחשב באופי התחום שבו מצוי המוצר נושא העיצוב. זאת, בשל האינטרס הציבורי שבתמרוץ חדשנות גם בתחומים שהם "צפופים" יחסית מבחינה עיצובית.

 

דוגמה לתחום כזה הוא תחום חיתוך היהלומים, שבו קשת העיצובים האפשרית מצומצמת יחסית, והדבר יילקח בחשבון לעניין רישום עיצוב על מאפייניו החזותיים של יהלום, אם הוא עונה על שאר תנאי הכשירות שבחוק המוצע.

 

סעיף 8

מוצע להבהיר, כי עיצוב שהוצג בידי בעליו לאדם אחר, לא ייחשב כעיצוב שפורסם בפומבי אם הצגה זו נעשתה בתנאי סודיות - כלומר, אם האדם שלו הוצג העיצוב התחייב, במפורש או במשתמע, שלא לגלות את העיצוב לאחר. זאת, משום שאין הצדקה לראות בהצגת העיצוב בתנאי סודיות כהצגה שמשמעה "פרסום בציבור" של העיצוב. הוראה זו מטרתה, בין השאר, לאפשר לבעל העיצוב לנהל משא-ומתן להענקת זכויות בעיצוב, לגייס משקיעים לצורך ייצורו ואף לפתוח בייצור שלו, בלי שזכויותיו ייפגעו.

 

סעיף 9

מוצע לקבוע סוגים של פרסומים שלא יפגעו בכשירותו של העיצוב להגנה כעיצוב רשום. סעיף זה אינו חל על עיצוב לא רשום.

 

לפסקה (1)

מוצע לקבוע "תקופת חסד" של 12 חודשים שבמהלכם יוכל בעל העיצוב לבדוק את השוק, לגייס מימון לייצור העיצוב, וכד' באמצעות פרסומו של העיצוב, ייצורו וכו'. יש להדגיש, כי סעיף-קטן זה יחול מקום שבו מקור הפרסום או המידע שבעקבותיו נעשה הפרסום הוא בעל העיצוב, וזאת מכיוון שאם העיצוב שפורסם הוא פרי עמלו של מעצב אחר, הרי שמדובר בפרסום שראוי כי ישלול את החידוש שבעיצוב, אשר אינו חדש ביחס ל"מאגר העיצובים" הקיים. אחת מצורות הפרסום האפשריות לפי סעיף-קטן זה היא הצגה בתערוכה כאמור בסעיף 11 לאמנת פריס, אשר הוראותיה מחייבות את מדינת ישראל כצד לאמנה.

 

לפסקה (2)

מוצע לקבוע כי פרסום שנעשה שלא כדין על-ידי אדם אחר, שאינו בעל העיצוב, לא יפגע בכשירותו של העיצוב לרישום בתנאים מסויימים, שהגורם המוסמך שוכנע בהם.

 

התכלית בבסיסו של סעיף-קטן זה כפולה. ראשית, לא ראוי כי בעל העיצוב ייפגע כתוצאה מפרסום שלא כדין של עיצובו, וזאת כל עוד עמד על זכותו והגיש את בקשתו בתוך פרק זמן סביר של 60 ימים מיום שנודע לו על אודות הפרסום. לעניין זה יובהר, כי אם הפרסום נעשה על-ידי מעצב שעיצב עיצוב זהה באופן עצמאי ובלתי תלוי, אין מדובר בפרסום שלא כדין; שנית, יישום העיקרון שלפיו "אין חוטא נשכר" - לא ראוי כי עיצוב יפורסם שלא כדין ועקב כך יימנעו מבעליו החוקיים הרישום וההגנה, ואילו מי שפרסם אותו שלא כדין יוכל להמשיך לנצלו ולהפיק ממנו רווחים.

 

סעיף 10

סעיף חדש שתכליתו להבטיח כי החוק ישיג את מטרתו, והיא עידוד עיצובם של עיצובים חדשים בלי לפגוע בלא הצדקה בנחלת הכלל.

 

לפסקה (1)

מוצע להבהיר, כי מראהו של מוצר או של חלק ממוצר,ככל שהוא מוכתב אך ורק בידי פעולתו של המוצר, לא יהיה כשיר להגנה כעיצוב. זאת, מכיוון שדיני העיצובים מטרתם לתמרץ את פיתוחם של עיצובים חדשים, ולא להגן על דרך פעולת המוצר, המוסדרת, באופן רגיל, באמצעות דיני הפטנטים (ר' בהמשך). רציונל זה אינו מתקיים בעיצוב שמורכב ממאפיינים חזותיים המוכתבים כל כולם בידי פעולתו של המוצר, משום שאלה הם פרי הכרח בלבד. לכן, מוצע שלא להכיר בכשירותם לרישום כעיצוב. נוסף על כך, הגנה על מראהו של מוצר המוכתב אך ורק בידי פעולתו של המוצר, עלולה לגרוע מיכולתם של מעצבים אחרים בתחום שבו מצוי העיצוב לעצב עיצובים חדשים למוצרים שפעולתם זהה. יש לציין, כי בעניין זה קיים ממשק בין דיני העיצובים לבין דיני הפטנטים. מטרתם של האחרונים היא, בין השאר, להגן על דרכי פעולתם של מוצרים ולעודד את פיתוחם. על-כן, ייתכן שמראהו של המוצר לא יוגן כעיצוב, ואולם המוצר ימלא את תנאי חוק הפטנטים ולפיכך יהיה אמצאה כשירה לרישום כפטנט.

 

לפסקה (2)

מוצע להבהיר כי מראהו של מוצר או של חלק ממוצר לא יהיה כשיר להגנה כעיצוב רשום או כעיצוב לא רשום, אם התקיימו בו שני התנאים המצטברים האלה:

 

(1) המוצר נועד להתחבר למוצר אחר, להשתלב במוצר אחר או שמוצר אחר ישתלב בו;

 

(2) לשם הגשמת ייעודו של אחד המוצרים - בין אם המתחבר או המחובר, בין אם המשתלב או המשולב, יש לייצר את המוצר בדיוק בצורתו ובמידתו. מוצר כזה לא יהיה כשיר להגנה, וזאת מהסיבות שפורטו לעיל. יובהר, כי מוצרים שמטרתם לאפשר חיבור, הרכבה או החלפה בינם לבין עצמם, דוגמת קוביות משחק לילדים, אינם מוצרים שיש לייצרם בדיוק בצורתם ובמידתם, ולכן הם יהיו כשירים להגנה אם הם ממלאים את שאר תנאי הכשירות הקבועים בחוק.

 

יש לציין, לגבי פסקאות (1) ו- (2), כי ההחרגה מהגנת החוק המוצע חלה אך ורק לגבי המראה או חלק מהמראה, ככל שהוא ממלא את התנאים המנויים בפסקאות אלה.

 

אם מראהו של חלק אחר מהמוצר אינו עונה על-תנאי זה, הרי שהוא עשוי להיות כשיר להגנה אם הוא עומד בתנאי החוק המוצע. כך למשל, דיסק און קי שנועד להתחבר למחשב, מורכב מהחלק שמיועד להתחבר למחשב, ויש לייצרו בדיוק בצורתו ובמידתו כדי שיתחבר למחשב.

 

חלק זה אינו כשיר להגנה לפי סעיף זה. ואולם אם הידית של המוצר מעוצבת בצורה שעונה על-תנאי הכשירות המהותיים לפי פרק ב', הרי שאין כל מניעה שהידית, שאינה מיוצרת בדיוק כדי להתחבר למוצר אחר, תזכה להגנה על-פי חוק זה.

 

פרק ג': בעלות בעיצוב והעברתה ומתן רישיון לשימוש בעיצוב

כללי

פרק זה מטרתו להסדיר ולהבהיר את מצב הבעלות בעיצוב, דרכי העברתה ומתן רשיונות שימוש בעיצוב. הפרק קובע, בין השאר, חזקות הניתנות לסתירה בקשר למיהות הבעלים הראשון בעיצוב וכן הוראות הקשורות לבעלות ולהעברת בעלות כאשר מדובר בעיצוב בבעלות משותפת.

 

הוראות הנוגעות לבעלות מצויות כיום בסעיפים 2(א) עד (ג) לפקודה (תחת ההגדרה "בעל מדגם חדש או מקורי"). לקביעת הבעלות בעיצוב נפקות, בין השאר, לצורך סעיף 19 הקובע כי רק הבעלים של עיצוב רשאי להגיש בקשה לרישומו. הוראותיו של פרק זה דומות להוראות פרק ה' בחוק זכות יוצרים.

  

סימן א': בעלות בעיצוב

סעיף 11

מוצע להבהיר כי המעצב הוא הבעלים הראשון בעיצוב, בכפוף להוראות הפרק. כמו-כן מוצע לקבוע הוראות ספציפיות לעניין עיצוב שירות, עיצוב מוזמן, ועיצוב שנוצר בידי עובד המדינה (ר' דברי ההסבר לסעיפים 12 עד 14).

 

סעיף 12 לסעיף-קטן (א)

מוצע להבהיר כי המעסיק הוא הבעלים הראשון בעיצוב שירות. עיצוב שעוצב בידי עובד ייחשב כעיצוב שירות אם הוא עומד בשני תנאים מצטברים: האחד - שהעיצוב עוצב בידי עובד לצורך עבודתו; השני - שהעיצוב עוצב בידי העובד במהלך עבודתו של העובדאצל המעסיק. אם העיצוב ממלא שני תנאים אלה, הרי שהוא עיצוב שירות, ומשמעות הדבר היא שהמעסיק הוא הבעלים הראשון של העיצוב, והוא זכאי ליהנות מהזכויות שמקנה העיצוב. הוראה זו אינה קוגנטית אלא ניתנת להתנאה, ומשכך בקיומו של הסכם אחר בין העובד והמעסיק - יגברו הוראות ההסכם שביניהם. הוראה דומה מצויה בחוק זכות יוצרים (סעיף 34) וההצדקה שבבסיס סעיף זה מתחדדת כאשר מדובר בתחום העיצובים, מאחר שקיימות חברות רבות שכל עיסוקן הוא בייצור עיצובים ובמכירתם, דוגמת חברות אופנה, חברות תכשיטים ועוד.

 

לסעיף-קטן (ב)

סעיף-קטן זה מטרתו להסדיר מצבים שבהם מתעוררים מחלוקת או סכסוך שמקורם בשאלה אם מדובר בעיצוב שירות אם לאו. במקרה זה, רשאי כל אחד מהצדדים לפנות לרשם העיצובים לצורך הכרעה בשאלה.

 

יצויין, כי לפי סעיף 95(א) המוצע, הרשם יעניק לצדדים בהליך זה הזדמנות להביא את טענותיהם ולהגיש את ראיותיהם בתנאים המנויים שם.

 

סעיף 13

מוצע לקבוע כי המעצב הוא הבעלים הראשון של עיצוב שעוצב לפי הזמנה. גם הוראה זו, בדומה להוראת סעיף 12(א), אינה קוגנטית אלא ניתנת להתנאה, ומשכך בקיומו של הסכם אחר בין המזמין למעצב - יגברו הוראות ההסכם שביניהם.הסדר דומה קיים בסעיף 35(א) לחוק זכות יוצרים.

 

סעיף 14

נוכח האינטרס הציבורי הגלום בזכויות קניין רוחני אשר נוצרות על-ידי עובדי המדינה או בהזמנת המדינה, מוצע לקבוע כי בהיעדר הסכמה אחרת בין הצדדים, הבעלים הראשון של עיצוב שעוצב או שהוזמן בידי המדינה או בידי עובד המדינה עקב עבודתו ובמהלכה, הוא המדינה. מוצע להבהיר כי לעניין זה, משמעות הביטוי ״עובד המדינה״ משתרעת מעבר למסגרת הפורמלית של יחסי עבודה גרידא, והיא כוללת גם נושאי משרה שונים שלעיתים אינם נחשבים ״עובדים״

של המדינה, כמו חיילים ושוטרים. כאמור גם סעיף זה, בדומה לסעיפים 12(א) ו- 13, אינו קוגנטי. הוראה דומה קבועה בסעיף 36 לחוק זכות יוצרים.

 

סעיף 15

סעיף זה קובע הוראות חדשות אשר מטרתן להקל על הליכי הרישום של עיצוב ועל הליכי קביעת הבעלות בעיצוב.

 

לסעיף-קטן (א)

מוצע לקבוע חזקה הניתנת לסתירה, ולפיה מי שנרשם בפנקס כבעל העיצוב, יראו אותו כבעל העיצוב הרשום. ר' לעניין זה גם דברי ההסבר לסעיף 19 . הוראה מקבילה קיימת בחוק הפטנטים סעיף 76.

 

לסעיף-קטן (ב)

מוצע לקבוע חזקה הניתנת לסתירה, ולפיה מי שהציע למכירה או הפיץ בציבור, לראשונה, מוצר נושא עיצוב לא רשום, יראו אותו כבעל העיצוב הלא רשום. סעיף זה מטרתו להקל על הליכי קביעת הבעלות בעיצוב מקום שהעיצוב לא נרשם ולכן אין תיעוד פורמלי לעניין זהות מבקש ההגנה.

 

סימן ב': העברת זכויות בעיצוב ומתן רשיונות

סעיף 16

מטרת ההוראה להבהיר כי זכויות בעיצוב, בין שהוא עיצוב רשום ובין שהוא עיצוב לא רשום, לרבות עיצוב לא רשום שהוגשה לגביו בקשה לרישום, ניתנות להעברה בהסכם או על-פי דין, וכן כי בעל העיצוב רשאי לתת לגבי כל אחד מאלה רישיון ייחודי (כפי שמוגדר בסעיף-קטן (ג)), או רישיון שאינו ייחודי. מוצע לקבוע כי הסכם להעברת זכויות בעיצוב או למתן רישיון ייחודי לגביו טעון מסמך בכתב (סעיף-קטן(ב)). וזאת מכיוון שמדובר בעסקה שלה משקל רב מבחינה קניינית: בעל העיצוב מעביר את זכותו בעיצוב או לכל הפחות מגביל אותה עד מאוד, וראוי כי הדבר ייעשה בכתב. נוסף על כך, דרישת הכתב מטרתה גם להקנות ודאות רבה יותר לצדדים שלישיים, ולהימנע מקשיים ראייתיים במקרה של סכסוך.

 

הוראות דומות קיימות בחוק הפטנטים סעיף 82 ובחוק זכות יוצרים סעיף 37.

 

סעיף 17

מוצע לקבוע מפורשות כי העברת זכויות בעיצוב ומתן רישיון ייחודי לגבי עיצוב, אין להם תוקף כלפי צדדים שלישיים, אלא-אם-כן נרשמו בפנקס.

 

מטרת הסעיף היא יצירת ודאות ויידוע הציבור בדבר מצב הזכויות בעיצוב, כמו גם שמירה על מהימנות המידע המופיע בפנקס.

 

סעיף זה חל ותקף בנוגע להעברת זכויות בעיצוב רשום, בעיצוב לא רשום ובבקשה לרישום עיצוב.

 

מאחר שהעברת הזכויות בקשר לעיצוב לא רשום אינה ניתנת לרישום (משום שהעיצוב עצמו אינו רשום), הרי שלהעברת זכויות בעיצוב לא רשום לא יהיה תוקף כלפי צדדים שלישיים מכוח חוק זה. מדובר בשיקול נוסף שעל בעל עיצוב לקחת בחשבון בעת ההחלטה אם לרשום את העיצוב אם לאו. עם-זאת, אין בהוראה זו כדי לגרוע מתוקפם של דינים אחרים, דוגמת דיני החוזים הכלליים, ולכן אם לפי דין אחר ההעברה או הרישיון תוקפם יפה גם כלפי צד שלישי, לא יוכל אותו צד שלישי להתגונן בטענה שלפי פרק זה ההעברה אינה תקפה כלפיו. הוראה מקבילה קיימת גם בחוק הפטנטים סעיף 83.

 

סעיף 18

מוצע לקבוע כי מי שהועברו לו זכויות בעיצוב רשום או בעיצוב שלגביו הוגשה בקשה לרישום, מי שניתן לו רישיון בקשר לאחד מאלה, או מי שהעביר או נתן את הרישיון, רשאים לבקש מהגורם המוסמך לתקן את הרישום בפנקס כך שישקף את הדבר, ואת אופן הגשת בקשה זו. מטרת ההוראה כפולה: ראשית, לאפשר לאדם אשר רכש זכויות בעיצוב להצהיר על כך כלפי כולי עלמא באמצעות הרישום; שנית, שמירה על מהימנותו של המידע המופיע בפנקס. בשל רציונל אחרון זה, יכול לפנות לרשם גם מי שהעביר את זכויותיו או נתן את הרישיון בבקשה לתיקון כאמור.

  

פרק ד': עיצוב רשום

סימן א': בקשה לרישום עיצוב

סעיף 19

מוצע לקבוע כי בעל עיצוב הוא שיהיה רשאי להגיש בקשה לרישום העיצוב. הגשת הבקשה בידי מי שאינו זכאי לכך לפי סעיף זה אף מהווה אחת מהעילות לבקשת ביטול העיצוב - ר' סעיף 49(א)(2).

 

סעיף 20

מוצע לקבוע הוראות המבהירות כיצד יש להגיש בקשה לרישום עיצוב. עניין זה מוסדר באופן חלקי בלבד בסעיף 30(1) לפקודה.

 

לסעיף-קטן(א)

הסעיף מפרט אילו פרטים יש לצרף לבקשה לרישום עיצוב. מובהר, כי כאשר מדובר בבקשה אחת הכוללת כמה עיצובים שרישומם מתבקש, יש פרטים שאין צורך לחזור עליהם לעניין כל עיצוב (שם המבקש ומען למסירת מסמכים כאמור בפסקאות (1) ו- (2)), אך יש פרטים שיש לפרטם בעבור כל עיצוב ועיצוב בנפרד (ר' פסקאות-משנה (א) עד (ג) בפסקה (3)). יצויין, כי על הבקשה לכלול גם אגרה בעד הגשתה.

 

דרישה עיקרית בסעיף זה היא הגשת תיאור חזותי נאות של העיצוב. זאת, מכיוון שהתיאור החזותי הוא למעשה מהותו של העיצוב - בלא תיאור חזותי נאות לא ניתן לקבוע על מה מתבקשת הגנה ואם ניתן להעניק אותה. מובהר, כי יש לצרף לבקשה תיאור חזותי נאות בעבור כל עיצוב המופיע בה. זאת, מכיוון שעיצוב הוא מכלול המוצר ומאפייניו החזותיים, ולכן תיאור חזותי נאות של עיצוב בעבור תת-סוג אחד אינו יכול להוות תיאור חזותי נאות בעבור עיצוב מתת-סוג אחר. כמו-כן, יש לפרט בבקשה מהם הסוג ותת-הסוג שלגביהם מתבקש הרישום.

 

יצויין, כי הגורם המוסמך יקבע את תת-הסוג שלגביו יירשם העיצוב כאמור בסעיף 33(ג), בהתחשב בתת-הסוג המבוקש ובשימוש הרגיל במוצר נושא העיצוב.

 

יודגש, כי אי-עמידה בכל תנאי הסעיף עלולה להשפיע על תאריך הגשת הבקשה לרישום עיצוב, כאמור בסעיף 21.

 

עוד יצויין כי בהתאם לסעיף 26 לחוק, בקשה לרישום עיצוב הכוללת כמה עיצובים תחולק בידי הגורם המוסמך לכמה בקשות כמספר העיצובים, כך שכל בקשה תכלול עיצוב אחד. מטרתו של הסעיף היא להקל על מבקשי עיצובים בהגשת הבקשה, בכך שיוכלו להגיש בקשה אחת לרישומם של כמה עיצובים שונים ובכך לחסוך בזמן.

 

הוראה זו מתחייבת גם מכוח הסכם האג (ר' לעניין זה את דברי ההסבר לפרק ח').

 

לסעיף-קטן (ב)

מוצע לקבוע הוראות להגשת בקשה לרישום עיצוב אשר הבעלות בו משותפת לשני בני אדם ויותר ("עיצוב בבעלות משותפת"), כך שכל אחד מהשותפים בבעלות בעיצוב יהיה רשאי להגיש בקשה לרישום העיצוב בשם כל השותפים, ובלבד שמסר על כך הודעה לשאר השותפים, ושהדבר צויין בבקשה. זאת, כדי למנוע מצב שבו אחד הבעלים רושם את העיצוב בלי להודיע על כך לשותפים האחרים ועל שמו בלבד. עוד מוצע לקבוע כי כל אחד מהשותפים יהיה רשאי להצטרף לבקשה.

 

יצויין, כי השיתוף בבעלות, הן בבקשה והן בעיצוב - בין אם הוא רשום ובין אם לאו, יהיה לפי הוראות הדין הכללי.

 

סעיף 21

מוצע לקבוע מהו המועד שייחשב למועד שבו הוגשה בקשה לרישום עיצוב. למועד הגשת הבקשה חשיבות רבה, לרבות לעניין סעיפי פרק הכשירות (פרק ב') ולעניין סעיף 34 העוסק בתחרות בין מבקשים.

 

מוצע להבהיר כי תאריך הגשת הבקשה לרישום העיצוב יהיה המועד שבו הוגשה לראשונה לרשות (סעיף-קטן (א)). עם-זאת, מוצע לקבוע כי אם נושא הבקשה אינו מהווה, על פני הדברים, עיצוב (למשל, אין מדובר ב"מוצר"), אם לא כללה הבקשה את שם המבקש או תיאור חזותי נאות, או אם לא שולמה האגרה בעבור הגשת הבקשה, יהיה תאריך הגשת הבקשה לרישום המועד שבו תוקן הפגם (סעיף-קטן (ב)). יודגש, כי במקרה שבו כוללת הבקשה יותר מעיצוב אחד, הבקשה תידחה רק לגבי העיצובים שבהם לא התקיימו התנאים האמורים. הסדר דומה קבוע בסעיף 15 לחוק הפטנטים.

 

סעיף 22

הסעיף המוצע מיישם את הוראות סעיף 4(4)(c) לאמנת פריס. קיימים כמה שינויים בהוראה זו אל מול ההוראה המצויה כיום בסעיף 52 לפקודה. ראשית, מוצע לקבוע כי בעל העיצוב יהיה זכאי ליהנות מדין הקדימה בתנאי שהעיצוב המתואר בבקשתו זהה לעיצוב המתואר בבקשה הקודמת שעליה הוא מסתמך, או שונה ממנו רק בפרטים שאינם מהותיים (ר' רישת הסעיף), ואין די בכך שהבקשות דומות בעיקרן כבפקודה. דרישה זו נוספה משום שגם שינוי קל בעיצוב עלול להפוך אותו לעיצוב אחר, שיש לבחון את כשירותו בפני עצמו. שנית, נוספה הבהרה להגדרת "הבקשה הקודמת", ולפיה יראו בקשה שלפי אמנת פריס דינה כדין הגשת בקשה במדינה חברה, כבקשה שהוגשה במדינה חברה. זאת, כדי להבהיר מעבר לכל ספק כי הוראות סעיף זה תואמות את הסעיף הנדון לעיל באמנת פריס. שלישית, מוצע להבהיר כי על בעל העיצוב לבקש להכיר בדין הקדימה במועד ובתנאים שיקבע השר (פסקה ( 2)), במקום בתוך חודשיים ממועד זה לפי הפקודה. זאת, כדי להותיר גמישות בידי השר לקבוע מה יהיה מועד זה. סעיף דומה מצוי בחוק הפטנטים (סעיף 10) ור' לעניין זה גם סעיף 3d4 לאמנת פריס.

 

סעיף 23

מוצע לקבוע, כי אם התמלאו התנאים הקבועים בסעיף 20, שהם תנאים טכניים בעיקרם, יפרסם הרשם את הבקשה באתר האינטרנט של הרשות, בסמוך ככל האפשר לאחר הגשת הבקשה, בצירוף התיאור החזותי שהוגש. זאת, גם אם טרם הוחל בבחינת הבקשה עצמה.

 

הוראה זו נועדה להגביר את הוודאות בקרב הציבור ולאפשר לציבור לקבל החלטות מושכלות בכל הנוגע לפיתוח ולניצול עיצובים.

 

למותר לציין, כי פרסום זה לא יפגע בזכויותיו של מגיש הבקשה לפי סעיפים 6 ו- 7. במקביל לכך מוצע לקבוע, בסעיף-קטן (ב), כי המבקש יהיה רשאי, יחד עם הגשת בקשתו לרישום עיצוב, לבקש מהרשם לדחות את הפרסום המיידי, לתקופה שלא תעלה על 6 חודשים מיום הגשת הבקשה, וכי הרשם ידחה את פרסום הבקשה למשך התקופה שצוינה בבקשת הדחיה. בכך, יוצר הסעיף המוצע איזון בין האינטרס הציבורי בוודאות לבין אינטרס אפשרי של המבקש בשמירה על העיצוב כסודי למשך זמן מוגבל, כדי שתהיה לו שהות לפיתוח אסטרטגיה עסקית למכירת המוצר, להשלמת פיתוחו ותכנונו וכו'.

 

לאור זאת, מוצע להחליף את ההסדר הקבוע בסעיף 35(1) לפקודה אשר לפיו העיצוב אינו פתוח לעיון הציבור למשך שנתיים לפחות מיום רישומו, בהסדר מוצע זה. זאת ועוד, כל המסמכים הקשורים לבקשה אף יהיו פתוחים לעיון הציבור באינטרנט (ר' דברי ההסבר לסעיף 101).

כמו-כן מוצע לקבוע הוראות לעניין חובת פרסום של מדגמים שנרשמו לפי הפקודה (ר' לעניין זה דברי ההסבר לסעיפים-קטנים 122(ג) ו- (ד)).

 

סעיף 24

הוראה חדשה זו מאפשרת למבקש לתקן מיוזמתו את בקשתו טרם רישום העיצוב. זאת, אם אין בתיקון כדי לשנות את העיצוב באופן מהותי. אם עמד התיקון בתנאי זה, יראו את הבקשה המתוקנת כאילו הוגשה ביום הגשת הבקשה המקורית לרישום (ר' לעניין זה גם את סעיף 31(ג)). הוראה זו משמעה למעשה, כי במקרים שבהם יש בתיקון כדי לשנות את העיצוב באופן מהותי, הרי שמדובר בעיצוב חדש שיקבל תאריך הגשה חדש על כל הנובע מכך. עוד מוצע לקבוע, בסעיף-קטן (ב), כי אם מדובר בעיצוב בבעלות משותפת, רשאי כל אחד מהשותפים להגיש בקשה לתיקון בקשת העיצוב, ובלבד שקיבל לכך את הסכמתם של שאר השותפים בבעלות בעיצוב.

 

סעיף 25

הוראה חדשה, ובה מוצע לקבוע כי עד תום חודש ממועד משלוח ההודעה על כוונת רישום בידי הרשות, רשאי המבקש לחזור בו מבקשתו לרישום עיצוב. עוד מוצע לקבוע, כי אין לחזור מבקשת עיצוב בבעלות משותפת אלא בהסכמת כל מבקשי הרישום, וזאת בדומה להגשת בקשת תיקון לפי סעיף 24. זאת, מכיוון שחזרה מן הבקשה מסיימת את הליך הבחינה ואף עלולה לפגוע באפשרות רישום העיצוב בעתיד אם אחד או יותר מהשותפים האחרים עודם מעוניינים ברישומו. יצויין כי בעליו של עיצוב רשאי להגיש, בכל עת בתוך תקופת תוקפו של העיצוב, וכן עד תום תקופת ההתיישנות שלאחר פקיעת תוקפו של העיצוב, בקשה לביטולו או למחיקתו של העיצוב הרשום (ר' סעיף 48).

 

סעיף 26

סעיף חדש שמטרתו להבהיר שבקשה לרישום עיצוב הכוללת יותר מעיצוב אחד תחולק על-ידי הגורם המוסמך לבקשות נפרדות, כך שכל בקשה תכיל עיצוב אחד בלבד. זאת, בהתאם לסדרי העבודה ברשות.

 

סעיף 27

הוראה חדשה שמטרתה לאפשר את המשך הליך הבחינה במקרים שבהם הטיפול בבקשה מתעכב עקב חילוקי דעות בין מבקשי רישום העיצוב. הוראה דומה קיימת בסעיף 25 לחוק הפטנטים.

 

סימן ב': בחינת בקשה לרישום עיצוב

סעיף 28

לסעיף-קטן (א)

מובהר כי לאחר הגשת הבקשה, הגורם המוסמך יבחן אם העיצוב הכלול בה כשיר לרישום. יש לציין, כי ככלל, בחינת כשירותו המהותית של העיצוב להגנה תיעשה, בידי גורם מוסמך שהוא "בוחן עיצובים" - איש מקצוע הבוחן את כשירותם המהותית של עיצובים לרישום, ואילו הבחינה אם הבקשה עומדת בתנאים הפורמליים הנדרשים - יכול שתיעשה בידי גורם מוסמך שאינו "בוחן עיצובים".

 

לסעיף-קטן (ב)

מוצע לאפשר גם למי שאינו מגיש הבקשה להמציא לגורם המוסמך מסמכים שלדעתו רלוונטיים לעניין בחינת רישום העיצוב. הטעם לכך הוא האינטרס הציבורי ברישום עיצובים העומדים בתנאי הכשירות המנויים בחוק, ואי-רישומם של עיצובים שאינם עומדים בתנאים אלה.

 

מוצע להגביל את המועד להגשת המסמכים, וכן להבהיר כי הגורם המוסמך לא יהיה חייב להודיע לממציא המסמכים כאמור על אודות המשך הליכי הבחינה או על החלטותיו. יצויין שהמסמכים הקשורים לבקשה יהיו גלויים לכלל הציבור באתר האינטרנט של הרשות בהתאם להוראות סעיף 101, ומכאן שהציבור גם יהיה מודע למועדים הרלוונטיים.

 

הוראה דומה מצויה בסעיף 18(ב)(3) לחוק הפטנטים.

 

סעיף 29

הוראה חדשה זו, הנוגעת לקביעת סדר הבחינה בין בקשות לרישום עיצובים שהוגשו בידי מבקשים שונים, מקנה לגורם המוסמך סמכות להורות, במקרה שבו מצא כי העיצוב עלול שלא להיות כשיר לרישום בשל קיומה של בקשה הקודמת לו במועד ההגשה, על דחיית בחינת הבקשה המאוחרת עד לרישומה או לפקיעתה של הבקשה הראשונה בדרך של סירובה בידי הגורם המוסמך או חזרה ממנה בידי המבקש, לפי העניין. הוראה זו משלימה את ההוראה הקבועה בסעיף 34 המוצע.

 

סעיף 30

הוראה חדשה הקובעת כי מבקש שיש לו נימוקים סבירים לכך, רשאי להגיש לרשות בקשה לבחינה על אתר של הבקשה לרישום העיצוב. בחלק מהמקרים, שבהם מבוסס הנימוק על גילו, על מצבו הרפואי של המבקש, או על עיכוב בהליכי בחינת העיצוב ביחס לבקשות לרישום עיצובים אחרים שהוגשו באותו מועד, המבקש אף יהיה פטור מתשלום אגרה בעד בקשה זו.

 

מוצע לקבוע כי אם מצא הגורם המוסמך שמתמלאים תנאי הסעיף, תיבחן כשירותו של העיצוב בהקדם האפשרי. סעיף דומה קיים בחוק הפטנטים (סעיף 19א).

 

סעיף 31

מוצע לקבוע הוראות ולפיהן אם ראה הגורם המוסמך שהבקשה אינה עומדת בתנאים הפורמליים הנדרשים, או שהעיצוב אינו כשיר לרישום מבחינת תנאי הכשירות המהותיים, יודיע למבקש על הליקויים או על הטעמים לאי-כשירות העיצוב. אם תיקן המבקש את הבקשה בהתאם ואין בתיקון כדי לשנות את העיצוב באופן מהותי, הרי שיראו את הבקשה המתוקנת כאילו הוגשה ביום הגשת הבקשה המקורית לרישום.

 

הוראה זו משמעה, למעשה, כי במקרים שבהם יש בתיקון כדי לשנות את העיצוב באופן מהותי, הרי שמדובר בעיצוב חדש, שעליו לקבל תאריך חדש, על כל הנובע מכך.

 

סעיף 32

מוצע לקבוע שאם לא תיקן המבקש את הליקויים שעליהם הודיע לו הגורם המוסמך בהתאם לסעיף 31, יסרב הגורם המוסמך לבקשה. זאת, מכיוון שהתנאים הבסיסיים לרישומו של העיצוב, בין הפורמליים ובין המהותיים, אינם מתקיימים בבקשה. הגורם המוסמך רשאי לדון מחדש בסירובו, אם המבקש ביקש זאת ממנו בסד הזמנים המוצע.

 

סימן ג': רישום העיצוב

סעיף 33 לסעיפים-קטנים (א) ו- (ב)

הוראה חדשה, אשר מבהירה כי במקרה שבו נוכח הגורם המוסמך כי העיצוב שלגביו הוגשה הבקשה לרישום כשיר לרישום, ישלח למבקש הודעה על כוונת רישום (סעיף-קטן (א)), ואם בתוך חודש המבקש לא ביקש לחזור בו מהבקשה או לתקנה, הוא ירשום את העיצוב, יפרסם את דבר הרישום, את תיאורו החזותי של העיצוב ואת שמו של בעל העיצוב באינטרנט, וימסור למבקש תעודה בדבר רישום העיצוב (סעיף-קטן(ב)). יצויין כי תיקונים כאמור לעיל ייעשו, בשלב זה ועל-פי רוב, לפי יוזמתו של המבקש (ר' סעיף 24). 

 

לסעיף-קטן (ג)

מוצע כי הרישום בפנקס ייעשה לפי תת-סוגים, כפי שנהוג כיום. הסוגים ותת-הסוגים יפורטו בתקנות ויתאמו, ככל האפשר, את סיווג הסכם לוקרנו (סעיף 109) שבו משתמשות מדינות רבות בעולם. סיווגו של עיצוב שלגביו הוגשה בקשת רישום ייקבע בהתאם לשימוש הרגיל במוצר נושא העיצוב, ותוך התחשבות בתת-הסוג שלגביו ביקש מגיש הבקשה לרשום את העיצוב. יש לציין, כי קיימת חשיבות רבה לסיווג, מאחר שהוא הקובע את היקף ההגנה והמונופול שמהם ייהנה בעל העיצוב הרשום (ר' סעיף 39, לעניין עיצוב לא רשום גם את דברי ההסבר לסעיף 62).

 

לסעיף-קטן (ד)

רישום העיצוב הוא קונסטיטוטיבי - כלומר, בלא רישום אין הגנה כעיצוב רשום. ואולם יובהר כי עצם רישומו של העיצוב אינו מבטיח באופן מוחלט שהעיצוב אכן יהיה מוגן, וזאת מהטעם שרישום העיצוב מעיד על כך שלפי בחינת הבקשה בידי הגורם המוסמך, נמצא כי העיצוב כשיר לרישום; עם-זאת, הבחינה לפי דיני העיצובים מוגבלת מעצם טבעה, ולו בשל קיומם של עיצובים לא רשומים הן בישראל והן מחוץ לה, שלגביהם לא ניתן לערוך חיפוש יעיל; על-כן, רישומו של העיצוב אינו מהווה, ולא יכול להוות, ערובה מוחלטת לכך שהעיצוב אכן היה כשיר להגנה בעת רישומו. ייתכן מצב שבו אף שנרשם עיצוב, יתגלה בתביעת הפרה שלמעשה לא היה העיצוב חדש, למשל, או כי מי שהגיש את הבקשה לרישומו לא היה זכאי לכך. במקרים כאלה, עצם רישומו של העיצוב אין בו כדי לרפא את הפגם, והעיצוב לא יהיה מוגן, גם אם נרשם.

 

סעיף 34

מוצע להוסיף הוראה המבהירה כי אם הוגשו בקשות נפרדות על-ידי שני מבקשים שונים או יותר לרישום אותו עיצוב או של עיצובים הנבדלים זה מזה רק בפרטים שאינם מהותיים, יירשם בפנקס העיצוב שלגביו הוגשה כדין הבקשה הראשונה.

 

יודגש, כי כדי שהעיצוב יהיה כשיר לרישום עליו לעמוד בתנאי הכשירות הכלליים - כלומר, להיות חדש ובעל אופי ייחודי בהשוואה ל"מאגר העיצובים" הקיים כולו. העיצוב שבקשה לרישומו הוגשה ראשונה ייבחן לאור מאגר זה, שלא יכלול את העיצוב שבקשה לרישומו הוגשה במועד מאוחר יותר. הוראה מוצעת זו מדגישה את החשיבות שבמועד הגשת הבקשה. כלל דומה קבוע גם בסעיף 9 לחוק הפטנטים.

 

סעיף 35

הוראה חדשה, שמטרתה לקבוע כי מעצב של עיצוב או שאיריו יוכלו לדרוש את ציון שמו של המעצב בפנקס או בתעודת העיצוב כמעצב (סעיף-קטן (א)). מוצע לקבוע שאם נוכח הגורם המוסמך כי מי שמתבקש רישום שמו הוא אכן המעצב, יציין את השם בהתאם לבקשה ובהתאם למועד הגשתה: אם הבקשה הוגשה לפני רישום העיצוב, יצויין שם המעצב בתעודת הרישום ובפנקס (סעיף-קטן (ב)(1))  אם הוגשה הבקשה לאחר רישום העיצוב, יצויין השם בפנקס בלבד (סעיף-קטן (ב)(2)). זאת, משום שלאחר רישום העיצוב, לא ניתן עוד לבצע שינויים בתעודת הרישום. יצויין כי הבדיקה שנדרש הגורם המוסמך לערוך בעניין היא מינימלית - עליו להשתכנע שמדובר במעצב על פני הדברים, ולא לנהל הליך הוכחות בעניין.

 

עוד יצויין, כי אף שהגורם המוסמך יודיע על ציון שם המעצב לגורמים המנויים בחוק (סעיף-קטן (ג)), הרי שתיק הבקשה כולו פתוח לעיון הציבור באינטרנט (ר' סעיף 101). בהמשך לכך, מוצע כי כל אדם יהיה רשאי להגיש בקשה לביטול ציון שמו של המעצב, לפי סעיף 36 (ר' להלן). הוראה דומה קבועה בחוק הפטנטים (סעיף 39).

 

סעיף 36

מוצע לקבוע כי לאחר שנרשם שמו של אדם כמעצב בפנקס, יהיה רשאי כל אדם להגיש בקשה לביטול ציון שמו של המעצב (סעיף-קטן(א)). מוצע כי הרשם יכריע בבקשת הביטול, יודיע על כך לגורמים המנויים בסעיף, ויתקן את הרישום בפנקס בהתאם להחלטתו (סעיף-קטן (ב)). יצויין, כי הרשם ישמע את טענותיהם של הצדדים בהתאם לסעיף 95(א) וכי דיני ההתיישנות לא יחולו על האפשרות להגיש בקשה זו במשך תקופת תוקפו של העיצוב (סעיף 52). משמעות הדבר היא שמרוץ ההתיישנות יחל ממועד פקיעתו של העיצוב. עם סיום תקופת ההתיישנות, לא יהיה ניתן עוד להגיש בקשה לביטול ציון שם המעצב. יש לציין, כי ברירת המחדל לפי סעיפים 35 עד 38 היא ציון שמו של המעצב בפנקס לפי בקשתו, לאחר בדיקה מינימלית של הגורם המוסמך, שבה עליו להשתכנע בכך על פני הדברים ולא לנהל הליך הוכחות בעניין, והענקת הזדמנות לצדדים מעוניינים לבקש את ביטול ציון השם לאחר מכן, בכל עת במשך תקופת תוקפו של העיצוב וכן במשך תקופת ההתיישנות לאחר מכן (סעיף 52 הנ"ל). זאת, בין השאר מן הטעם שציון שמו של המעצב, כשלעצמו, אינו מקנה זכות כל שהיא בעיצוב (ר' את דברי ההסבר לסעיף 38) ומשכך אינו גורע מזכותו של בעל העיצוב או מזכויותיו של המעצב בפועל, גם אם נרשם פלוני כמעצב בטעות או שלא כדין. במקרה אחרון זה, וכאמור לעיל, יהיה ניתן להגיש בקשה לביטול שמו של המעצב.

 

סעיף 37

מוצע לקבוע, בדומה לקבוע בחוק הפטנטים (סעיף 42) כי תניה ולפיה מוותר מעצב העיצוב על הזכות לבקש את ציון שמו בפנקס ובתעודת הרישום, אין לה תוקף.

 

סעיף 38

מוצע להבהיר, כי ציון שמו של אדם כמעצב אין בו, כשלעצמו, כדי לזכות אותו בזכויות כלשהן בעיצוב הרשום. החוק המוצע מעניק למעצב את האפשרות להירשם ככזה בפנקס בלבד, וזאת בדומה לרישום ממציא האמצאה שנרשם במסמכי הפטנט בהתאם לסעיף 43 לחוק הפטנטים. רישום זה מצהיר על זהות המעצב בלבד, ולמעצב אין כל זכות אחרת בעיצוב מתוקף היותו המעצב בלבד או מתוקף רישומו ככזה. יודגש, כי אין חובה לציין את שמו של המעצב על גבי המוצרים נושאי העיצוב.

 

סימן ד': זכויות הנובעות מעיצוב רשום ותקופת תוקפו

סעיף 39 לסעיף-קטן (א)

סעיף זה מגדיר את זכותו של בעל עיצוב רשום, ואת היקף המונופול שמקנה לו העיצוב הרשום. מוצע לקבוע את התנאים המצטברים האלה:

 

א. עיצוב רשום יקנה לבעליו את הזכות הבלעדית לנצל את העיצוב הרשום וכל עיצוב שיוצר רושם כללי שאינו שונה מהרושם הכללי שיוצר העיצוב הרשום אצל המשתמש המיודע. כלומר, ככלל, הזכות הבלעדית תתפרש, בין השאר, על העיצוב עצמו, על עיצוב זהה לו ועל עיצוב הנבדל ממנו רק בפרטים שאינם מהותיים (בהיותם של כל אלה עיצובים שאינם יוצרים רושם כללי שונה על המשתמש המיודע).

 

ב. הזכות הבלעדית תהיה ביחס למוצר מכל תת-הסוגים המשוייכים לסוג שבו נרשם העיצוב. הדבר מדגיש את החשיבות שבסיווג העיצוב כאמור בסעיף 33(ג):  הסיווג כולל סוגים, וכל סוג מחולק לתת-סוגים. עיצוב נרשם  לגבי תת-סוג, והיקף ההגנה שהוא זוכה לה משתרע על גבי המוצרים מאותו תת-סוג וכן על גבי המוצרים מתת-הסוגים האחרים המשויכים לסוג הנדון. כלומר, ההגנה תינתן לגבי הסוג כולו - על כל תת-הסוגים הנכללים בו.

 

יצויין, כי זכותו של בעל העיצוב (ומכאן גם הפרתה של הזכות) נקבעת וחלה ביחס למוצרים מהסוג שבו נרשם העיצוב בלבד. לעומת-זאת כשירות העיצוב לרישום או להגנה נבחנת ביחס ל"מאגר העיצובים" הקיים, מכל הסוגים.

 

במובן זה, הבחינה לגבי היקף זכותו של בעל העיצוב והפרתה, היא צרה יותר מהבחינה בנוגע לכשירות העיצוב לרישום. זאת, מכיוון שהבחינה בכל אחד מהמקרים משרתת תכליות שונות: הרציונל שבבסיס הבחינה לצורך רישום הוא המגמה לעודד עיצובם של עיצובים חדשים לטובת הציבור, ועל-כן אין הצדקה בבחינת הרושם הכללי רק ביחס לסוג שבו יירשם העיצוב בסופו-של-דבר בנוגע לחידוש ולאופיו הייחודי של העיצוב. קביעת היקפה של הזכות והפרתה, מאידך גיסא, מטרתה לאפשר לבעל העיצוב זכות ניצול בלעדית של העיצוב, המוגן בזכות מונופוליסטית. בשל ההגנה החזקה ובשל רציונל זה, מוצע לקבוע כי זו תיעשה ביחס לסוג שאליו משוייך העיצוב, באמצעות תת-הסוג שבו רשום העיצוב (לעניין עיצוב לא רשום, ר'  את דברי ההסבר לסעיף 62).

 

מוצע לקבוע כי "ניצול" עיצוב הוא ייצור, מכירה או הצעה למכירה, באופן מסחרי, של מוצר הנושא את העיצוב, או ייבוא לישראל שלא לשימוש עצמי כהגדרתו בסעיף 129 לפקודת המכס, של מוצר הנושא את העיצוב, או החזקת מוצר למטרות אלה. יש לציין, כי כאמור ברישה של הסעיף, מדובר בפעולה כאמור לגבי עיצוב שאינו יוצר רושם כללי שונה על המשתמש המיודע, ביחס למוצר מהסוג שבו נרשם העיצוב.

 

סעיף זה מבטא את העיקרון ולפיו לבעל העיצוב הרשום זכות בלעדית לשימוש מסחרי בו. על-כן מובהר מפורשות, כי זכותו הבלעדית של בעל העיצוב הרשום אינה מונה ייבוא "לשימוש עצמי" של מוצר נושא עיצוב אשר אילו היה מיוצר בישראל היה ייצורו מהווה הפרה של הזכויות בעיצוב הרשום. כלומר בייבוא לשימוש עצמי של מוצרים כאמור אין משום הפרת הזכות בעיצוב הרשום.

 

וזו הגדרת "שימוש עצמי" בסעיף 129 לפקודת המכס:

 

"שימוש עצמי" - אחד מאלה:

(1) שימוש בטובין שייבא יחיד לצרכיו או לצורכי בני ביתו;

(2) נתינה במתנה של טובין שייבא יחיד, לצרכיו או לצורכי בני ביתו של יחיד אחר;

 

עוד מוצע לקבוע כי ייבוא לישראל של מוצר ששווק מחוץ לישראל ברשותו של בעל העיצוב לפי הוראות החוק, או מי מטעמו, לא ייחשב כ"ניצול עיצוב". מטרת הוראה זו היא להבהיר כי ייבוא מקביל אינו מהווה ניצול אסור של עיצוב רשום לפי חוק זה. הדגש לעניין זה הוא על בעל העיצוב הרשום בישראל ועל ההרשאה שנתן לגבי העיצוב.

 

למעשה, סעיף זה מאמץ את דוקטרינת המיצוי הבין-לאומי ומתיר ייבוא מקביל לישראל של עיצובים שיוצרו ברשות בעל העיצוב לפי חוק מוצע זה, במדינה שבה שווקו. יש להדגיש כי הסעיף אינו מתיר ייבוא לישראל של מוצרים נושאי עיצוב שיוצרו במדינה שבה העיצוב אינו מוגן, אלא-אם-כן יוצרו שם בידי אדם שהורשה לכך בידי בעל העיצוב הרשום בישראל או מי מטעמו.

 

להסבר על דוקטרינת המיצוי הלאומי והבין-לאומי בתחום דיני הקניין הרוחני,  ר' בג"צ 5379/00 Bristol - Myers Squibb Company ואח' נ' שר הבריאות ואח', פ"ד נה(4), 447 (2001); ת"א (מחוזי מרכז) 23060-11-09 SPIN MASTER LTD נ' אימפריית הצעצועים בע"מ ואח' (לא פורסם 14.11.12), ע"א 7629/12 סוויסה ואח' נ' TOMMY HILFIGER LICENSING LLC ואח' (לא פורסם 16.11.14).

 

לסעיף-קטן (ב)

נוסח הסעיף דומה לנוסח המופיע בסעיף 7(ב). ואולם בשונה מהוראות סעיף 7(ב) המתייחסות לקביעת האופי הייחודי לצורך קביעת כשירותו של העיצוב להגנה, סעיף זה עוסק בהיקף זכותו של בעל עיצוב רשום, וכפועל יוצא מזה בהפרת העיצוב הרשום. כאמור לעיל, קביעת האופי הייחודי לעניין כשירותו של עיצוב לרישום והקביעה אם התקיימה הפרה הן פעולות שונות. ואולם מאפיין משותף שיילקח בחשבון בנוגע לשתי הקביעות, הוא "צפיפותו" של התחום שלו שייך העיצוב. כך, בתחום צפוף מאוד שבו קיימים עיצובים רבים וקשת העיצובים העומדת לרשות המעצב בהם מוגבלת, ייתכן כי שינויים קלים ביחס ל"מאגר העיצובים" או לעיצוב הרשום שנטען כי הופר, יהיה די בהם כדי למלא את תנאי הכשירות של חידוש ואופי ייחודי ולאפשר את רישום העיצוב, או כדי שהעיצוב לא יהיה מפר, בהתאמה.

 

סעיף 40

מוצע להבהיר כי רישום העיצוב אין בו משום מתן רשות לנצלו בדרך שיש בה הפרת זכויות קיימות על-פי כל דין. מוצע להחיל הוראה זו גם על עיצוב לא רשום (ר' סעיף 64 לחוק המוצע) כך למשל, אדם שרשם עיצוב תוך הפרת זכות יוצרים של אחר, לא יישמע בטענה שלפיה הוא רשאי לנצלו, או שלפיה הוא אינו חשוף לתביעה לפי דיני זכות יוצרים ולצו מניעה בהתאם לכך, רק משום שעיצובו נרשם. הוראה דומה קיימת גם בחוק הפטנטים (סעיף 49(ב)).

 

סעיף 41

הסעיף המוצע עוסק בתקופת תוקפו של עיצוב רשום, היינו, התקופה שבמהלכה עומדות לבעל העיצוב הזכויות לפי סעיף 39. תקופת התוקף המוצעת שונה מתקופת ההגנה המרבית לפי סעיף 33 לפקודה הן מבחינת מועד תחילתה של תקופת התוקף והן מבחינת התקופה עצמה: לפי הפקודה, תקופת ההגנה המרבית על עיצוב רשום (בפקודה: "מדגם" רשום) היא חמש-עשרה שנים מיום רישומו של העיצוב.

 

לפי המוצע, לעומת-זאת, תקופת תוקפו של העיצוב תהיה עשרים וחמש שנים ממועד הגשת הבקשה לרישום.

 

הארכת תקופת תוקפו של העיצוב הרשום נובעת, בין השאר, מהמגמה העולמית בעניין. תקופת ההגנה המרבית תהיה כפופה לעמידה בהוראות סימן ה' הדן בתשלום אגרות. קביעת מועד תחילת תקופת התוקף במועד הגשת הבקשה, נובעת, בין השאר, מכך שלפי החוק המוצע, במרבית המקרים העיצוב יפורסם סמוך לאחר הגשת הבקשה כקבוע בסעיף 23, ופרסום זה ייצור וודאות בקרב הציבור. עוד יש לציין, כי ב"זמן הביניים " שבין הגשת הבקשה לרישום עיצוב לבין רישומו של העיצוב בפועל, רשאי בעל העיצוב להגיש תביעת הפרה לגבי העיצוב כעיצוב לא רשום. מרגע רישומו של העיצוב בפועל, יוכל בעל העיצוב להגיש תביעת הפרה לגבי העיצוב כעיצוב רשום, בשל פעולות מפרות שבוצעו החל ממועד הגשת הבקשה (ר' סעיף 73(ג)). יצויין, כי תקופת הגנה של  25 שנים היא גם התקופה הנדרשת להגנה על  applied art בהתאם לסעיף 7(4)  לאמנת ברן...

 

סימן ה': אגרות

כללי

הוראות פרק זה דומות ברובן להוראות סימן ב' בפרק ד' לחוק הפטנטים.

 

סעיף 42

מוצע לקבוע כי עיצוב רשום יהיה בר-תוקף לכל התקופה הקבועה בסעיף 41  שהיא תקופת תוקפו המרבית של עיצוב רשום, אם שילם בעל העיצוב את אגרות החידוש.

 

מנגנון דומה מצוי בסעיף 33 לפקודה.

 

סעיף 43

ההוראה המוצעת נדרשת לאור סעיף bis5 לאמנת פריס, המחייבת את מדינת ישראל.

 

מוצע לקבוע כי אגרה שלא שולמה במועדה ניתן לשלמה בתוך שישה חודשים מהמועד לתשלומה, בתוספת אגרת פיגור שיקבע השר, ואם נעשה כן רואים את אגרת החידוש כאילו שולמה במועדה המקורי. יש לציין, כי בפועל, תוקפו של העיצוב יפקע רק עם תום תקופת ההארכה הסטטוטורית בת ששת החודשים (ור' דברי ההסבר לסעיף 44).  הוראה דומה מצויה בסעיף 33(4)  לפקודה.

 

סעיף 44

הוראה זו מתייחסת למצב שבו לא שולמה אגרת החידוש ואף לא שולמה אגרת הפיגור לפי סעיף 43 לאחר חלוף תקופת ההארכה הסטטוטורית הנתונה לבעל עיצוב מכוח סעיף זה. מוצע להבהיר, כי בחלוף תקופת הארכה בת ששת החודשים כאמור בסעיף 43 יפקע תוקפו של העיצוב, החל מהיום שבו היה צריך בעל העיצוב לשלם את אגרת החידוש במועדה המקורי, והרשם ירשום את דבר הפקיעה בפנקס ויפרסם הודעה בעניין.  הפרסום נועד ליידע את הציבור בדבר פקיעת המונופול שהעניק העיצוב הרשום לבעליו, ומעבר העיצוב לנחלת הכלל.

 

סעיף 45

מוצע לקבוע, כי בעל עיצוב רשום שפקע בשל אי-תשלומה של אגרת חידוש, יהיה רשאי לבקש מהרשם, בתוך 6 חודשים מפקיעתו של העיצוב לפי סעיף 44 את החזר תוקפו של העיצוב. על בעל העיצוב הרשום לפרט בבקשתו את הסיבות לאי-תשלום האגרה.

 

מטרתו של הסעיף היא לאפשר לבעל עיצוב רשום שנקט אמצעים סבירים בנסיבות העניין לתשלום האגרה במועד, להחזיר את תוקפו של העיצוב, והשר רשאי לקבוע אגרה מיוחדת לגבי בקשה זו. יצויין, כי מסלול זה מעניק לבעל העיצוב ארכה לתשלום האגרה, שהיא נוספת על ההארכה הסטטוטורית שבסעיף 43 ותנאיה שונים.

 

ההליך המלא העומד בפני בעל עיצוב רשום בנוגע לתשלום אגרות החידוש הוא כדלהלן: בעל עיצוב רשום שלא שילם את אגרת החידוש במועדה רשאי לשלמה בתוך שישה חודשים לפי סעיף 43 בתוספת אגרת פיגור, ואם עשה כן לא יפגע תוקפו של העיצוב גם במשך הזמן שבין המועד שבו היה עליו לשלם את האגרה במועדה המקורי, לבין המועד שבו שולמה האגרה בפועל. אם לא עשה כן, יפקע תוקף העיצוב והודעה על כך תפורסם בהתאם לאמור בסעיף 44. במשך ששת החודשים הבאים רשאי בעל העיצוב לפנות לרשם בבקשה להחזר תוקפו של העיצוב.

 

במקרה זה, אם התקיימו התנאים להחזר התוקף, יחזיר הרשם את תוקפו של העיצוב החל מהיום שבו שולמה אגרת החידוש, ויפרסם את החזר התוקף באינטרנט (סעיף-קטן (ב)). זאת, בכפוף לתשלום אגרת החידוש ואגרת הפיגור.

 

במקרה זה, העיצוב הרשום "חוזר" לתוקפו, ואין רציפות של התקופות כאילו שולמו האגרות במועד (בניגוד להסדר הקבוע בסעיף 43). מוצע לחדד ולהבהיר כי תקופת ההגנה הכוללת על עיצוב לא תעלה על התקופה לפי התקופה שבסעיף 41 (כלומר, לאחר 25 שנים מיום הגשת הבקשה, העיצוב הרשום לא יהיה מוגן עוד, והתקופה שבה לא עמד בתוקפו טרם החזרת תוקפו בהתאם לסעיף זה, אינה  משנה לעניין זה). במקרה של החזר תוקף, תהיה זכותו המונופוליסטית של בעל העיצוב הרשום כפופה לאמור בסעיף 46 (ר' להלן).

 

סעיף 46

הוראה חדשה שמטרתה להסדיר מצב שבו אדם החל לנצל עיצוב או שעשה הכנות ממשיות לניצולו, לאחר שהעיצוב פקע לפי סעיף 44,  וטרם פורסם דבר חזרתו לתוקף לפי סעיף 45(ב). מוצע לקבוע כי אדם שעשה כן יהיה זכאי להמשיך ולנצל את העיצוב, לצורכי העסק שאותו הוא עצמו מפעיל, בלבד, גם לאחר שהוחזר העיצוב לתוקפו (סעיף-קטן (א)). ואולם מוצע לקבוע כי זכאות כאמור אינה ניתנת להעברה, להסבה או להורשה, אלא עם העסק שבו נוצל העיצוב (סעיף-קטן (ב)). הטעם שבבסיס ההסדר הוא שעם פקיעתו של העיצוב, הוא עובר לנחלת הכלל - אין בו עוד זכויות, והפרסום מצהיר על כך כלפי כולי עלמא.

לכן, המנצל החל בניצול באופן חוקי ובהסתמך על המידע שבפנקס. יתרה-מכך, ממועד פקיעת העיצוב ועד למועד פרסום החזרתו לתוקף של העיצוב, למנצל אין כל דרך לדעת כי קיימות זכויות בעיצוב וגם בפועל, בשל אופיו הקונסטיטוטיבי של הרישום, אין כל זכויות בעיצוב הרשום. על-כן, ראוי להעניק לאדם שהחל לנצל את העיצוב בתקופה שבין פקיעת תוקפו של העיצוב לבין פרסום דבר חזרתו לתוקף, זכויות שימוש בעיצוב, שיהיו מוגבלות כאמור בסעיף ועל-אף חזרתו לתוקף. זאת, גם בשל העובדה שמחדלו של בעל העיצוב הרשום (אפילו היה מחדל זה מוצדק) הוא שגרר את פרסום פקיעת העיצוב ואת הסתמכותו של המנצל על כך.

 

סימן ו': תיקון רשומות ומסמכים וביטול או מחיקה של עיצוב רשום

כללי

על-פי הפקודה, ביטול עיצוב רשום  ("מדגם"רשום, בלשון הפקודה)  בהליך בפני הרשם לבקשתו של אדם מעוניין, היה אפשרי אך ורק בעילה שהעיצוב  (ה"מדגם") התפרסם קודם בישראל (סעיף 36 לפקודה), ואילו לבית-המשפט ניתנה הסמכות לבטל את רישומו של עיצוב ("מדגם")  בעילה שלפיה היה הרשם מוסמך לסרב לרשום אותו (סעיף 44 לפקודה) זאת, למעט סמכותו של הרשם לבטל עיצוב ("מדגם") כאשר הביטול מתבקש על-ידי בעליו בשל טעות סופר (סעיף 42(ב) לפקודה).

 

במסגרת הסימן המוצע להלן, נערכו כמה שינויים למול הדין הקיים. כך, מוצע לקבוע הליך לביטול רישום של עיצוב בפנקס ביוזמת בעל העיצוב; מוצע להסמיך את הרשם לבטל רישום כאמור בעילה שלפיה היה מוסמך לסרב לרשום את העיצוב ולפי בקשת מי שאינו בעל העיצוב, וכן מוצע לקבוע במפורש שדיני ההתיישנות לא יחולו על טענות שונות לפי החוק, הנוגעות לעיצוב רשום, במהלך תקופת תוקפו.

 

סעיף 47

מוצע להקנות לרשם סמכות לתקן את הפרטים הרשומים בפנקס או במסמך שהוצא בידי הרשות לפי חוק מוצע זה, אם נוכח כי הפרט אינו משקף את העובדות (סעיף-קטן(א)) הכל כפי שיקבע השר, וכן לתקן טעות סופר שנפלה בפנקס או בכל מסמך אחר שהוצא בידי הרשות (סעיף-קטן (ב)) הרשם רשאי לבצע את התיקונים בין על-פי בקשתו של כל אדם, ובין ביוזמתו.

 

מוצע לקבוע כי הרשם יהיה רשאי לתקן רק טעות סופר, או את הפרטים כפי שיקבע השר, משום שתיקון מהותי בעיצוב כמוהו כעיצוב חדש, על כל הנובע מכך לעניין תאריך הגשת הבקשה לרישום. יצויין כי התיקון יפורסם באינטרנט בהתאם להוראות סעיף 101, וכל אדם שרואה את עצמו נפגע מהתיקון יוכל לבקש לטעון את טענותיו לפני הרשם כאמור בסעיף 95(א), בתנאים המנויים שם. יש לציין, כי בסעיף 44 לפקודה מוקנית סמכות התיקון, בחלקה, לבית-משפט מחוזי. יובהר כי אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכותו של בית-המשפט לדון בערעורים המוגשים על החלטות של הרשם או מכל סמכות אחרת המוקנית לו. סעיף דומה קיים בחוק הפטנטים סעיף 70.

 

סעיף 48 לסעיף-קטן (א)

הוראה חדשה, שמטרתה לאפשר לבעל עיצוב רשום אשר אינו מעוניין בו עוד לבקש את ביטול רישומו של העיצוב בפנקס או את מחיקתו. ההבדלים בין ביטול רישום של עיצוב לבין מחיקתו מובהרים בסעיף 50. הרציונל  שבבסיס הוראה מוצעת זו הוא שבמקרה שבו בעל העיצוב אינו רוצה עוד ברישומו, אין הצדקה לחייבו להמשיך ולהחזיק בעיצוב הרשום, תוך הרתעת שאר הציבור מפני שימוש בעיצוב בשל הרישום הפומבי. מוצע לקבוע, בדומה לדין בעניין תיקון בקשה וחזרה מן הבקשה (סעיפים 24(ב) ו- 25(ב) בהתאמה), כי לגבי עיצוב רשום בבעלות משותפת יוכל כל אחד מהשותפים לבקש את ביטולו או מחיקתו של העיצוב, ובלבד שקיבל את הסכמתם של כל השותפים, שאם לא כן הוא פוגע בזכותם הקניינית בניגוד לרצונם.

 

הוראה דומה מצויה גם בחוק הפטנטים סעיף 73(א).

 

לסעיפים-קטנים (ב) ו- (ג)

מוצע לקבוע כי הרשם יפרסם הודעה בדבר הגשת בקשה למחיקה או לביטול באתר האינטרנט של הרשות (סעיף-קטן (ב)). זאת, כדי לאפשר לכל אדם העלול להיפגע מביטולו או ממחיקתו של העיצוב (כגון בעל רישיון או בעל שיעבוד בעיצוב, לדוגמה), להודיע על כך לרשם בתוך 3 חודשים ממועד פרסום ההודעה, שרשאי לצרפו כמשיב לבקשה לפי סעיף 95(א). הוראות מקבילות קיימות בחוק הפטנטים סעיף 73 (ג) עד (ה).

 

סעיף 49

מוצע להקנות לכל אדם את הזכות להגיש בקשה לביטול רישומו של עיצוב בפנקס, וזאת אם התקיימה אחת מהעילות האלה:

 

(1) העיצוב לא היה כשיר לרישום מבחינת תנאי הכשירות המהותיים.

 

(2) מי שהגיש את הבקשה לא היה בעל העיצוב.

 

(3) קיומה של בקשה מוקדמת יותר לרישום אותו עיצוב או עיצוב הנבדל ממנו רק בפרטים שאינם מהותיים (סעיף-קטן (א)).

 

עוד מוצע להקנות לכל אדם את הזכות לבקש מהרשם לבטל את החזר תוקפו של עיצוב רשום ולבטל תיקון שבוצע לפי סעיף 47, הכל בהתאם לתנאי הסעיף (סעיפים-קטנים (ב) ו-(ג)). כמו-כן מוצע להסדיר את פרוצידורת הליכים אלה (סעיפים-קטנים (ד) עד (ו)) ור' לעניין זה גם את דברי ההסבר לסעיף 95(א).

 

יש לציין, כי על-פי סעיף 52 המוצע, על בקשות ביטול כאמור לא יחולו דיני ההתיישנות במהלך תקופת תוקפו של המדגם הרשום (ר' בדברי ההסבר שם).

 

סעיף 50

מוצע להבהיר כי מחיקת רישום של עיצוב משמעה ביטולו של רישום העיצוב ממועד הגשת הבקשה למחיקתו ואילך (סעיף-קטן (א)) ואילו ביטול עיצוב משמעו ביטולו של רישום העיצוב ממועד הגשת הבקשה לרישום, כאילו לא נרשם כלל (סעיף-קטן (ב)). הבחנה זו מאפשרת לבעל העיצוב לבטל את הרישום מעתה ואילך, או מלכתחילה, לפי בחירתו. עוד מוצע להבהיר כי תוצאות החלטה על ביטול החזר תוקפו של עיצוב או על ביטול תיקון, הן ראיית העיצוב כאילו לא נעשתה לגביו הפעולה הרלוונטית, היינו, כאילו לא הוחזר תוקפו או כאילו לא

בוצע בו התיקון כלל, בהתאמה (סעיפים-קטנים (ג) ו- (ד)).

 

סעיף 51

סעיף חדש, שמטרתו להבהיר כי החלטה על ביטול עיצוב, מחיקת עיצוב או ביטול תיקון, תיכנס לתוקפה בתום 30 ימים לאחר המועד שבו ניתן להגיש ערעור על החלטת הרשם. מועד תחילת ההחלטה יהיה ביום הגשת הבקשה לרישומו של העיצוב, ביום הגשת הבקשה להחזר תוקפו של עיצוב, ביום הגשת בקשת המחיקה או ביום הבקשה לתיקון, לפי העניין. כלומר, אם הוחלט על ביטולו של העיצוב, בין אם לפי סימן זה ובין אם לפי סעיף 72, תחול ההחלטה מיום הגשת הבקשה לרישומו, כאילו לא נרשם כלל. אם הוחלט על מחיקת העיצוב, תחול ההחלטה מיום הגשת בקשת המחיקה. אם הוחלט על ביטול החזר התוקף או על ביטול התיקון, תחול ההחלטה מיום הגשת הבקשה להחזר התוקף או לתיקון, כאילו לא הוחזר תוקפו של העיצוב או כאילו לא תוקן כלל. זאת, אף שהרישום בפנקס ייעשה, בפועל, 30 ימים לאחר תום המועד להגשת ערעור על החלטת הרשם.

 

סעיף 52

מוצע לקבוע מפורשות, בדומה להוראה שנקבעה בתיקון לחוק הפטנטים מיום 10.08.95, כי דיני ההתיישנות לא יחולו על טענות לגבי אי-כשירותו של העיצוב לרישום או על טענות ביטול שונות, במשך תקופת תוקפו של העיצוב הרשום. זאת, מאחר שהתעורר ספק, שנדון גם בערכאות, אם הזכות שביסוד בקשה לביטול כאמור היא זכות מהותית שחלים עליה דיני ההתיישנות או זכות דיונית גרידא שאינה מתיישנת (ר' לדוגמה: ע"א 217/86 שכטר נ' אבמץ בע"מ ואח', פ"ד מד(2), 846 (1990)). מוצע לאמץ, בדומה להסדר בחוק הפטנטים, את החלופה השניה ולקבוע מפורשות שדיני ההתיישנות לא יחולו.

 

זאת, כדי להבהיר כי העיצוב אינו הופך לחלוט כל עוד הוא עומד בתוקפו, כלומר, ניתן להגיש בקשה לביטול העיצוב או לביטול הפעולות המנויות בסעיף בכל מועד טרם פקיעתו של העיצוב. עם פקיעת תוקפו של העיצוב, יחולו דיני ההתיישנות הרגילים. הוראה דומה קיימת בחוק הפטנטים סעיף 73(ב).

 

סימן ז': עיצוב מוסף

סימן זה מטרתו להבהיר כי אדם שהגיש בקשה לרישום עיצוב, או בעלים של עיצוב רשום ("העיצוב העיקרי") רשאי להגיש בקשה לרישומו של עיצוב שמאפייניו החזותיים שונים רק בפרטים שאינם מהותיים - לגבי כל מוצר (סעיף 53(1)) או שמאפייניו החזותיים זהים -

לגבי מוצר שאינו המוצר נושא העיצוב העיקרי (סעיף 53(2)) כ"עיצוב מוסף". מוצע להבהיר כי כשירותו של עיצוב מוסף לרישום לא תיפגע רק משום שהוא אינו חדש או אינו בעל אופי ייחודי ביחס לעיצוב העיקרי בלבד (סעיף 54). יודגש כי ההוראה איננה מתייחסת לעיצובים שאינם העיצוב העיקרי, ולכן אם יש בנמצא עיצובים אחרים השוללים את כשירותו של העיצוב המוסף משום שהוא אינו חדש או אינו בעל אופי ייחודי ביחס אליהם, הרי שהעיצוב המוסף לא יהיה כשיר לרישום.

 

סימן זה מפרט את פרוצדורת בחינתו ורישומו של עיצוב מוסף (סעיפים 55 עד 58) וכן את תוקפו עם ביטולו או מחיקתו של העיצוב העיקרי (סעיף 61). בנוסף, מוצע להבהיר כי תוקפו של העיצוב המוסף תלוי בתוקף העיצוב העיקרי: עם פקיעת ההגנה על העיצוב העיקרי, תפקע גם ההגנה על העיצוב המוסף (סעיף 59).

היינו, תקופת תוקפו של עיצוב מוסף תהיה לכל היותר עד תום תוקפו של העיצוב העיקרי, גם אם העיצוב המוסף נרשם בשלב מאוחר יותר ולא זכה לתקופת ההגנה המרבית הקבועה בחוק. זאת, כדי לבטא את הקשר שבין העיצוב המוסף לבין העיצוב העיקרי. בנוסף, אי-הגבלת התקופה עלולה לייצר תמריץ לרישום עיצובים מוספים שונים במועדים שונים, וכל זאת במטרה להאריך את תקופת תוקפו של העיצוב העיקרי הארכה מלאכותית עד אין קץ. עוד מוצע להבהיר, כי על עיצוב מוסף ישולמו אגרות החידוש הקבועות בפרק (ר' סעיף 60). לא שולמו אגרות החידוש לגבי העיצוב המוסף, יחולו ההוראות הנוגעות לאגרות לעניין הארכת המועדים, ופקיעת העיצוב.

 

הוראות דומות העוסקות ברישום עיצובים (בפקודה - "מדגמים") מוספים קיימות בסעיף 31 לפקודה, וכן בחוק הפטנטים (סימן ה' בפרק).

 

פרק ה': עיצוב לא רשום

כללי

מטרתו של פרק מוצע זה היא יצירת מסלול נוסף,שאינו כרוך ברישום, להגנה על עיצוב.

 

לפי הפקודה, עיצוב (ובלשון הפקודה - "מדגם") שאינו רשום איננו ניתן להגנה, ומשכך לבעל עיצוב ("מדגם") שלא רשם אותו אין כל זכויות בקשר לעיצוב (ל"מדגם") לפי הפקודה. זאת, בסייג: הפסיקה הכירה בעילת תביעה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט. בקשר לעיצובים לא רשומים, במקרים מסויימים. בהלכת א.ש.י.ר נקבע, כי חיקוי והעתקה של מוצר שאין בהם זכות מוכרת על-פי דיני הקניין הרוחני, עשויים בתנאים מסויימים להוות התעשרות שלא על-פי זכות שבדין, ומשכך להצמיח לבעלי המוצר עילת תביעה על-פי דיני עשיית עושר ולא במשפט. הקניית הגנה לפי דיני עשיית עושר למוצר שעל-פי דיני הקניין הרוחני אין בו כל זכות, עלולה להוביל לחוסר וודאות גדול בשוק הן לגבי עצם קיומה של הזכות במוצר, והן לגבי דבר גבולותיה של זכות כזו, וכל זאת הן בעבור בעל העיצוב שאין ברור אם הוא מוגן אם לאו, והן בעבור המשתמשים בעיצוב.

 

זאת ועוד הענקת הגנה כאמור עלולה לסכל את האיזונים שבבסיס דיני הקניין הרוחני: בעליו של קניין רוחני זוכה להגנה חזקה יותר או פחות, ולעיתים תכופות אף מונופוליסטית, כנגד תרומתו לחברה בחדשנותו, אשר דיני הקניין הרוחני מגדירים וגודרים היטב. הענקת הגנה במקרים אחרים עלולה לפגוע בציבור, שייאלץ "לשלם" בעבור שימוש בקניין הרוחני - עיצובים במקרה זה, גם אם אין מתקיימת בהם התרומה החדשנית ולמעשה לפי הדין הרלוונטי לא היו ראויים, מבחינת האינטרס הציבורי, לזכות את בעליהם בזכות כאמור.

 

מוצע להתמודד עם מצב זה בשני מישורים: ראשית, מוצע להקנות הגנה גם לעיצובים לא רשומים, כפי שיוסבר להלן, ושנית, מוצע להבהיר כי לא תהיה כל זכות בעיצוב אלא לפי הוראות חוק זה (לעניין זה ר'  סעיף 2 המוצע).

 

ההסדרים בפרק זה מטרתם משולשת: ראשית, הוראות הפרק נותנות ביטוי לכך שדיני העיצובים חלים גם על עיצובים שהם "אופנות מתחלפות", אשר חיי המדף שלהם קצרים (דוגמת ביגוד) ומשכך אין זה כלכלי לרשמם. שנית, הוראות הפרק מטרתן להיטיב את מצבם ולהקל על מעצבים ובעלי עיצובים רבים אשר להם עסקים קטנים, והם אינם מודעים לצורך ברישום העיצוב כדי לזכות בהגנה או אינם מעוניינים לשאת בנטל הכלכלי והבירוקרטי הכרוך ברישום, מה שעלול להוביל למצב שלא יזכו כלל להגנה, או לכל הפחות שיהיו שרויים במצב של חוסר וודאות לעניין הגנה אופציונלית שעשויה לעמוד להם או שלא לעמוד להם בהסתמך על הלכת א.ש.י.ר הנזכרת לעיל. רציונל זה חל גם לגבי מעצבים בתחילת דרכם. שלישית, ההוראות מחזקות את האינטרס הציבורי בפיתוח עיצובים חדשים.

 

לאור כל זאת, מוצע להעניק הגנה, מוגבלת מבחינת תקופת תוקפה ומבחינת היקפה, לעיצובים שאינם רשומים.

 

סעיף 62 לסעיף-קטן (א)

סעיף זה מגדיר את זכותו של בעל עיצוב לא רשום הכשיר להגנה לפי הוראות החוק - כלומר, עיצוב לא רשום שהוא חדש ובעל אופי ייחודי, ואת היקף המונופול שמוקנה לו. מוצע להקנות לבעל עיצוב לא רשום את הזכות למנוע מכל אדם להעתיק את העיצוב או עיצוב היוצר אצל משתמש מיודע רושם כללי שאינו שונה, לצורך שימוש מסחרי, בלא הרשאתו. כל זאת, ביחס למוצר מהסוג שאליו היה משויך העיצוב לו היה נרשם (ר' והשווה לסעיף 39 המוצע).

 

סעיף זה מבטא חלק מן ההבדלים בין עיצוב רשום לבין עיצוב לא רשום, בכך שנקבע בו כי היקף ההגנה שתינתן לעיצוב לא רשום צר מהיקף ההגנה שתינתן לעיצוב רשום. דרישת ההעתקה המוצעת כיסוד להפרת עיצוב לא רשום מטרתה להתמודד עם חוסר הוודאות שהכרה בזכות בעיצובים לא רשומים עלולה ליצור: הציבור אינו יודע, על פניו, על קיומן של זכויות בעיצוב הלא רשום (וזאת בניגוד לעיצוב רשום המתפרסם בפומבי), ודרישת  יסוד של העתקה, המחייבת מודעות מסויימת של המעתיק למעשה ההעתקה, מצמצמת קושי זה. מנגנונים נוספים להתמודדות עם קושי זה מצויים בסעיף 63 ובמסגרת החזקות שבסעיפים 70 ו- 79(2).

 

לסעיף-קטן (ב)

הסעיף מבהיר כי הכלל המצוי גם בסעיף 7(ב) ובסעיף 39(ב) חל גם לעניין היקף זכותו של בעל עיצוב לא רשום, ולעניין הפרת עיצוב לא רשום.

 

סעיף 63

מוצע לקבוע כי בעל עיצוב לא רשום יהיה רשאי לסמן את המוצרים נושאי העיצוב, כך שהסימון יציין כי מדובר בעיצוב לא רשום ומהו המועד הקובע, היינו - מועד תחילת תקופת ההגנה - לגבי העיצוב הלא רשום. אופן הסימון ייקבע על-ידי השר. מטרתו של סעיף מוצע זה היא קידום ודאות בכל הנוגע לעיצובים לא רשומים, כך שמשתמש במוצר ידע כי ייתכן שמדובר בעיצוב לא רשום ולא פחות חשוב מכך - מהו מועד תחילת ההגנה עליו, שתקופת תוקפה היא שלוש שנים ממועד זה (ור' לעניין זה סעיף 66). יצויין ויודגש, כי אי-סימונו של העיצוב הלא רשום לא ישלול את ההגנה עליו כעיצוב לא רשום מאחר שאין מדובר בתנאי מהותי להגנה. עם-זאת, החזקות הקבועות בסעיפים 70 ו- 79(2)  לא יקומו במקרה זה, ועל בעל העיצוב יהיה להוכיח שמי שנטען שהפר את העיצוב הלא רשום אכן העתיק אותו. עוד יצויין ויודגש כי עצם סימון העיצוב אינו מקנה לבעליו הגנה של עיצוב לא רשום. כלומר, ככל שמתברר שעיצוב לא רשום שסומן ככזה אינו עומד בתנאי הכשירות המהותיים המנויים בפרק ב' לחוק המוצע, אזי לא תוענק לו הגנה כעיצוב לא רשום.

 

סעיף 64

סעיף מוצע זה חוזר על הוראות סעיף 40 להצעת החוק לעניין עיצוב רשום, ומבהיר כי הכלל חל גם לגבי עיצוב לא רשום.

 

סעיף 65

מוצע לקבוע כי בעל עיצוב לא רשום יהיה רשאי להגיש בקשה לרישום העיצוב הלא רשום, ובכך להפכו לעיצוב רשום, על כל הזכויות הנגזרות מכך. זאת,כדי לאפשר לבעלי עיצובים לא רשומים, לרבות לבעלי עיצובים שהם עסקים קטנים שבעבורם עשוי העניין להיות חשוב עד מאוד, "לבדוק את השוק" ראשית ולהחליט אם יעיל בעבורם לרשום את העיצוב.

 

מוצע לקבוע כי התקופה שבמהלכה רשאי בעל עיצוב לא רשום להגיש בקשה לרישומו של העיצוב תהיה  12חודשים מהמועד הקובע. כלומר, קיומה של זכות בעיצוב לא רשום אינה מאריכה את תקופת החסד המוצעת בסעיף 9(1). התקופה חופפת: פרסום בציבור של העיצוב לפי סעיף 9(1) במשך 12 החודשים שקדמו למועד הקובע  לגבי עיצוב רשום, לא יפגע בהיותו של העיצוב חדש ובעל אופי ייחודי, וכך גם הצעתו למכירה או הפצתו בציבור, לפי המוקדם מביניהם, כעיצוב לא רשום, במשך 12 חודשים טרם הגשת הבקשה לבחינתו ולרישומו של העיצוב הלא רשום. למעשה, כל עיצוב שהחל את דרכו טרם נרשם אך לאחר שפורסם הוא עיצוב לא רשום הזכאי להגנה הקבועה בפרק זה, אם הוא עומד בתנאי הכשירות המהותיים.

 

עד תום 12 חודשים מיום הפרסום, רשאי בעל העיצוב הלא רשום להגיש בקשה לרישומו. עשה כן - יחולו הוראות החוק הנוגעות לבחינתו ולרישומו של עיצוב; לא עשה כן - ייהנה הוא מהגנת העיצוב הלא רשום הקבועה בסעיף 62 למשך שנתיים נוספות, ושלוש שנים בסך הכל, אלא-אם-כן מדובר בגופן (ור' דברי ההסבר לסעיף 66). מעת הגשת הבקשה לרישום עיצוב, יחולו על בחינת הבקשה ורישומה הוראות פרק ד', ומשנרשם העיצוב הרי הוא עיצוב רשום כמשמעו בחוק.

 

סעיף 66

בהמשך לרציונלים הכלליים של פרק זה, מוצע לקבוע כי תקופת ההגנה על עיצוב לא רשום תהיה למשך 3 שנים מהמועד הקובע ((סעיף-קטן (א)). זאת, בשונה מתקופת תוקפו המוצעת של עיצוב רשום, העומדת על 25 שנים, ובחריג של עיצוב לא רשום שהמוצר הנושא אותו הוא גופן, שמשך ההגנה המוצעת לגביו הוא 25 שנים (סעיף-קטן (ב)); וראה לעניין זה גם את דברי ההסבר לסעיף 122(ב). סעיף זה מהווה נדבך נוסף בשוני שבין הגנתם של עיצובים רשומים לבין הגנתם של עיצובים לא רשומים.

 

פרק ו': הפרת עיצוב

סעיפים 68-67

הסעיפים המוצעים מבהירים כי העושה פעולה כאמור בסעיפים 39 או 62, בלא רשות בעל העיצוב, מפר זכות בעיצוב רשום או בעיצוב לא רשום, בהתאמה. מוצע לקבוע, כי לגבי עיצוב רשום יהיה ניתן להגיש תובענה על הפרה רק לאחר שנרשם (סעיף 73(ג)), ואולם מאותה עת יהיה ניתן לקבל סעד בשל הפרה שנעשתה בכל עת לאחר מועד פרסום הבקשה לרישום העיצוב (לפי סעיף 23). לחלופין, עד למועד רישומו של העיצוב, יהיה ניתן להגיש תובענה בשל הפרת העיצוב כעיצוב לא רשום. עוד מוצע לקבוע, כי ההפרה תהיה בין אם עשה אדם את הפעולה בעצמו, ובין אם באמצעות אחר.

 

משמעות הדבר היא, שגם אדם שהזמין מאחר ייצור של עיצוב רשום, למשל, בלא רשותו של בעל העיצוב הרשום, מפר אותו הפרה ישירה.

 

סעיף 69

מוצע לקבוע מעשים שייחשבו כהפרה עקיפה של עיצוב לא רשום, אם בעת ביצוע הפעולה עושה הפעולה ידע או היה עליו לדעת שמדובר בעיצוב מפר. ואלה הפעולות: מכירה, לרבות הצעה למכירה, החזקה למטרות שימוש מסחרי או ייבוא לישראל שלא לשימוש עצמי של מוצר נושא עיצוב לא רשום שיוצר בלא רשותו של בעל העיצוב הרשום  ("עיצוב מפר").

 

ואולם מוצע להבהיר כי מוצר כאמור ששווק מחוץ לישראל ברשותו של בעל העיצוב לפי חוק מוצע זה, או מי מטעמו, במדינה שבה שווק, אינו עיצוב מפר. מטרתו של סייג זה להבהיר כי ייבוא מקביל אינו מהווה הפרה של עיצוב לא רשום, ור' דברי ההסבר לסעיף 39. לעניין הקביעה המוצעת שלפיה הפעולה תיחשב כהפרה עקיפה רק אם בעת ביצוע הפעולה עושה הפעולה ידע או היה עליו לדעת שמדובר בעיצוב מפר, ר' את דברי ההסבר לסעיף 70 ו- 79(2). יובהר כי הפעולות המפורטות בסעיף זה אסורות גם לגבי עיצוב רשום, כהפרה ישירה ובלא צורך בהוכחת ידיעה של המפר, וזאת מכוח סעיף 39(א) המוצע. סעיף זה מהווה, אם-כן, נדבך נוסף בהבדלים בין הזכות שמעניק עיצוב רשום, לבין זו שמעניק עיצוב לא רשום.

 

סעיף דומה מצוי בחוק זכות יוצרים סעיף 48.

 

סעיף 70

מוצע לקבוע חזקת ידיעה ולפיה אם סומן העיצוב כעיצוב לא רשום, או אם מדובר בעיצוב שהוגשה לגביו בקשה לרישום עיצוב שפורסמה והוא טרם נרשם (ומשכך הוא בגדר עיצוב לא רשום), חזקה כי מי  שעשה בו פעולות כאמור בסעיפים 68 או 69 ידע כי קיימות זכויות בעיצוב. מטרת הסעיף כפולה: ראשית, לתמרץ בעלי עיצובים לא רשומים לסמן אותם, ובכך לתרום לוודאות בקרב הציבור בעניין עיצובים לא רשומים; שנית, להעניק משקל ומשמעות לפומבי שסימון או פרסום העיצוב יוצר.

 

יצויין, כי לעניין בקשה לרישום עיצוב, החזקה תחל רק מעת מועד פרסומה של הבקשה ושל תיאורו החזותי של העיצוב הכלול בה. כלומר, ככל שבעל עיצוב שהוגשה בקשה לרישומו ביקש לדחות את פרסומו בהתאם לסעיף 23(ב), החזקה תחל ממועד הפרסום בלבד.

 

יודגש, כי חזקה זו אינה יכולה להקים, בפני עצמה, זכויות בעיצוב לא רשום. אם העיצוב הלא רשום אינו עומד בתנאי הכשירות הנדרשים לפי פרק ב', עצם הסימון לא יקנה זכויות כלשהן בעיצוב והחזקה לא תועיל לבעליו של העיצוב הלא רשום (ור' גם את דברי ההסבר לסעיף 63).

 

סעיף 71

חריגים אלה נדרשים מכוח סעיף 5ter לאמנת פריס בכל הנוגע לפטנטים. באשר לעיצובים, לאור מטרות השימוש בעיצובים המנויות בסעיף מוצע זה, וכן לאור קיומן של הוראות דומות בחקיקה האירופית, מוצע לקבוע חריג דומה גם בחוק זה.

 

סעיף 72

מוצע לקבוע כי עילה שניתן על-פיה לבטל את רישומו של עיצוב רשום תשמש הגנה טובה בתביעה על הפרת העיצוב הרשום, וזאת מן הטעם שאם העיצוב לא היה כשיר לרישום מלכתחילה, הרי שהוא אינו מוגן לפי תנאי החוק. עוד מוצע לקבוע, כי אם שוכנע בית-המשפט שקיימת הגנה כאמור, יורה על ביטול רישום העיצוב משום שכאמור, זה לא היה כשיר לרישום מלכתחילה, ויחולו הוראות סעיף 50(ב) סעיף-קטן (א). נוסף על כך מוצע לקבוע הוראה דומה לגבי טענות באשר לאי-כשירות של עיצוב לא רשום להגנה, בשינויים המחוייבים (סעיף-קטן (ב)). עוד מוצע לקבוע כי על סעיף זה לא יחולו דיני ההתיישנות (סעיף-קטן (ג)), בדומה להוראה שבחוק הפטנטים (ור' גם דברי ההסבר לסעיף 52).

 

סעיף 73

מוצע להוסיף הוראה שתבהיר מי רשאי להגיש תובענה בשל הפרת עיצוב (סעיפים-קטנים (א) ו- (ב)). עוד מוצע לקבוע, כי אין להגיש תובענה על הפרת עיצוב רשום אלא לאחר שנרשם העיצוב, ואולם משהוגשה תובענה על הפרה רשאי בית-המשפט להעניק סעד על הפרה שנעשתה לאחר יום הפרסום לפי סעיף 23 כאילו הופר עיצוב רשום. מוצע להבהיר, כי סעיף זה לא יגרע מזכותו של בעל בקשת עיצוב להגיש תובענה על הפרת העיצוב כעיצוב לא רשום, טרם רישומו של העיצוב (סעיף-קטן(ג)). כלומר, אם הוגשה בקשה לרישום עיצוב, וכל עוד טרם נרשם העיצוב, רשאי בעל העיצוב לבחור: אם ירצה להגיש תובענה מייד, יוכל להגיש תובענה בעילה של הפרת עיצוב לא רשום, ועליו לעמוד בתנאי סעיפים 62 ו- 67. ואולם לחלופין, רשאי הוא לבחור לחכות עד שהעיצוב יירשם, ואם העיצוב אמנם יירשם, יוכל הוא להגיש תובענה בעילה של הפרת עיצוב רשום לגבי כל הפרה שנעשתה לאחר הפרסום כאמור בסעיף 23.  עוד מוצע לקבוע, בסעיף-קטן (ד) כי המגיש תובענה יצרף כבעל דין כל אדם הזכאי לתבוע, אלא-אם-כן פטר אותו בית-המשפט.

 

סעיף-קטן זה מטרתו לוודא כי כל התובעים האפשריים יצורפו לתובענה כבר בשלב הגשתה, כדי להקל על הדיון בבית-המשפט ולמנוע סרבול אפשרי של ההליך בשלב מאוחר יותר.

 

סעיף 74 לסעיף-קטן (א)

הוראה חדשה, אשר תכליתה לאפשר לאדם שבכוונתו לבצע פעולה מהפעולות המנויות בסעיפים המפרטים את זכותו של בעל עיצוב, בין אם עיצוב רשום ובין אם עיצוב לא רשום, לבקש מבית-המשפט פסק-דין הצהרתי שלפיו אין בפעולה המבוקשת משום הפרת העיצוב. זאת כדי לאפשר למבקש עשיית שימושים המותרים על-פי החוק בעיצוב בלא חשש מפני תובענה עתידית, אשר עלולה לגרור ניהול הליך יקר וממושך.

 

הענקת אפשרות לפניה כאמור לבית-המשפט תאפשר יצירת וודאות אד-הוק, בכל מקרה פרטי, והיא ראויה הן מבחינת המשתמש הפוטנציאלי, שיזכה לעשות את השימוש המבוקש אם בית-המשפט יקבע שהוא אינו מפר, הן מבחינת ציבור המשתמשים, שעשוי ליהנות משימוש זה - שאין בו כל הפרה כאמור, והן מבחינת האינטרס הציבורי הכללי - הגנה על עיצובים במסגרת הקבועה בחוק, ולא יותר מכך.

 

לסעיף-קטן (ב)

מוצע לקבוע כי בהליכים לפי סעיף-קטן (א), לא תישמע הטענה שלפיה העיצוב הוא חסר תוקף ובנוסף, מוצע לקבוע כי מתן פסק-הדין ההצהרתי, או הסירוב לתתו לא יהיה בהם כדי לקבוע בשאלת תוקף העיצוב. כל זאת, משום שבהליך זה לא נבחן תוקפו של העיצוב, אלא נבחן השימוש שבכוונת המבקש לעשות.

הוראה מקבילה קיימת גם בחוק הפטנטים (סעיף 187).

 

פרק ז': תרופות בשל הפרת עיצוב

סעיפים 75 ו- 76

מוצע לקבוע כי הפרת עיצוב רשום תהווה  עוולה אזרחית, וכי הוראות פקודת הנזיקין (נוסח חדש) יחולו עליה בשינויים המחוייבים ובכפוף להוראות הפרק (סעיף 75 המוצע). זאת, מכיוון שהמסגרת החוקית הכללית בשאלות של אשם, אחריות, פיצויים וצווי מניעה מצויה בפקודת הנזיקין. עוד מוצע לקבוע מפורשות, ובהתחשב באופייה של הפגיעה (פגיעה בזכות הקניינית), כי ברירת המחדל בתובענה בשל הפרת עיצוב תהיה הענקת צו מניעה כנגד ניצול העיצוב, אלא בהתקיימם של טעמים המצדיקים שלא לעשות כן, במקרה הפרטני שהובא לפני בית-המשפט (סעיף 76 המוצע). זאת יש לסייג: כאמור בדברי ההסבר לסעיף 33, הבחינה לעניין עיצוב רשום היא מוגבלת מעצם טבעה. נוסף על כך, כשירותו של עיצוב לא רשום תיבחן בפעם הראשונה בבית-המשפט. על-כן, בית-המשפט יוכל שלא להעניק צו מניעה, במקרים המתאימים.

 

הוראות דומות קיימות בחוק זכות יוצרים (סעיפים 52 ו- 53).

 

סעיף 77

מוצע להוסיף הוראה המסמיכה את בית-המשפט לחייב את הנתבע במתן דין וחשבון לתובע לגבי פרטי ההפרה. הדבר חשוב לתובע לצורך הוכחת נזקו, ועשוי אף לסייע לבית-המשפט בכל הנוגע לכימות הנזק שנגרם.

 

הוראות דומות קיימות בסעיף 183(ד) לחוק הפטנטים, בסעיף 15 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), ובסעיף 57 לחוק זכות יוצרים.

 

סעיף 78 לסעיף-קטן (א)

מוצע להסמיך את בית-המשפט להורות, עם סיום הדיון בתובענה וככל שנמצא כי היתה הפרה של עיצוב, על השמדת המוצרים נושאי העיצוב או על עשיית כל פעולה אחרת בהם (פסקה (1)) וכן על העברת הבעלות במוצרים נושאי העיצוב לתובע. אם מצא בית-המשפט כי התובע עשוי לעשות שימוש בעיצובים מפרים אלה, יוכל לחייבו בתשלום כפי שייקבע (פסקה 2). זאת, כדי ליצור איזון ראוי בין זכויות הצדדים: בעל העיצוב, שזכותו הופרה, מחד גיסא, ומפר העיצוב, אשר ייתכן שהפרתו בוטאה במוצר יקר ערך, מאידך גיסא.

לסעיף-קטן (ב)

מוצע לקבוע כי הוראות סעיף-קטן (א) יחולו גם לגבי אדם שלא הפר בעצמו את העיצוב, וזאת בשל האופי הקנייני של זכות העיצוב, וכדי להקנות לתובע עילת תביעה כנגד צד שלישי בכל הנוגע לעיצובים המפרים. אולם, מוצע להכפיף זכות זו לתנאי תקנת השוק הקבועים בסעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1986. כלומר, אדם שרכש את המוצר נושא העיצוב בתנאי תקנת השוק לא יהיה חשוף לתפיסת המוצר נושא המדגם כאמור בסעיף-קטן(א). זאת כדי שלא לגרוע מהאיזונים שמבטא חוק המכר. הוראות דומות קיימות בסעיף 60 לחוק זכות יוצרים ובסעיף 21 לחוק עוולות מסחריות.

 

סעיף 79

מוצע להגביל את התרופות העומדות לרשותו של בעל העיצוב כלפי מפר תמים אשר לא ידע ולא היה עליו לדעת על קיומן של זכויות בעיצוב. מוצע לקבוע כי מפר תמים לא יחוייב בתשלום פיצויים או במתן דין וחשבון עקב ההפרה. מכך נובע שהסעד העיקרי שיהיה ניתן לקבל כנגד מפר תמים הוא צו מניעה. כמו-כן מוצע לקבוע, כי אם נרשם עיצוב כאמור בסעיף 33 או אם סומן עיצוב לא רשום כאמור בסעיף 63 או אם פורסמה הבקשה לרישומו כאמור בסעיף 23, חזקה כי ידע המפר שקיימות זכויות בעיצוב. סעיף זה מדגיש את היתרונות שברישום עיצוב בהגשת בקשה לרישומו לאחר פרסומה או בסימונו של עיצוב לא רשום. מטרתו היא לאזן בין זכותו של בעל העיצוב, לבין האינטרס הציבורי בתמרוצו להצהיר על מצב זכויותיו בו על-ידי מתן פומבי לזכויות אלה ו"הזהרת" הציבור לגבי קיומן, בדרך של רישום או של סימון. לכן, על-אף שעיצוב לא רשום יהיה מוגן אף אם לא סומן, הרי שאם לא סומן, לא תחול החזקה הקבועה בסעיף זה (ור' גם בדברי ההסבר לסעיף 70).

 

פרק ח': עיצובים בין-לאומיים

כללי

מוצע לקבוע בחקיקה הוראות שיאפשרו למדינת ישראל להצטרף לנוסח ז'נבה של הסכם האג בנוגע לרישום בין-לאומי של עיצובים תעשייתיים מיום 2  ביולי... הצטרפות להסכם האג כאמור תאפשר למבקשים ישראליים להגיש בקשות בין-לאומיות לרישום עיצובים אל המשרד הבין-לאומי המופעל על-ידי הארגון הבין-לאומי לקניין רוחני... (להלן: "המשרד הבין-לאומי"):

 

הגשת בקשה אחת לרישום עיצוב או עיצובים למשרד הבין-לאומי תאפשר למבקש לנתב את בקשתו כאמור לכלל המדינות החברות בהסכם, ובכך תייעל ותקל בעבורו את ההליך, ותחסוך לו זמן יקר ערך.

 

הסעיפים המוצעים במסגרת פרק זה טכניים בעיקרם, והמרכזי שבהם הוא מתן האפשרות לאזרח ישראלי, לתושב ישראל או למי שיש לו בישראל מפעל תעשייתי או מסחרי פעיל, להגיש בקשות למשרד הבין-לאומי כאמור לעיל.

 

סימן א': הגדרות

סעיף 80

מוצע לקבוע הגדרות החיוניות ליישום הסכם האג, ובהן הגדרת הסכם האג ותקנות האג, שהן הנורמות החוקיות הבין-לאומיות המסדירות את פעולת המנגנון הכלול בהסכם האג, הגדרת בקשה בין-לאומית, הגדרת עיצוב בין-לאומי רשום המייעד את ישראל, וכדומה.

 

סימן ב': בקשות בין-לאומיות

סעיף 81

מוצע לקבוע כי אזרח ישראלי, תושב ישראל או מי שיש לו בישראל מפעל תעשייתי או מסחרי פעיל יהיה רשאי להגיש בקשה בין-לאומית למשרד הבין-לאומי, בצירוף האגרות שנקבעו בהסכם ובתקנות האג. הבחירה בידיו של המבקש - ברצותו יוכל להגיש את הבקשה ישירות למשרד הבין-לאומי וברצותו, יוכל להגיש את הבקשה באמצעות הרשות, שתעביר את הבקשה למשרד הבין-לאומי (סעיף-קטן (א) ור' דברי הסבר לסעיף 82). מוצע להבהיר שבקשות כאמור וכן מסמכים הנוגעים אליהן יוגשו בצורה, בדרך ובמועד שנקבעו בהסכם האג ובתקנות האג (סעיף-קטן(ב)). יצויין כי אלה עשויים להיות שונים מהצורה, הדרך והמועד לפי פרק ד' לחוק מוצע זה, והסעיף מבהיר שבכל הנוגע לבקשות בין-לאומיות, יגברו ההוראות שבהסכם האג ובתקנות האג. הוראות אלה מיישמות את סעיפים 3 ו- 4 להסכם האג. יצויין, כי מכוח סעיף-קטן (ב) בשילוב עם סעיף 11 להסכם האג ועם תקנה 16 לתקנות האג, מבקש כאמור רשאי לבקש מהמשרד הבין-לאומי, בעת הגשת הבקשה, לדחות את פרסומה של הבקשה.

 

לפי ההסכם, תקופת הדחיה תהיה כתקופת הדחיה שמאפשרות המדינות המיועדות - לפי הקצרה מביניהן.

  

סעיף 82

מוצע להבהיר כי משהוגשה בקשה בין-לאומית לרשות, יעביר אותה הגורם המוסמך למשרד הבין-לאומי, וכי יהיה ניתן לקבוע אגרה בעד העברת הבקשה כאמור.

 

סימן ג': טיפול בעיצובים בין-לאומיים רשומים המייעדים את ישראל

סעיף 83

הסעיף מיישם את הוראת סעיף 10 להסכם האג, וקובע שממועד רישומו של עיצוב בין-לאומי המייעד את ישראל בהתאם להוראות הסכם האג, יראו אותו כעיצוב שהוגשה לגביו בקשה לרישום עיצוב בישראל לפי הוראות פרק ד' הכלליות לחוק מוצע זה.

 

עוד מוצע להבהיר, שעל עיצוב כאמור יחולו הוראות סעיף 26 - חלוקת הבקשה - ועל-כן הבקשה תחולק כך שכל עיצוב יהיה כלול בבקשה נפרדת, וזאת מכיוון שבהתאם לתקנות האג (תקנה 7(3)(v)) ניתן לבקש את רישומם של עד 100 עיצובים במסגרת בקשה אחת.

 

יצויין, כי הבחינה שמבצע המשרד הבין-לאומי בקשר לבקשות המוגשות אליו היא פורמלית בלבד. כדי לקבל תוקף בישראל כעיצוב רשום, על העיצוב לעמוד בבחינה מהותית בהתאם להוראות פרק ב' לחוק זה. משכך, לעיצוב בין-לאומי הרשום במשרד הבין-לאומי, יוקנה מעמד של בקשה לרישום עיצוב בישראל, וכדי לזכות להגנה כעיצוב רשום עליו לעמוד בתנאי הכשירות הנדרשים מבקשה כזו ולהירשם בפנקס, כפי שיוסבר להלן (ר' בדברי ההסבר לסעיף 84).

 

סעיף 84 סעיף-קטן (א)

מוצע לקבוע כי הגורם המוסמך יבחן אם העיצוב הבין-לאומי הרשום שמייעד את ישראל כשיר לרישום בישראל לפי תנאי הכשירות המנויים בפרק ב' לחוק, המונה תנאי כשירות מהותיים, ובראשם בחינת היותו של העיצוב חדש ובעל אופי ייחודי, ובחינה אם יש בו משום פגיעה בתקנת הציבור. נוסף על כך מוצע להבהיר שהמועד הקובע שביחס אליו ייבחנו היותו של העיצוב חדש ואופיו הייחודי, יהיה יום רישום העיצוב הבין-לאומי במרשם הבין-לאומי (מועד זה יהיה, בדרך-כלל, מועד הגשת הבקשה הבין-לאומית - ר' בסעיף 10(2)  להסכם האג), או אם הוגשה למשרד הבין-לאומי בקשה להכיר בדין קדימה לגבי העיצוב, התאריך שהוכר בידי המשרד הבין-לאומי (ור' לעניין זה גם את סעיפים 6 ו- 9 להסכם האג).

 

סעיף-קטן (ב)

מוצע להבהיר כי בעל עיצוב בין-לאומי רשום המייעד את ישראל רשאי להגיש בקשה להכרה בדין קדימה גם ישירות לרשות, בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק המוצע.

 

סעיף-קטן (ג)

מוצע להבהיר שהוראות סימן ב' לפרק ד' יחולו לעניין בחינתו של עיצוב בין-לאומי רשום המייעד את ישראל. עם-זאת, מובהר כי הודעה על ליקויים כאמור בסעיף 31, יכול שתתייחס אך ורק לתנאי הכשירות המהותיים הקבועים בפרק ב', ולא לתנאים פורמליים הנוגעים לצורת הבקשה, בהתאם לסעיף 12(1) להסכם האג.

 

סעיף 85

סעיף זה עוסק בעיצוב בין-לאומי רשום המייעד את ישראל, שלאחר בחינתו בישראל נמצא כי הוא כשיר להגנה כעיצוב רשום בישראל. הסעיף מבהיר כי עיצוב כאמור יירשם לפי הוראותיו הכלליות של סימן ג' לפרק ד' העוסקות ברישום עיצוב, ואולם בפנקס ובפרסום באתר האינטרנט של הרשות יצויין גם שמדובר בעיצוב בין-לאומי והודעה על אודות הרישום תישלח גם למשרד הבין-לאומי. מעת רישומו של עיצוב בין-לאומי בפנקס בישראל, יחולו עליו ההוראות החלות על כל עיצוב רשום לפי החוק (ור' דברי ההסבר לסעיף 87).

 

סעיף 86 סעיף-קטן (א)

בהתאם להוראות סעיף 12 להסכם האג ותקנה 18 לתקנות האג מוצע לקבוע כי אם מצא הגורם המוסמך שעיצוב בין-לאומי רשום המייעד את ישראל אינו כשיר לרישום בישראל לפי הוראות פרק ב' לחוק המוצע, ימסור על כך הודעה למשרד הבין-לאומי בתוך 12 חודשים מהיום שבו פורסם העיצוב במרשם הבין-לאומי, בצירוף נימוקיו. יצויין, כי הסירוב לרשום את העיצוב אינו חייב להיות סירוב סופי דווקא, אלא יכול שיהיה הודעה על ליקויים לפי סעיף 31 כפי שהוא מוחל בסעיף 84(ג). יודגש, כי הטעמים לאי-כשירות העיצוב שניתן למסור לגביהם הודעה על סירוב למשרד הבין-לאומי והודעה על ליקויים למבקש, מוגבלים לתנאים המנויים בפרק ב' להצעת חוק זו, כלומר, לאי-עמידה בתנאי הכשירות המהותיים לפי החוק (ור' גם דברי ההסבר לסעיף 84(ג)).

 

סעיף-קטן (ב)

בהתאם לסעיפים 12 ו- 14(2) להסכם האג ולתקנה 18 לתקנות האג, מוצע לקבוע כי אם לא הודיע הגורם המוסמך על סירוב כאמור בסעיף-קטן (א) בתוך סד הזמנים המנוי בו, יראו את העיצוב הבין-לאומי הרשום כאילו נרשם בתום 12 החודשים, וזאת מאחר שרישום העיצוב הוא קונסטיטוטיבי, כלומר, הוא שמקנה לו את תוקפו כעיצוב רשום. לכן, כדי לעמוד בתנאי הסכם האג, מוצע לקבוע כי בכל מקרה יראו עיצוב כאמור שלא נמסרה לגביו הודעת סירוב למשרד הבין-לאומי כעיצוב רשום, ואף אם לא נרשם העיצוב בפועל, תוקפו יהיה כעיצוב רשום. עוד מוצע, כי הרשם ירשום את העיצוב בפנקס. יצויין כי סעיף זה לא יחול, כמובן, אם העיצוב נרשם זה מכבר על-פי הוראות סעיף 85.

 

סעיף-קטן (ג)

מאחר שהודעת הסירוב שנמסרת למשרד הבין-לאומי יכול שתהיה גם הודעה על ליקויים, ובהתאם להוראות סעיף 12(4) להסכם האג, מוצע לקבוע כי הגורם המוסמך רשאי למסור למשרד הבין-לאומי, בכל עת, הודעה על ביטול הודעת סירוב כאמור בסעיף (א). משמעות הדבר היא, למעשה, כי לאחר תיקון הליקויים נמצא כי העיצוב הבין-לאומי הרשום, שמעמדו, כזכור, הוא כשל בקשה לרישום עיצוב בישראל, כשיר להירשם בישראל.

 

סעיף 87

מוצע להבהיר כי מעת שנרשם העיצוב הבין-לאומי בפנקס, יחולו עליו הוראות החוק החלות על כל עיצוב הרשום בישראל, בשינויים המחוייבים. בכמה עניינים משנה סעיף מוצע זה מהוראות החוק הכלליות, כדי למלא את הוראות הסכם האג. ראשית, מובהר כי אגרות חידוש שיש לשלמן לפי סעיף 42  יש לשלמן בהתאם לאמור בסעיף 17 להסכם האג ובתקנות האג (פסקה (1)). יצויין, כי לפי סעיף 17(3)(b) (להסכם האג), תקופת ההגנה המרבית תיקבע לפי חקיקתה הפנימית של המדינה המיועדת. כלומר, לגבי עיצובים בין-לאומיים שיירשמו בישראל, תקופת ההגנה בישראל תהיה בהתאם להוראות סעיף 41 (הוראות פסקה (1)); שנית, מובהר כי השר רשאי לקבוע בתקנות, סוגים נוספים של פעולות בקשר לעיצוב בין-לאומי שנרשם בישראל שייעשו רק בהתאם לאמור בהסכם האג ובתקנות האג (פסקה(2)). בקשר לעניינים אלה, למעשה יחולו הוראות הסכם האג והתקנות מכוחו, בהתאם לנדרש שם. הוראה משלימה לסעיף זה מצויה בסעיף 88 להצעת החוק (ור' את דברי ההסבר לסעיף מוצע זה).

 

סעיף 88

מוצע לקבוע כי שר המשפטים יקבע בתקנות סוגי תיקונים שאם נרשמו על-ידי המשרד הבין-לאומי, יהיה להם תוקף כאילו נרשמו בישראל (סעיף-קטן (א)). הוראה זו מיישמת את סעיף 16 להסכם האג, ובהתאם לו אף מותירה גמישות לקביעת עניינים כאמור.

 

כמו-כן מוצע לקבוע שהגורם המוסמך ירשום תיקונים אלה, כדי לשמור על תקינות הפנקס ולהגשים את אינטרס הפומביות והשקיפות (סעיף-קטן (ב)).

 

סימן ד': הוראות כלליות

סעיף 89

מוצע לקבוע כי הגורם המוסמך ימסור למשרד הבין-לאומי הודעה על החלטה סופית בדבר ביטול או מחיקה של עיצוב בין-לאומי שנרשם בישראל.

 

סעיף מוצע זה מיישם את הוראת סעיף 15(2) להסכם האג. הסעיף מתייחס למספר מקרים:

 

1. ביטול או מחיקת עיצוב רשום בידי רשם העיצובים ולבקשת בעל העיצוב;

 

2. ביטול עיצוב רשום מחמת אי-כשירותו לרישום בידי רשם העיצובים ולבקשת מי שאינו בעל העיצוב;

 

3. ביטול או מחיקת עיצוב רשום בידי בית-המשפט (ור' את דברי ההסבר לסעיף 72) בכל אחד מהמקרים, ימסור הרשם הודעה בעניין למשרד הבין-לאומי.

 

סעיף 90

מוצע לקבוע הוראת המתייחסת לסודיות הידיעות שהגיעו לרשות מהמשרד הבין-לאומי, בהתאם לסעיף 10(5)(5) להסכם האג. יש לציין, כי הוראה זו אינה גורעת מסמכותם של הרשם או של הגורם המוסמך, לפי העניין, לבחון את הבקשה לרישום עיצוב ואם היא ממלאת את תנאי הכשירות לרישום, וזאת בהתאם להוראות סעיף 10(5)(b)  להסכם האג.

 

סעיף 91

מוצע להבהיר כי הוראות הסכם האג ותקנות האג יחולו בכל עניין הנוגע לבקשה בין-לאומית או לעיצוב בין-לאומי רשום, שלא הוסדרו לפי הפרק המוצע.

 

פרק ט': שונות

סעיף 92

מוצע לקבוע מפורשות כי הרשם רשאי להסמיך עובד הרשות או אדם אחר בעל ניסיון והכשרה שקבע השר בתקנות למלא את הסמכויות הנתונות לגורם המוסמך לפי חוק זה, כולן או חלקן (סעיף-קטן (א)). יצויין כי במסגרת זו יוכל הרשם להסמיך גורמים מוסמכים לבחון עיצובים בחינה מהותית (כ"בוחני עיצובים") אנשי מקצוע שתפקידם לבחון את כשירותם לרישום של עיצובים ולהכריע בבקשות לרישום עיצוב המוגשות לרשות; ר' דברי ההסבר להגדרת "הגורם המוסמך" בסעיף 1 וכן דברי ההסבר לסעיף 28. יודגש, כי בכמה סעיפים בהצעת חוק זו, דוגמת סעיפים 12(ב), 36, 47 עד 49 וכו', נתונות הסמכויות לפי החוק לרשם בלבד. משמעות הדבר היא שבמקרים אלה, לא יהיה ניתן להסמיך את הגורמים המוסמכים לבצע את התפקידים המנויים בסעיפים. עוד מוצע לקבוע, בסעיף-קטן (ג), כי כל סמכות שרשאי הגורם המוסמך להפעילה בהתאם להסמכתו, רשאי להפעילה גם הרשם.

 

סעיף 93

מוצע לקבוע כי אדם אשר רואה עצמו נפגע על-ידי החלטה או פעולה של הגורם המוסמך, רשאי להשיג על כך לפני הרשם, במועדים שקבע השר.

 

סעיף 94

לאור אופיין של החלטות הרשם מוצע לקבוע במפורש כי כל החלטה של הרשם לפי החוק המוצע תהיה בכתב ותימסר בדרך שנקבעה לכל מי שהיה צד להליכים שבהם ניתנה ההחלטה. הוראה דומה קיימת בחוק הפטנטים סעיף 160.

 

סעיף 95 סעיף-קטן (א)

מוצע לקבוע כי בכל הליך לפני הרשם, שבו הדיון עוסק בסכסוך בין צדדים, רשאי כל אדם הרואה עצמו נפגע לבקש מהרשם להצטרף להליך בתוך 3 חודשים מיום פרסום דבר ההליך. הרשם רשאי לצרפו כאמור. כמו-כן מוצע לקבוע, כי הרשם ייתן הזדמנות לצדדים ולכל אדם האחר העלול, לדעתו, להיפגע מההחלטה, להביא את טענותיהם ולהגיש את ראיותיהם בכתב או בעל-פה, בדרך, בצורה ובמועדים שקבע השר. חריג לכך מצוי בסעיף 107, בעניין דיון הרשם בעיצוב שמתקיים לגביו הליך בבית-המשפט, אז סמכותו של הרשם בנוגע להחלטה אם לשמוע את הצדדים להליך השיפוטי אינה בשיקול-דעת ועליו לשמעם, בתנאים המנויים שם.

 

סעיפים-קטנים (ב) ו- (ג)

עוסקים בסמכות הרשם לצוות על החזר הוצאות סבירות שהוציא בעל דין ואפשרות הוצאת הצו לפועל בדומה לפסק-דין. זאת, כדי שמי שנפסקו ההוצאות לטובתו יוכל לממש את הצו. הוראה דומה קיימת בחוק הפטנטים סעיף 162.

 

סעיף 96

סעיף זה עוסק בגביית עדות על-ידי הרשם. הוראה זו קיימת, בשינויים קלים, בפקודה (סעיף 47) ובחוק הפטנטים (סעיף 163).

 

סעיף 97

מוצע להקנות לרשם סמכות להארכת התקופות הקבועות בפרק ד' לעשייתן של פעולות לפני הרשות או הרשם, אם ראה טעם סביר לעשות כן. זאת, למעט הארכת תקופות לפי סעיפים הקובעים את מועד הגשת הבקשה לעיון מחדש בסירוב לרישום מדגם, את מועדי תשלום האגרות ואת החזרת תוקפו של עיצוב לאחר אי-תשלום אגרה (סעיפים 32(ב), 42, 43, ו- 45(א)). בנוסף, מוצע כי בכל הנוגע לבקשת דין קדימה, יהיה בסמכותו של הרשם להאריך את המועד הקבוע בסעיף 22(1) (מועד הגשת הבקשה בישראל) רק אם שוכנע הרשם שהבקשה בישראל לא הוגשה במועד בגלל סיבות שלמבקש ולבא כוחו לא היתה שליטה עליהן ולא ניתן למנען, ואת המועד הקבוע בסעיף 22(2) (מועד בקשת ההכרה בדין הקדימה) אם מצא שלא הוגשה בקשה להכיר בדין הקדימה בשל טעות בתום-לב, וזאת כל עוד לא נשלחה ההודעה למבקש על אודות הכוונה לרשום את העיצוב. הוראות אלה מצויות גם בחוק הפטנטים.

 

מוצע לקבוע עוד, כי הרשם יהיה רשאי להתנות את הארכת התקופות בתנאים שימצא לנכון (עיף-קטן (ב)) וכן כי ניתן להגיש בקשה להארכת תקופה בתוך התקופה או לאחריה, ואולם אם הוגשה הבקשה לאחר תום התקופה, יאריך הרשם את התקופה רק מטעמים מיוחדים שיירשמו (סעיף-קטן (ג)). זאת כדי להבהיר כי דרך המלך היא הגשת הבקשה להארכת מועד בתוך המועד הקבוע בחוק מחד גיסא, ולאפשר לרשם גמישות בדבר הארכת מועדים במקרים המצדיקים זאת גם מקום שהבקשה הוגשה לאחר תום המועד, מאידך גיסא. הארכת המועד רק מטעמים מיוחדים שיירשמו, אם הבקשה להארכתו הוגשה לאחר תום המועד, מבטאת איזון זה.

 

סעיפים 102-98

סעיפים אלה מסדירים את דרך הטיפול במסמכי הרשות ושמירתם, את ניהול הפנקס, את פרסום המידע מכוח החוק, את דרכי העיון במסמכי הרשות ושמירתם ואת דרך פעולתו של הרשם כשנמסר לו פסק-דין שבו קביעה לעניין זכויות בעיצוב רשום. ההוראה שלפיה הפנקס יפורסם באתר האינטרנט של הרשות (סעיף 99(ב)) נובעת, בין השאר, מתוך מגמה של הנגשת המידע הממשלתי לציבור. הוראה דומה מצויה בחוק הפטנטים סעיף 166(א). סעיף 101 ממשיך ומבהיר כי למעשה, כל המסמכים הקשורים לבקשות לרישום עיצובים יהיו פתוחים לעיון הציבור באינטרנט.

 

סעיפים 106-103

הסעיפים המוצעים מסדירים את הליכי הגשת ערעור על החלטת הרשם. החלטת סגן הרשם והחלטת פוסק בקניין רוחני דינן כדין החלטת הרשם מכוח הגדרת "הרשם" לפי החוק, ומשכך כפופות גם הן לסעיפים אלה. בין השאר, מוצע לקבוע כי החלטת הרשם אשר סיימה את הדיון בהליך תהיה נתונה לערעור בזכות (סעיף 103(א)), ואילו החלטה אחרת של הרשם - לערעור ברשות, ואולם לא תינתן רשות ערעור על החלטה אחרת מהסוגים שנקבעו לפי סעיף 41(ג)(1) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (סעיף 103(ב)), וזאת משום שהחלטות אחרות מסוגים אלה אינן ניתנות לערעור בנפרד מההחלטה הסופית גם בהליכים לפני בתי-המשפט; מי יהיו המשיבים בערעור (סעיף 104); באילו נסיבות יהיה הדיון בדלתיים סגורות (סעיף 105); ומיהו בית-המשפט המוסמך לדון בערעורים על החלטות הרשם (סעיף 106). עניינים אלה מוסדרים באופן חלקי בלבד בפקודה.

 

סעיף 107

מוצע לקבוע הוראות שיסדירו את דיון הרשם בעיצוב שמתקיים לגביו הליך בבית-המשפט.

 

כך, מוצע לקבוע:

 

1. כי הרשם לא ידון בבקשה שעניינה עיצוב אם נודע לו שתלוי ועומד בבית-משפט הליך בשל הפרה של העיצוב או בשל ביטולו, אלא ברשות בית-המשפט (סעיף-קטן(א));

 

2. כי אם ניתנה רשות בית-המשפט, יחליט הרשם בבקשה לאחר שנתן לכל בעלי הדין בהליך התלוי ועומד הזדמנות להשמיע לפניו את טענותיהם, אלא-אם-כן ההליך שלפני הרשם הוא הליך בחינת בקשה לרישום עיצוב (סעיף-קטן (ב)) משום שאז אין צורך לשמוע את כל בעלי הדין, אלא ההליך מתנהל מול המבקש בלבד (ולרשותם של צדדים שלישיים עומדת האפשרות להגיש לגורם המוסמך מסמכים בהתאם לסעיף 28(ב));

 

3. כי אם נפתח הליך בבית-משפט בשל הפרת עיצוב לאחר שהוגשה לרשם בקשה לביטולו או למחיקתו של אותו עיצוב לפי סעיפים 48 או 49, יוסיף הרשם לדון בבקשה אם לא הורה בית-המשפט אחרת (סעיף-קטן (ג)).

 

סעיף 108

מוצע לקבוע כי הוראות החוק יחולו גם על המדינה. בנוסף, על הפרת עיצוב יחול הדין הכללי החל על המדינה ביחס לעוולות אזרחיות אחרות, בהתאם לחוק הנזיקים האזרחיים(אחריות המדינה), התשי"ב-1952.

 

פרק י': ביצוע ותקנות

סעיף 109

מוצע לקבוע כי שר המשפטים יהיה הממונה על ביצוע החוק ועל התקנת תקנות מכוחו, ובין השאר לגבי סדרי דין, מועדים, פרטי בקשות, אגרות ופרסום. עוד מוצע לקבוע מפורשות כי רשימת הסיווגים לעניין חוק זה תיקבע ככל האפשר בהתאם להסכם לוקרנו (פסקה (1)), ור' לעניין זה גם את דברי ההסבר להגדרה "הסכם לוקרנו" ודברי ההסבר לפי סעיף 33(ג), וזאת על-אף שישראל אינה חברה באמנה, ומכיוון שמדינות רבות בעולם משתמשות בסיווג זה, והדבר עשוי להקל על מבקשי עיצובים המבקשים לרשום את עיצוביהם בכמה מדינות, כמו גם לתרום לאחידות ברישום העיצובים הישראליים מול מדינות אחרות בעולם. יצויין ויודגש, כי עצם קיומו של סוג זה או אחר לפי התקנות אין בו כדי להכריע בכשירותו של העיצוב להגנה - כלומר, עצם העובדה כי המוצר נושא העיצוב מנוי בין סוגים אלה, אין משמעה בהכרח כי המוצר יזכה להגנה בהתאם להוראות החוק (ור' את ע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ ואח' נ' גלידת ויטמן בע"מ ואח', פ"ד מ(3), 340 (1985)).

 

פרק י"א: תיקונים עקיפים

סעיף 110

מוצע לקבוע כי פקודת הפטנטים והעיצובים בטלה. בכלל זה יבוטלו העבירות הפליליות הקבועות בסעיף 55 לפקודה זו. המעשים המפורטים בסעיף 55 לפקודה הם מקרים פרטניים של מעשים הנכללים ממילא בעבירות המרמה, התחבולה והזיוף לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977. מסיבה זו, וכן עקב העונש הקל הקבוע בצידן של העבירות לפי הפקודה (קנס במדרג הנמוך) ונוסחן הארכאי, מוצע למחקן (ור' לעניין זה את דברי ההסבר לסעיף 121).

 

סעיפים 111 עד 120

מוצע לתקן כמה חוקים המפנים לפקודה או הנוקטים במונח  "מדגם" שהוחלף בחוק זה ל"עיצוב" כך שיתאימו להוראות החוק המוצע.

 

פרק י"ב: תחילה והוראות מעבר

סעיף 121

מוצע לקבוע כי תחילתו של החוק תהיה 12 חודשים מיום פרסומו (סעיף-קטן (א)). פרק זמן זה נקבע כדי שתהיה שהות מספקת להתקין תקנות מכוח החוק. ואולם מוצע לקבוע כי ביטולו של סעיף  55 לפקודת הפטנטים והמדגמים, הקובע עבירות פליליות, תהיה ביום פרסומו של חוק זה (סעיף-קטן(ב)(1)). זאת, משום שהחוק המוצע אינו כולל עבירות פליליות ואין זה ראוי להמשיך ולהחיל את הוראותיו הפליליות של הדין הקודם שעה שנקבע כי עבירות אלה אין צורך בהן לפי החוק המוצע (ור' לעניין זה את דברי ההסבר לסעיף 110 המוצע). בנוסף, מוצע לקבוע כי פרק ח' שעניינו עיצובים בין-לאומיים, ייכנס לתוקפו בצו של שר המשפטים (סעיף-קטן(ב)(2)), וזאת מכיוון שהוראות הפרק נגזרות מהצטרפות להסכם בין-לאומי - הוא הסכם האג, ומשכך הפעלתן טעונה הצטרפות בפועל של מדינת ישראל להסכם.

 

סעיף 122 לסעיף-קטן (א)

מוצע לקבוע כי הוראות הפקודה ימשיכו לחול על עיצובים שפורסמו בציבור לפני יום התחילה בהתאם לפקודה, על עיצובים שהוגשה לגביהם בקשה לרישום לפני יום התחילה ועל עיצובים שנרשמו לפני יום התחילה, בהתאם לפקודה, וזאת כדי לאפשר המשכיות וכדי שלא לפגוע באינטרס ההסתמכות של מי שהסתמכו על הוראות החוק הקודם בין אם לשם עשיית פעולה בעיצוב שפורסם ולא נרשם ובין אם לשם רישומו של עיצוב.

 

לסעיף-קטן (ב)

מוצע לקבוע הוראת מעבר מיוחדת לעניין גופנים, כך שעל גופן נושא עיצוב שפורסם בציבור, שהוגשה בקשה לרישומו לפי פקודת הפטנטים והמדגמים או שנרשם בפנקס המדגמים - לפני יום התחילה, יחולו הוראות חוק זה. משמעות הדבר היא שאם הוגשה בקשה לרישום גופן כעיצוב (בלשון הפקודה: "מדגם") היא תיבחן לפי הוראות חוק זה, אם נרשם - יחולו הוראות חוק זה לעניין עיצוב רשום, ואם לא הוגשה בקשה לרישומו - הגופן יהיה מוגן כעיצוב לא רשום, אם הוא עומד בתנאי חוק זה. כך או כך, תקופת ההגנה המרבית לגופן - בין אם רשום ובין שאינו רשום - תהיה 25 שנים, בהתאם להוראות סעיפים 41 ו- 66(ב) לחוק המוצע.

 

זאת, בשל אי-הבהירות ששרר בעניין זה בפסיקה אשר לא תמיד הכירה בגופן כעיצוב (ובלשון הפקודה: "מדגם"); ור' למשל ת"א (מחוזי יר') 16071-06-10 מאיר סדן נ' היולט פקארד (ישראל) בע"מ (לא פורסם, 02.08.10); ת"א (מחוזי מרכז) 5311-04-08 עזבון המנוח צבי נרקיס ז"ל ואח' נ'מיקרוסופט ישראל בע"מ ואח' (לא פורסם, 05.10.10).

 

לסעיפים-קטנים (ג) ו- (ד)

מוצע לקבוע הוראות לעניין חובת הפרסום של מדגמים שנרשמו לפי הפקודה. לפי ההסדר הקבוע בסעיף 35(1) לפקודה, מדגמים אינם פתוחים לעיון הציבור למשך שנתיים לפחות מיום רישומם. כדי לשפר את השירות ואת הוודאות לציבור המעצבים בפרט ולציבור בכלל, מוצע לשנות ממצב זה ולקבוע שמדגמים שנרשמו לפי הפקודה יפורסמו גם הם בתנאים המנויים בסעיף המוצע.

 

יצויין, כי כבר כיום מפרסמת רשות הפטנטים באתר האינטרנט שלה מדגמים שחלפו שנתיים מיום רישומם בפנקס. הוראה זו מטרתה כפולה: ראשית, להטיל חובת פרסום לגבי מדגמים שנרשמו לפי הפקודה, בשונה מהפרסום כיום שנעשה באופן וולנטרי, ושנית, להחליף את ההסדר הקבוע בסעיף 35(1) לפקודה, ולאפשר פרסומם של מדגמים במועד מוקדם יותר מהקבוע שם, והכול כדי לקדם את הוודאות בתחום. לפיכך מוצע, כי מדגמים שנרשמו לפי הפקודה עד יום תחילתו של החוק המוצע (שהוא שנה מיום פרסום החוק המוצע ברשומות - ר' סעיף 121(א)) יפורסמו עד תום 30 ימים מיום התחילה כאמור (פסקה (א)) ומדגמים שיירשמו בהתאם להוראות הפקודה לאחר יום התחילה של החוק המוצע, יפורסמו עם רישומם (פסקה(2))."