לו היה הזוכה טוען כי יש לעקל מיטלטלין ספציפיים שכן הבעלות בהם היא של החייבת בתיק, גם אם פורמלית היא של חברה אחרת היה בסמכותי להורות על עיקול המיטלטלין, לו הייתי משוכנעת כי לכאורה אכן הצדק עם הזוכה. או אז, יכול היה הצד הנפגע לפנות לבית המשפט, שהיה מכריע בסוגיית הבעלות.

מקום בו החייב מביא מסמכים לתמוך בגרסתו יכול הנטל לעבור  לזוכה אשר יביא ראיות לסתור, במסגרתם יראה כי פני הדברים שונים ממה שהציג החייב. כמו כן הנטל אל הזוכה יכול ויעבור מקום והידיעה על עובדה מהותית כלשהי נמצאת דווקא בידיעתו המיוחדת של

הזוכה והחייב הביא אך ראיות לכאורה להוכחת עובדה זו.

1. פרשנות זו  ניתן ללמוד מהשוואה בין הוראות החוק לפני ואחרי התיקון.  טרם התיקון לא היתה חובה כלל לסגור את התיק ונקבע רק כי עם תשלום הפיגורים יעוכבו ההליכים  ואילו כעת לאחר התיקון הוגבל פרק הזמן של הותרת התיק פתוח לשנה בלבד.

נמצאנו למדים כי אם קודם לתיקון יכול היה הזוכה להמשיך בהליך המימוש בכל עת לאחר שפתח את תיק ההוצל"פ, למרות שהפיגורים שולמו ובלבד שנוצרו פיגורים חדשים, הרי שכעת הוגבלה זכות זו לפרק זמן של שנה, אבל הזכות עדיין קיימת.

גם עצם הותרת התיק פתוח לפרק זמן של שנה חייבת להיות בעלת משמעות, המחוקק אינו קובע הרי כי יש לסגור את התיק מיד לאחר תשלום הפיגורים ומאפשר הותרת התיק פתוח.ולשם מה? לשם בחינת התנהלות החייב, על מנת להיווכח כי יצירת חוב הפיגורים היתה אכן מעידה חד פעמית של החייב והוא התאזן באופן המאפשר לו להמשיך ולשאת בתשלומי המשכנתא, אחרת עלול הנושה המובטח להימצא במצב  

מטרת חובת מסירת הודעה בדבר שינוי מחזיק ליצור מצב שבו המחזיק החדש בנכס יחויב בארנונה, כשההנחה היא שמחזיק שחדל להחזיק, ימהר וידווח על כך לעירייה. במקרה דכאן, בו ביום 10.7.07 יש לראות את הכונס כמי שקיבל את החזקה והעביר אותה לצד ג'.

טענותיו של החייב דינם היה להתברר במסגרת ההליך בפני בית המשפט המוסמך ומשבחר לא לעשות כן, אין לו אלא להלין על עצמו וככל שעשה כן, לא ניתן "לפתוח" הדיון מחדש ולפיכך, אין מקום לדון בטענות המועלות על ידי החייב, ככל שהן נוגעות לחיוב עצמו מכח פסק הדין.

תקנה 126 א לתקנות ההוצאה לפועל קובעת – "רשם ההוצאה לפועל רשאי, בכל עת, לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לפי החוק , וכן רשאי הוא ליתן הוראות בדבר המשך ההליכים בתיק שנסגר או שנגנז בטענות ובדבר כל עניין אחר, ככל שייראה לו צודק"; זכותו של החייב להגשת התנגדות כפי הוראת סעיף 81 א (ג) לחוק ההוצאה לפועל ותקנה 106 (א) לתקנות ההוצאה לפועל אינה יכולה להתממש.

המחלוקות העולות מכתבי בי-הדין והמסמכים שצורפו להם סבות על תשלום דמי מזונות הילדים, חיוב החייב בעלות טיפול פנים עבור אחד הקטינים, חיוב החייב בתשלום מנוי למועדון ספורט לקטינים, חיוב החייב בתשלום לימודי קטין בביה"ס התיכון האקסטרני "אנקורי" וחיוב החייב בתשלום עבור אבחון שנעשה לקטין אצל פסיכולוגית חינוכית; טענות החייב הועלו במסגרת טענת "פרעתי", כאמור, כאשר על הטוען שמילא אחר פסק הדין, מוטל נטל השכנוע ונטל הראייה. 

צד ג' לא עתר לקבלת הוראות והנחיות מלשכת ההוצל"פ, טרם עשה כן. מעבר לאמור גם הישענותו של צד ג' על החלטת כב' הרשמת הרץ, אין בה ממש, שכן מעבר לעובדה כי המשיך לתן הלוואות לחייב בניגוד להוראותיה ובניגוד להצהרתו כי לא עשה כן, הדיון בפניה נערך לשם ברור במסגרת סעיף 46 לחוק ההוצל"פ – היינו לעניין קיום חובתו של צד ג', על פי החוק, עם קבלת צו העיקול לידיו ומתן מענה כדין לצו העיקול וכיום עסקינן בסוגיה שונה והיא – האם, במסגרת החוק, פעל כדין, עת קיזז סכומים לאורך תקופת העסקת החייב, משכרו ובהתאם האם יש לחייבו בתשלום החוב הפסוק.

אין עסקינן בהלוואה שניתנה לחייב, אלא בשירות שסופק למנוח ואשר החייב חתם על ערבות לתשלום בגין השירות שהוענק על ידי הזוכה למנוח, מכאן כי החיוב בענייננו הינו תוצאה של נזקים שנגרמו לזוכה בגין אי תשלום עבור השירות שניתן היה לתבעו מהחייב, ואילו החייב מעכב את התשלום ולכן בדין עליו לפצותו את הזוכה; מרגע היוולדו של פסק הבורר לעולם המשפט האזרחי, וזאת עם מתן אישור של בית המשפט לפסק הבורר, יש מקום לפנות להוראות הדין החל בעולם המשפט האזרחי ולעניין זה הולם את ענייננו חוק פסיקת ריבית והצמדה.

החייבת לא הרימה הנטל המוטל לפתחה להוכחת טענתה בדבר קבלת החלטת העיכוב טרם הושלם ההליך, עדותה של החייבת נתגלתה כרווית סתירות, בין היתר תקופת מגוריה בנכס והכרותה עם בעלה המנוח, התנהלותה במהלך הליך הפינוי, גיוס הכספים, התערבות צדדי ג'. עדותו של עו"ד סני חורי התבררה כעדות סברה ועדות מפי השמועה; לרשם ההוצאה לפועל מוענק שיקול הדעת במסגרתו תוכרע השאלה אם ובאיזה מידה יש להחזיר את מצב הדברים לקדמותו. המבחן המנחה להפעלת הסמכות מונחה ביחס לשאלה האם ביטול פסק הדין יביא להשבת המצב לקדמותו.