נקבע כי לאור העובדה שהתובע חנה במקום אסור וגם פתח את הדלת מבלי לוודא כי הדרך פנויה, אין להטיל על הנתבע רשלנות תורמת.  

הובאו שתי עדויות מטעמו של התובע לעניין נסיבות התרחשות התאונה, התואמות האחת את השניה, ומנגד לא הובאה כל עדות קבילה מטעמו של הנתבע (עדות עד הנתבע הייתה עדות קלאסית מפי השמועה ולכן אינה קבילה בבית המשפט), עדויות התובע והעד מטעמו התקבלו כמשקפות את המציאות כהווייתה. 

נקבע כי מעבר לעובדה שאין רצף בין מוקדי הנזק, מדובר בשריטות כאשר מנגנון המכה במקרה זה צריך להשאיר מעיכה אחת ולא שריטות רבות.

מי שנוהג ברכב של אחר צריך לסמוך על עצמו ולבדוק תעודות ורישיונות.

ביה"ש קבע כי גם אם נצא מתוך ההנחה כי התמונות אינן מחזקות אף גרסה, תישאר מילתו של התובע מול מילתו של הנתבע. התובע לא הביא ראיה כלשהי שתתמוך בגרסתו.

ביהמ"ש קבע כי התביעה שכנגד היא כללית, חסרת יסוד והסכומים הנקובים בה נכתבו כיד דמיונו הטובה של המנסח. ניכר בה כי הוגשה כצעד טקטי בלבד ולכן היא נדחתה.

בית המשפט קבע כי מדובר במערכת יחסים בין דיירי בית משותף וגם אילו אותרה עילה הרי שהתביעה של התובעת הייתה צריכה להיות מוגשת למפקח על הבתים המשותפים.

בית - המשפט קיבל את התביעה. ואישר את מלוא הנזק הנתבע למעט הסך של 800 ₪ בגין הנזק הכללי.

בית - המשפט קבע כי ענייניה של התובעת טופלו באופן סביר על-ידי הנתבעת ולעניין מועד האספקה, הציגה הנתבעת בתביעתה את המסמך עליו צוינו שעות האספקה שתואמו עם התובעת וכי הנתבעת סיפקה את המוצרים כפי שסוכם. 

בית - המשפט קבע כי משלא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכיח את טיעוניו העובדתיים, בפרט, אופן קרות התאונה, ומנגד, משנראית גרסת הנתבע סבירה יותר מגרסתו של התובע, דין התביעה להידחות.