הסמכות לדון בטענת קיזוז לא נקבעה במפורש בסעיף 19 לחוק, אולם הלכה פסוקה היא שבמסגרת טענת "פרעתי" ניתן להוכיח גם טענת קיזוז.  

השאלה באיזה משני סוגי המצבים מדובר מוכרעת בהתאם לקריטריונים אשר נזכרו בעניין בית מימון וצוטטו לעיל. הווה אומר; אין מנוס מלהידרש לפסק הדין מחד, להסכם הנטען מאידך ולבחון, בראש ובראשונה, "האם פסק הדין חדל מלהתקיים על פי ההסכם הנטען".   

ככל שימצא כי חוות דעתו של המומחה שגויה בהתייחס לייחוס החבויות על פי פסקי הדין, לא כל שכן משאין עסקינן בתחום מומחיות שלא ניתן להסיק אותו מן ההיגיון, ראוי יהא לקבוע, כי לא יינתן משקל לחוות הדעת באותם הקשרים.

עיכוב יציאה מן הארץ נגד מי שאינו משלם מזונות, נועד לתכלית ראויה ומכאן ניתן ללמוד כי ביחס לחייב שעומד בתשלומי המזונות, עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ אינה לתכלית ראויה. 

ביצוע פסק דין ואכיפתו מחייבים הבנת מהותו של פסק הדין ומשמעותו, והבנת פסק הדין  מחייבת מידה מסוימת של פרשנות. אולם, לרשם ההוצל"פ אין סמכות לנתח את הכוונה והרציונל שמאחורי פסק הדין, כאשר הכוונה איננה עולה באופן ברור לחלוטין מלשון פסק הדין.

הערת האזהרה נרשמה בגין התחייבות להימנע מלעשות עסקה; שההערה לטובת צד ג' נרשמה רק ביום 12.4.10 לאחר מועד רישום המשכון לטובת הזוכה ברשם המשכונות ביום 7.5.09 ובניגוד לתנאיו כמפורט לעיל.

לרשם ההוצאה לפועל סמכות טבועה להורות על סגירת תיק הוצל"פ מסוג מימוש משכנתא; ס" 3א[ב] לחוק ההוצאה לפועל קובע בהאי לישנא כי "רשם ההוצאה  לפועל רשאי לדון ולהחליט ולהורות ככל שיראה לנכון בבקשות בכל  עניין הנוגע לניהולו של הליך לפי חוק זה".

החייב החמיץ שני תשלומים, יצר פיגורים והזוכה רשאי היה לפתוח את התיק, אלא שמשעה שהחייב הכה על חטא והעלה הצעה רצינית, שיש בה כדי לשלם את הפיגורים, לסלק את מלוא ההוצאות שהוציא הזוכה עד עתה לרבות שכר טרחת עורך דין, ואף הציע לשלם כשליש מיתרת ההלוואה כדי לצמצם את הסיכון של הזוכה, שומה על הזוכה, לכל הפחות, לבחון הצעה זו בתום לב ולהעמיד לנגד עיניו גם את האינטרסים של החייב בנכס הממושכן; זוכה המתנגד להצעה ברוח זו, מבלי להעלות טיעון כן ורציני, אלא טענה בעלמא שאין כל ביטחון שהחייב לא ישוב לסורו, ואשר נתלה בכך ש"אין כל בסיס בדין לכפות על הזוכה כי יסכים להסדר כזה או אחר לפריסת החובות הבלתי שנויים במחלוקת", עומד על זכותו - תמת הלב לכשעצמה - באופן שאינו תם לב.                        

תכליתן של ההגבלות היא ליתן כלי קיצוני פחות ממאסר בידי הרשם, כדי להביא למימוש פסק הדין, ולסייע לזוכה במימוש זכייתו; בעבר נשמעה ביקורת על אופן חקיקת פרק ההגבלות ולפיה האיסור הגורף על הגבלת רישיונו של מי שעיסוקו נהיגה, גורר תוצאה קשה, פקודת מאסר לא ניתן להטיל, ואת הסעד היעיל ביותר - הגבלה על רישיון נהיגה – לא ניתן להטיל.