אכן איני מקל ראש בחששו של המבקש פן הרשעתו תפגע באפשרויות תעסוקה עתידיות. אולם באיזון שבין האינטרס האישי של המבקש לאינטרס הציבורי ביכר בית המשפט המחוזי את האחרון, ואין מקום להתערבות בכך. גם לגופו של עניין, לא מצאתי איפוא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי פגם המצדיק ערעור בגלגול נוסף.  

פעמים רבות הוזהר המבקש, אך המשיך בהתנהגותו הקלוקלת. בדוחק הזמנים לא אפרט, ואסתפק בהפנייה לדברי פסק הדין של בית המשפט המחוזי על החריגות באופן ביצוע עבודות השירות ועל העדרויותיו של המבקש; עונש קל הוטל על המבקש, כפריבילגיה, מתוך מגמה שיקומית, כחלופה לריצוי מאסר בכלא. אך ניכר לכאורה על פני הדברים כי המבקש הפר את האמון שניתן בו, לא קיבל אחריות ולא ביצע את עבודות השירות כמצופה. סיכויי בקשת הרשות לערער בנסיבות כמתואר הריהם כאמור קלושים.

לאחר שמיעת הצדדים הצענו הפחתה בסכום שנפסק בבית המשפט קמא בסך 150,000 ש"ח להיום, אשר יוחזרו למשיבים בע"א 9493/10 בתוך 60 יום.

המבקש שילם אגרה – מופחתת אמנם – בגין תביעתו בבית המשפט המחוזי, וכן שילם אגרה בגין הליך בקשת רשות הערעור. כמו-כן, אין בבקשה תשתית עובדתית וראייתית מלאה לעניין המצב הכלכלי. בין היתר, לא הוסבר בבקשה כיצד מממן המבקש את ייצוגו המשפטי, ואין בבקשה פירוט ותיעוד לעניין האפשרות להסתייע בסביבה הקרובה.

בענייננו התרשם בית המשפט כי נעשו כל הבדיקות הנחוצות, והוצג מזכר המלמד כי המכשיר נבדק בתחילת המשמרת ובסיומה. לכך הצטרפה עדותו של השוטר ביחס להפעלת המכשיר ולבדיקתו שנמצאה מהימנה.  

בעניין זה מוצע כי תינתן לעותר אפשרות אחרונה להגיש תגובותיו לבקשות לביטול החלטת הפטור מאגרה, וכי לאחר המועד שייקצב לצורך כך, תינתן החלטה בבקשות אלו בהקדם – בין אם תוגשנה תגובות העותר ובין אם לאו. עוד ראוי להניח כי זמן מה לאחר מתן ההחלטות בבקשות אלו (וכפוף למיצוי זכויות הצדדים להשיג על ההחלטות האמורות) – ישמע הערעור שהוגש על-ידי בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה כנגד החלטת הפטור מאגרה (בצד הליכים נוספים, ככל שיוגשו בהקשר זה), ולאחר מכן ינתן פסק-דין בערעור האמור.

עונש קל הוטל על המבקש, כפריבילגיה, מתוך מגמה שיקומית, כחלופה לריצוי מאסר בכלא. אך ניכר לכאורה על פני הדברים כי המבקש הפר את האמון שניתן בו, לא קיבל אחריות ולא ביצע את עבודות השירות כמצופה. סיכויי בקשת הרשות לערער בנסיבות כמתואר הריהם כאמור קלושים.

ברור לגמרי כי בקשת רשות הערעור הופנתה נגד ההחלטה מיום 17.6.2012, הן לפי כותרתה הן לפי תוכנה; יותר מכך, ההחלטה מיום 19.6.2012, ועצם הגשת הבקשה להבהרת החלטה, כלל לא נזכרו בבקשת רשות הערעור.

המשיב לא היה מעורב בהפקדת הערבות במזכירות בית המשפט ובהחזרתה, וזו לא נמסרה לידיו; לא ברור כיצד ניתן לחייבו לחתום על כתב שיפוי בנוסח המצורף לבקשה; לגבי הבקשה להורות כי "הנהלת בית המשפט/מזכירות בית המשפט" תישא בעלויות הכרוכות בהפקת ערבות בנקאית מתוקנת, לא מצאתי עיגון בדין למתן הוראה כזו על-ידי רשם בית המשפט, ועל כן לא אתייחס מעבר לכך לנושא זה.

לאחר ביטול צו הביניים האמור יטופל עניינה של העותרת 1 בהתאם למדיניות המשיבים 2-1, שאושרה בעתירה, ובמסגרת זו יילקח בחשבון גם הנתון בדבר ייבוא התכשיר הרשום, מושא העתירה, בהתאם למצב העובדתי שיתקיים במועד הרלבנטי.