דין הערר להידחות, והמשיב ישוחרר לחלופת המעצר, בתנאי הערובה הבאים: מעצר בית מלא בדירה השכורה בעיר טבריה תחת פיקוחם של אביו, שתי אחיותיו וגיסו; איזוק אלקטרוני; הפקדה כספית בסך 45,000 ₪; חתימה על ערבות עצמית על סך 100,000 ₪; חתימת כל אחד מהמפקחים על ערבות צד ג' על סך 100,000 ₪; איסור יצירת קשר במישרין או בעקיפין עם המתלוננות.  

טוענים הקונים כי שגה בית המשפט קמא בפירוש הסכם הפשרה והמועדים שנקצבו בו לתשלום. כמו כן מלינים הקונים על קביעתו של בית המשפט כי האיחור בתשלום היווה הפרה יסודית המקנה זכות ביטול ועל קביעתו כי הביטול נעשה כדין. לטענת הקונים שגה בית המשפט קמא בקובעו כי הארכה בת 12 הימים החלה ביום 15.5.2011 ולא ביום 28.5.2011 ובדחותו את טענתם כי היו יכולים להעמיד את התשלום כבר ביום 17.6.2011, מועד פירעון ההמחאות הבנקאיות; בית המשפט שגה בקובעו כי ביטול החוזה לא הצריך הודעת ביטול, שכן לטענתם החוק קובע חובה זו והצדדים לא שללו אותה בהסכם הפשרה.

המבקשת טוענת כי בית משפט השלום רוקן מתוכן את עיקרון ההתאמה ועיקרון העצמאות בדיני הערבות הבנקאית, בקובעו כי ניתן לחלט את הערבות בגין חובותיה של החברה, על אף ששמה של המבקשת הוא שמופיע בה כ"חייבת". עוד נטען כי בית המשפט קמא קבע ממצאים בנוגע לעסקאות היסוד, על אף שלא הוצגה לו תשתית עובדתית מתאימה לשם הכרעה בנושא זה; בית משפט השלום בחן את כתב הערבות, על רקע ההלכה הפסוקה, ומצא כי בנסיבות העניין לא הייתה מניעה לממשהּ.

המערער ביצע עבירות מין בבתו החורגת ובאחייניותיה הקטינות של אשתו, במשך תקופה ארוכה ומבלי לתת את הדעת להשפעה הקשה שתהיה למעשיו על גופן ועל נפשן. מעשים מסוג זה יש להוקיע ובצדק קבע בית המשפט המחוזי כי יתר השיקולים לקולה נסוגים מפניהם. כמו כן, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה החרטה שהביע המערער אינה חרטה כנה. מסקנה זו מתחזקת נוכח התסקיר העדכני שהוגש מטעם שירות המבחן בעניינו של המערער, שבו נכתב כי הוא הודה לצורך עסקת הטיעון, וכי הוא ביקש להמתין עד להחלטה בערעור בטרם ישתלב בהליך טיפולי. נוכח האמור לעיל, שוכנענו כי בית המשפט המחוזי איזן נכונה בין כלל השיקולים הרלבנטיים וכי העונש שהוטל על המערער הוא עונש ראוי בנסיבות העניין. 

המערערים חטאו בביצוע מעשי בריונות אלימה ומסוכנת בחבורה אשר למרבה הצער הובילו לתוצאה קטלנית ולקיפוח חייו של סאמר וכן לפציעתם של אחרים; מעשים אלה מצדיקים ענישה הולמת הן משיקולי גמול הן בשל הצורך בהרתעת הרבים ובהרתעתם הקונקרטית של המערערים; השניים נטלו חלק באירוע כמבצעים עיקריים וכמשתתפים פעילים ומשמעותיים ביותר בו. משהסתיים אירוע זה בקטילתו של סאמר ובפציעתם של אחרים יש למצות עימם את הדין על כך.

מוסד העיון הנוסף בהחלטה שניתנה במעמד הצדדים הוא כולו יציר הפסיקה (בשונה מהחלטה שניתנה במעמד צד אחד) ומושתת על סמכותו הטבועה של בית המשפט לשוב ולבחון את החלטותיו מעת לעת בהתאם לשינוי הנסיבות (וכל זמן שלא ניתן פסק דין סופי). משכך, אין מקור משפטי ברור המבהיר בפניי איזה גוף תידון הבקשה לעיון נוסף, והפסיקה בהקשר זה אינה אחידה; בעולם אידיאלי, נדמה שרצוי היה שאותו השופט שדן בבקשה המקורית ישוב ויבחן את הבקשה לעיון נוסף. זאת, שכן בפניו עמדו כלל השיקולים שהובילו אותו למתן החלטתו, אליהם מתווספות הנסיבות החדשות.

המערער אינו מצביע על יסוד להתערבות בהחלטתה של הרשמת, שחייבה אותו בתשלום אגרה מופחת בנסיבות העניין. אחת מאמות המידה למתן פטור מאגרה היא הבחינה אם ההליך מגלה עילה. במקרה דנן, מקובלת הקביעתה של הרשמת כי סיכוייה של העתירה להתקבל אינם נחזים להיות גבוהים דיים באופן שבו יחסה המערער תחת הפטור כאמור.

תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי על היוזם הליך ערעורי להפקיד עירבון. זאת, על-מנת להבטיח כי אם וככל שיידחה ההליך וייפסקו הוצאות לטובת הצד שכנגד, יהיה ביכולתו לגבות הוצאותיו באופן פשוט ומהיר. בהתחשב בכך, על המבקש פטור מהפקדת עירבון להוכיח שני תנאים מצטברים: העדר יכולת כלכלית להפקיד עירבון וקיומם של סיכויים טובים להליך; נראה כי אין חולק כי המערערת 1 אינה פעילה מאז שנת 2006 וכי אין לה כיום נכסים או כספים בקופתה, ואולם, הגם שלטענת המערערות מרבית הטענות שהועלו בערעור מופנות כלפי פסק הדין שניתן בתביעה הנגזרת.

הגיש המערער "תצהיר - בקשה" בו ציין כי הוא מועסק בעבודות מזדמנות ומרוויח כ-2,000 ש"ח לחודש. יצויין כי למרות הכותרת בה הכתיר המבקש את בקשתו אין מדובר בתצהיר, שכן האמור בבקשה אינו מאומת על ידי עורך-דין, והמבקש אף ציין כי בתיק שהתנהל בבית המשפט קמא מצוי תצהיר המעיד על מצבו הכלכלי. כמו כן, חרף האמור בהחלטתי לא פירט המבקש את סך הכנסותיו, נכסיו והוצאותיו ואף לא צירף כל אסמכתא בהקשר זה.