מצטערים, אין לך הרשאה להדפיס.

 

ניתן לרכוש מנוי לאתר בטלפון: 03-6186141.

 

פסקי דין
או
וגם
או
נקה שדות

הוראות התקנות - חד משמעיות: יש לקבל את עמדת בעל הדין שכנגד, עובר לחתימת הפסיקתה

תאריך פרסום 18.01.24
רע"א 5453/23 (עליון) עו"ד ברוך חכים, משרד עורכי דין נ' דוד לוי
יישוב
   ירושלים
שופטים
   י' עמית; נ' סולברג; ד' מינץ
עורכת דין
   יולי אזולאי

ההליך בבית משפט השלום נפתח לפני יום 01.01.21, הוא יום התחילה של התקנות החדשות. לפיכך, בהתאם להוראות תקנה 180(ג) לתקנות החדשות ההליך בבית משפט השלום התנהל לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הקודמות"). עם זאת, בהתאם להוראות תקנה 180(ג)(1) לתקנות החדשות, הרי שפרק ט"ז לתקנות החדשות הוחל באופן מיידי, גם על הליכים המתנהלים לפי התקנות הקודמות. פרק ט"ז לתקנות החדשות כולל בתוכו, בין היתר, את תקנה 133... הוראות התקנות - חד משמעיות: יש לקבל את עמדת בעל הדין שכנגד, עובר לחתימת הפסיקתה, וכזאת לא נעשה. הפסיקתה שנחתמה בבית המשפט השלום, ניתנה איפוא בניגוד לתקנות; אחת דינה - להתבטל.

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

1. בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 28.2.2023, בע"א 59076-03-22 (השופטת העמיתה ש' דותן), שבו נדחה ערעור המבקש; הן על החלטת בית משפט השלום בבת ים, מיום 28.12.2021, בתא"ק 47221-05-20 (השופט י' חסדיאל), שבה נדחתה בקשת רשות להתגונן שהגיש המבקש; הן על הפסיקתה שנחתמה ביום 23.1.2022, ובה חויב המבקש בתשלום סך של 100,000 ₪, שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט.

 

2. לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, ובתשובת המשיב, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה בעיקרה, להידחות. הבקשה כשלעצמה לא מעוררת שאלה עקרונית, שראוי לה שתידון ב'גלגול שלישי'. הבקשה כמוה כ'העתק-הדבק' של כתב הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, בשינויים קוסמטיים קלים; הא ותו לא. שונים הם פני הדברים, בכל הקשור לטענה צדדית: שאלת ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו בבית משפט השלום לחובתו של המבקש, שבה נדרשים אנו להתערב, כדי למנוע עיוות דין (תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; להלן: התקנות החדשות). לפיכך, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות החדשות, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להתקבל בחלקו, בכל הנוגע לעניינה של אותה טענה צדדית.

 

3. כדי לעמוד על טיב הטענה, הנה הרקע העובדתי הנדרש; מפותל, מתיש, ורב תהפוכות: בהחלטה מיום 28.12.2021, שבה נדחתה בקשת המבקש למתן רשות להתגונן בתביעה שהגיש נגדו המשיב, לא נאמר דבר באשר לפסיקת הוצאות, וכך גם לא בעניין שכר טרחת עורך-דין. ביום 9.1.2022 הגיש המשיב בקשה למתן פסק דין, אליה צורף נוסח פסיקתה לחתימה. לבד מן הסכום שנזכר בהחלטת בית המשפט המחוזי שעמד על 100,000 ₪, הוסיף המשיב במסגרת הפסיקתה שכר טרחת עורך-דין בסך של 15,255 ₪. בו ביום ניתנה החלטת בית משפט השלום שבה נקבע כי "יש להסביר את אופן חישוב [הפסיקתה]". ביום 18.1.2022 הוגשה תגובת המשיב שבה נאמר כי "עקב טעות משרדית, חושב שכר הטרחה לפי 15% אחוז מגובה התביעה. מצ"ב [פסיקתה] מתוקנת לשכר טרחה מינימלי של 10%". בהתאם, בפסיקתה המתוקנת, עמד שכר הטרחה על סכום של 10,170 ₪. בהמשך, מבלי לבקש את תגובת המבקש, ניתן ביום 23.1.2022 פסק דין, שבו נקבע כי "[פסיקתה] נחתמה". 

 

4. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי. בערעורו טען, כי הפסיקתה שנחתמה אינה משקפת את ההחלטה מיום 28.12.2021, שעל-פיה לא חוייב בהוצאות. עוד טען המבקש, כי הפסיקתה נחתמה מבלי שניתנה לו אפשרות להגיב לבקשה למתן הפסיקתה, כך שהפסיקתה אושרה למעשה במעמד צד אחד. ביום 12.9.2022 התקיים דיון בערעור. בפרוטוקול הדיון נכתב מפי באת-כוח המשיב כי "לגבי ההוצאות, מקבלת את הערת בית המשפט לגבי ההוצאות". המשיב לא הביע כל הסתייגות מן הדברים, ובשום שלב לא התבקש תיקון הפרוטוקול. ביום 28.2.2023 ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי. אחת מטענות הערעור שצוטטה על-ידי בית המשפט המחוזי היתה טענה שלפיה בית משפט השלום "לא העניק [למבקש] זכות להשיב בטרם חתימה על [הפסיקתה], בפרט על ההוצאות ושכר הטרחה שנקבעו [בפסיקתה] ולא נכללו במסגרת ההחלטה [מיום 28.12.2021]". חרף האמור, לבד מאותו אזכור, לא התייחס בית המשפט המחוזי לטענה זו של המבקש; הטענה נותרה תלויה, לא התקבלה אך גם לא נדחתה.

 

5. ביום 9.3.2023 הגיש המבקש "בקשה דחופה לתיקון טעות ולמתן הבהרה", שבה טען כי הצדדים הסכימו על כך שהפסיקתה נחתמה ללא קבלת עמדת המבקש, ויש לבטל את החיוב בהוצאות ובשכר טרחת עורך-דין, אך "ככל הנראה בשל היסח הדעת או טעות, לא ניתן ביטוי להסכמה דיונית זו בפסק הדין הסופי בערעור". ביום 21.3.2023 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, שבה נקבע כי "לאור בקשת המבקש והיעדר תגובת המשיב, אותה אני רואה כהסכמה, פסק הדין יתוקן כמבוקש". ביום 26.3.2023 הגיש המשיב בקשה לביטול ההחלטה. המשיב טען, כי הגיש קודם לכן את תשובתו לבקשה. נטען, כי התשובה נדחתה מן המרשם על-ידי המזכירות, אלא שהודעה על כך ששוגרה לתיבת הדואר האלקטרוני של באת-כוחו, הוגדרה בטעות כ'דואר זבל' ('ספאם'), ועל כן לא הגיעה ליעדה. ביום 16.5.2023 ניתנה ההחלטה האחרונה של בית המשפט המחוזי, שבה נקבע כי "לאחר קבלת תגובות והבהרות הצדדים, החלטתי כי דין הבקשה להתקבל. למרות שנראה, לכאורה, כי נפלה טעות בפסק הדין בסוגיית שכר הטרחה וההוצאות, וזאת בהסתמך על דברי [באת-כוח המשיב] בדיון כפי שציטט [בא-כוח המבקש] בבקשתו. [...] 'תיקון טעויות החורגות מגדר סעיף 81 לחוק בתי המשפט או השלמת חסרים מהותיים בפסק דין יכולים להיעשות על דרך הערעור' [...]. אין מנוס אלא לבטל את ההחלטה לתיקון פסק הדין ולדחות הבקשה לתיקונו".     

 

6. נוכח האמור עד כה, טוען המבקש כי יש להורות על תיקון הפסיקתה של בית משפט השלום, כך שזו תכלול אך את הסכום המקורי עצמו, ללא שכר טרחת עורך-דין והוצאות, שזכרם לא בא בהחלטה הראשונה. המשיב בתשובתו, מכחיש מכל וכל את דבר קיומה של הסכמה שלפיה יבוטל החיוב בהוצאות ובשכר טרחת עורך-דין. באשר לאמירה המיוחסת לבאת-כוחו בפרוטוקול הדיון, טוען המשיב כי כוונתה היתה "לטעות [בפסיקתה] כפי שהוגשה ולאחר מכן תוקנה, בהתאם להוראת [בית משפט השלום]".

 

7. לאחר העיון נראה, כי אין צורך לבוא בעובי הקורה ולהכריע במחלוקת העובדתית בין הצדדים, האם ניתנה הסכמת המשיב לביטול החיוב בהוצאות ובשכר-טרחה, אם לאו. אף אם צודק המשיב בטענתו שלפיה לא נתן את הסכמתו לביטול החיוב בשכר הטרחה וההוצאות, אין בכך כדי להשפיע על תוצאת ההליך, לכאן או לכאן. גם מבלעדי אותה הסכמה נטענת, שורת הדין מחייבת להורות על ביטול החיוב בהוצאות ובשכר טרחה. משעמדנו על כך שהפסיקתה נחתמה ללא קבלת עמדת הצד שכנגד, אין מנוס מלהורות על ביטולה.

 

8. ההליך בבית משפט השלום נפתח לפני יום 1.1.2021, הוא יום התחילה של התקנות החדשות. לפיכך, בהתאם להוראות תקנה 180(ג) לתקנות החדשות ההליך בבית משפט השלום התנהל לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הקודמות). עם זאת, בהתאם להוראות תקנה 180(ג)(1) לתקנות החדשות, הרי שפרק ט"ז לתקנות החדשות הוחל באופן מיידי, גם על הליכים המתנהלים לפי התקנות הקודמות. פרק ט"ז לתקנות החדשות כולל בתוכו, בין היתר, את תקנה 133 שבה נאמר כי "בעל הדין ישלח העתק של הבקשה למתן פסיקתה [...] לבעל הדין שכנגד [...]", וכי "בעל הדין שכנגד רשאי להשיב לבקשה [...]". הוראות התקנות – חד משמעיות: יש לקבל את עמדת בעל הדין שכנגד, עובר לחתימת הפסיקתה, וכזאת לא נעשה. הפסיקתה שנחתמה בבית המשפט השלום, ניתנה אפוא בניגוד לתקנות; אחת דינה – להתבטל.

 

9. אשר על כן, אציע כי נורה על כך שבקשת הרשות לערער – נדחית ברובה. עם זאת, נוסיף ונורה, כי הפסיקתה שניתנה בבית משפט השלום – מבוטלת בזאת. התיק יוחזר לבית משפט השלום, על מנת שיתן דעתו על טענות הצדדים, בהתאם להוראות התקנות, ולאחר מכן יתן פסיקתה חדשה כטוב בעיניו. מצדי, איני נוקט כל עמדה באשר לתוכנהּ.

נוכח התוצאה, ובהתחשב בהתנהלותם הדיונית של הצדדים, אציע שלא נעשה צו להוצאות. 

 

השופט י' עמית: 

אני מסכים.

 

השופט ד' מינץ: 

אני מסכים.

 

לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נעם סולברג.

 

ניתן היום, ‏ח' בשבט התשפ"ד (‏18.1.2024).

אני מסכימ/ה לתנאי השימוש באתר

כל הזכויות שמורות לאוצר המשפט הוצאה לאור בע"מ. השימוש באתר הינו באחריותו הבלעדית של המשתמש ובכפוף לתנאי השימוש באתר (לחץ/י כאן). כניסה לתכנים באתר כמוה כהסכמה לתנאי השימוש באתר. 

למעלה
רוצה שנתקשר? הקלק כאן
הרשמה לניוזלטר!!! הקלק כאן