בית המשפט קבע כי עבירות הרכוש הן עבירות נפוצות, שיש לתת להן מענה בדמות ענישה מרתיעה והולמת.

בהעדר שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים בית המשפט לא יתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא ב"מקרים נדירים ביותר, שבהם תחושת הצדק שבקשת רשות לערער מעוררת לפני השופט הדן בה היא כל כך חזקה, עד שהוא יכול ליטול היתר לעצמו לחרוג מהכללים, לתת לאינטרס הפרט משקל גדול יותר מכפי שמקובל בבקשות מהסוג הנדון, ולתת למבקש רשות לערער".

יודגש כי העונש הוא בגדרי הסדר הטיעון עליו הוסכם בין הצדדים ועל כן, אין למערער על מה להלין. גם לגוף העניין מעשיו של המערער מעידים על רצון לקחת חלק פעיל בפגיעה בחיילים. המערער לא היה שותף זוטר או נגרר. מתואר שהמערער ביקש להשתתף בהנחת מטען. להיטות זו מצביעה על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המערער.

הכלל הבסיסי הוא שיש לבצע את העונש באופן מיידי לאחר מתן גזר הדין, אלא אם קיימות נסיבות חריגות המצדיקות דחייה. נקבע שיש לאזן בין האינטרס הציבורי לבין שיקולים הנוגעים לפרט, ובהם: חומרת העבירות ונסיבותיהן, תקופת המאסר שהושתה על הנידון ויחסה לזמן בו עתיד הערעור להתברר, הסיכוי לקבלת הערעור, העובדה שהמבקש היה משוחרר במהלך משפטו, ונסיבות אישיות אחרות.

חלוף הזמן מסיט את נקודת האיזון בין השיקולים העומדים על הפרק לטובת חירותו של הנאשם. עם זאת "כאשר מדובר בנאשם אשר המסוכנות הנשקפת ממנו היא רבה וזועקת, המשקל שיש ליתן לחלוף הזמן הוא פחות, שכן, כף המאזניים שמנגד כבדה היא. לפיכך, הנטייה במקרה כזה היא להותיר הנאשם במעצר גם כאשר חלפה התקופה הסטטוטורית. מובן כי ככל שחולף הזמן, כפות המאזניים עשויות להתאיין עד שלא יהיה מנוס גם משחרורו של נאשם שכזה ממעצר".

אין בהוראות ההסכם שבין הצדדים כדי לשלול על הסף שיש למבקש טענה לכאורית בעניין זכותו לתגמולים ושמחלוקת זו אמורה להתברר בפני הוועדה. "הכלל הראוי, כאשר בטענות סף עסקינן, הינו כי בדרך-כלל על אלו להידון במסגרת הערכאה בפניה מתבררת התביעה ... . בית המשפט של פירוק אינו משמש, במקרה זה 'שוער סף' אלא לעניין אחד, והוא שאלת היתר ניהול התביעה לפי סעיף 267. כאשר עסקינן בטענות סף אחרות, דומה שמן הראוי להתערב בהן רק כאשר ברור וגלוי, על פניהם של דברים, כי טענות אלו שומטות, באופן ברור ומוחלט, כל סיכוי ממשי לתביעה, עד שהן הופכות אותה, על פניה, לתביעת סרק".

בין הצדדים נתגלע סכסוך שעניינו מכרז שהוציא משיב 1. במסגרת הסכסוך, הגיש המינהל תביעה נגד המבקשים בבית המשפט המחוזי בירושלים על סך של 36 מליון שקלים. מבקשת 1 – גרנאווי יזמות מסחר וניהול בע"מ, הגישה תביעה משלה נגד המינהל, בגדרה תבעה סכום של 41 מליון שקלים. בשל הגשת התביעה, חויבה החברה בתשלום אגרה בסך של כ-1,200,000 ₪. בהתאם לסעיף 19(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות), פטור היה המינהל מתשלום אגרה בתביעתו.

על המגיבים כולם לצאת מן ההנחה, שעל החלטה שתינתן לכלול קשר הקטין עם האם בתדירות קבועה.