המדינה טענה כי המבקש חשוד שעבר עבירות בשטח האזור, ובמצב דברים זה יש לבית משפט בישראל ולבית דין צבאי סמכות מקבילה לדון בהליכי מעצרו והעמדתו לדין; בית המשפט המחוזי ציין כי הדרך לתקוף את מעצרו בהתאם לדין החל באזור היא לפנות לבית המשפט הגבוה לצדק בעתירה מסוג "הביאס קורפוס", או לתקוף את ההחלטה המינהלית להעמידו לדין; בהתאם למבחן מירב הזיקות הוחלט – על דעת פרקליטת מחוז ירושלים (פלילי) ופרקליט איזור יהודה ושומרון – לעצור אותו מכוח תחיקת הביטחון.

חרף אופיים האלים של המעשים המיוחסים לעוררים, אשר מלמדים על מסוכנותם, ציין בית המשפט קמא כי לא ניתן לשלול כליל את האפשרות כי ניתן להפחית מסוכנות זו באמצעות חלופת מעצר מתאימה. על כן נקבע בעניינם דיון בשאלת חלופת המעצר. טרם הדיון הוגשו לעיון בית המשפט קמא תסקירי שירות המבחן, אשר בהם הומלץ לשחרר את העורר 1 לחלופת מעצר, ולהימנע משחרורו לחלופה של העורר . בדיון שנערך לפני בית המשפט קמא ביום 20.12.2012, טען בא כוחם של העוררים כי יש לשחררם לחלופת מעצר.

הערכאה הדיונית קבעה כממצאים שבעובדה כי לחלופת "העסקה המשולבת" אין היתכנות ממשית בנסיבות העניין; כי מתווה עסקת הקומבינציה לא גורע משווי הזכויות של המבקשת – אלא משפרן; כי מתווה זה עדיף על-פני פירוק השיתוף; וכי אין בעסקת הקומבינציה משום הפליה בין הדיירים. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה המבררת, לא כל שכן בגלגול שלישי  

קבע בית המשפט כי אילולא עשה כן, לא היה נותן ביטוי לדברים שנראו, ובמצב זה לא היה הפרוטוקול משקף את שנעשה באולם. לסיום קבע בית המשפט כי דעתו לא התגבשה משום שטרם נשמעו ראיות ההגנה, ועל כן אין מקום לבקשת הפסלות.

הסכינאות היא נגע רע שצריך לשרש; גם בחינוך, גם בענישה הולמת. כאמור, להב הסכין (באורך של 10.5 ס"מ) חדר בכל אורכו לגופו של המתלונן, עד אשר נתקע בעמוד השדרה. דומה כי בכך נסתמו טענותיו של המערער. המסוכנות זועקת; הענישה מוכרחת.

לשיטת העותרת מדובר במחטף שאינו מאפשר בחינה מעמיקה של הסוגיה על-ידי השרים, משרדי הממשלה הרלוונטים והשרים. העותרת מדגישה כי מדובר בסוגיה סבוכה ומורכבת ובהחלטה בעלת השלכות חברתיות, לאומיות וכלכליות נרחבות.

כל המעשים המיוחסים למשיב אינם מהווים עבירה, ולחלופין ממילא אין מדובר בעבירת שוד אלא לכל היותר בעבירת גניבה שאינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. בא-כוח המשיב מדגיש את אופיו הנורמטיבי של שולחו, אדם עובד ואב לשניים, מתנדב במשמר האזרחי ובזק"א, וטוען כי יש לבחון את הראיות על רקע נתונים אלה; בוחן בית המשפט אם קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו.

בטרם הוגשה הבקשה שלפניי הגישה המשיבה 2 בקשה לעכב את ההליכים בתובענה שהגיש המבקש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, עד להכרעה בהליך שהוגש על ידה. יצוין, כי הבקשה לעיכוב הליכים טרם הוכרעה. לצד האמור עד עתה, אין מחלוקת בין בעלי הדין כי עדיף, משיקולי יעילות, ששני ההליכים יתבררו לפני אותה ערכאה.

ערבות אישית של הרבנים פורוש ושינברגר שנכחו באולם על סך 500,000 ש"ח כל אחד, וכן התחייבות אישית של הנ"ל ללוות את המבקש לחופה ולהחזירו ישירות לבית הסוהר ברמלה, או לבית המעצר במגרש הרוסים, כפי שיתואם מראש עם השב"ס.