בית המשפט קבע כי מעיון בתמונות שהונחו לפניו, עלה באופן ברור כי רכב התובעים פגע בדופן השמאלית של הטנדר, קרוב למרכז הדופן, ולא בקצהו הקדמי-שמאלי של הטנדר. 

בית-המשפט קבע שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את טיעוניו העובדתיים, בפרט, אופן קרות התאונה, ומנגד, גרסת הנתבעים הייתה סבירה יותר מגרסתו של התובע. התביעה נדחתה.

בית-המשפט קבע, כי אין מקום אמנם לבטל העסקה, אך הנתבעים חוייבו, לשלם לתובעים, פיצוי כספי בסך של 500 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

בית-המשפט קיבל את דברי התובע כי בספה הופיעו התפוררויות של העור, ולכן קבע כי התובע זכאי לקבל פיצוי בגין כך, וגם בגין עוגמת נפש, טרדות, ואי נוחות שנגרמו לו עקב כך.

כעיקרון, אם לא קיבל הצרכן את אשר הובטח לו בחוזה, האחריות צריכה להיות של ספק השירות. כמובן, יכול הוא תמיד לשלוח הודעות צד ג' לנותני השירות או לנציגיהם בישראל. אין היגיון להעביר את האחריות על נותן השירות שפעמים רבות אין לו כל נציג בישראל. 

אין כל פרופורציה בין סכום התביעה ומרכיביה לבין הסכום, אשר מצא בית-המשפט שיש לפסוק לזכות התובע בגין ההבטחה להנחת הסתדרות המורים. על-כן בית-המשפט לא חייב את הנתבעת בהוצאות.

בית-המשפט קבע, כי זכותה של הנתבעת לבדוק את העובדות מצדה. כאשר התובע, בפנייתו המאוחרת, מנע זאת, לא ראוי ולא נכון לקבוע עובדות כנגדה.

בית-המשפט קיבל את גרסתה של הנתבעת, כי הסכום של 150 דולר הוא הסכום שגובה סוייס אייר שאצלה הזמינה הנתבעת את כרטיסה של התובעת בגין ביטול הכרטיס.

נקבע על דרך האומדנא כי אל-על תפצה את התובעת בסך של 3,000 ש"ח בגין ההוצאות אותן הוציאה ברכישת ביגוד וציוד לצרכיה הבסיסיים. אשר לפיצוי בגין עוגמת נפש, בזבוז וטרחה, ציין בית-המשפט כי לפי סעיף 29 לאמנה לא ניתן לתבוע "פיצויים עונשיים, פיצויים לדוגמא או כל פיצויים אחרים שאינם להשבה", ולכן התעוררה בנושא מחלוקת.

ית-המשפט סבר כי הצדק עם התובע וכי התובע זכאי בנוסף להחזרת קרן הסכום בצירוף הפרשי ריבית והצמדה וגם לפיצוי לדוגמא ללא הוכחת נזק האמור בסעיף 31א(2א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.