יוחסו למערער העבירות הבאות: סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, קבלת רכב גנוב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, כניסה לישראל שלא כחוק, נהיגה בשכרות ונהיגה ללא רישיון נהיגה , וללא פוליסת ביטוח בת תוקף; המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו. בשלב הטיעונים לעונש הוגש גיליון ההרשעות של המערער, ממנו עלה כי הוא הורשע בעבר בעבירות של פריצה לרכב, התחזות כאדם אחר בכוונה להונות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שיבוש מהלכי משפט, גניבת רכב וכניסה לישראל שלא כחוק – בגינן ריצה שני עונשי מאסר בפועל.  

המשיב מתנגד לבקשה בהדגישו כי אין הסבר מדוע ההליך לא הוגש מיד לאחר שעלה בידי המבקשת להשיג לטענתה את כספי האגרה, וכי מן האמור בבקשה נראה שהמבקשת סברה בטעות כי היו נתונים לה 45 ימים להגשת הערעור; המשיב מוסיף כי הבקשה אינה מגלה "טעם מיוחד" כנדרש וכי סיכויי ההליך לגופו נמוכים; הצדק עם המשיב כי קיימת אי בהירות בשאלה מדוע לא הוגש ההליך מיד לאחר המועד בו לטענת המבקשת מסרה לבא-כוחה את כספי האגרה, אלא רק עשרה ימים לאחר מכן, וכי מדבריה כי הבקשה הוגשה עשרה ימים לאחר חלוף המועד להגשת הערעור עולה כי טעתה בספירת הימים הנתונים להגשתו.

לאחר שמיעת הצדדים ושיג ושיח עמם ובהמלצתנו הוסכם בנסיבות כי המערער ישלם לקופת הכינוס סך של 25,000 ₪. לכיסוי 6,000 ₪ מסכום זה יועבר הפיקדון שבבית משפט זה, ו- 19,000 ₪ נוספים ישולמו תוך 60 יום.  

כל שמדובר הוא על החלטה שלא להורות על עיכוב ביצוע פסק דין כספי עד למתן הכרעה בערעור. בנסיבות דנן אינני סבורה שיש מקום להתערב בהחלטות הערכאות הקודמות אשר לא השתכנעו כי הבקשה עומדת בתנאים הדרושים לשם עיכוב ביצוע. מסגרת של רשות ערעור ב"גלגול שלישי" איננה מיועדת לבירור עובדתי פרטני באשר לכושר הפירעון של צד כזה או אחר במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין.

ניתן להתרשם כי על אף התמשכות ההליך העיקרי, עושה בית משפט קמא את כל אשר ניתן כדי לנהל את הדיון ביעילות ובקצב סביר, תוך הקצאת זמן שיפוטי בהיקף ניכר. מדובר במשפט מורכב וסבוך, שבמרכזו עומדים מי, שלכאורה, יזמו ופעלו יחדיו לביצועה של תוכנית עבריינית רחבת היקף, אשר הסבה נזקי עתק לקופת המדינה. מעיון בחומר שהונח לפניי עולה, כי בנוסף להתמשכות ההליכים, עקב היקפו הבלתי שגרתי של התיק, אין ספק כי ניתן לייחס למשיבים תרומה נכבדת להתארכות משפטם.

המבקש טוען כי יש להעניק לו רשות לערור, שכן מדובר במקרה שבו ישנן החלטות סותרות של שתי ערכאות קודמות; כי מדובר בעבירה בודדת שאינה מן החמורות – שהייה בלתי חוקית – שבוצעה על רקע מצוקה אישית והומניטארית; וכי לא היה טעם להתערבותו של בית המשפט המחוזי בממצאי בית משפט השלום ביחס לחלופת המעצר, שכן בית משפט השלום הוא שבחן את הערבים והתרשם מהם באופן ישיר; על החלטת בית משפט מחוזי בערר הנוגע למעצר לא מוקנה ערר בזכות, אלא יש לפנות לבית משפט זה בבקשת רשות לערור.

הכלל הוא שעל המבקש להעלות בכתב, במסגרת בקשתו לביטול פסק דין, את מכלול טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו ככל שהדבר נדרש. לאחר שיעיין בית המשפט בבקשה הוא מוסמך לדחותה על סמך הדברים האמורים בה בלבד. עם זאת בית המשפט מוסמך על פי שיקול דעתו, גם לבקש את תגובת המדינה או במקרים חריגים, כשהנסיבות מצדיקות זאת, לזמן את הצדדים לפניו. 

לאחר שחזרתי ובחנתי את הדברים, הגעתי למסקנה כי יש בחלופת המעצר המוצעת כדי להפיג, הן את החשש מהמשך מסוכנותו של העורר והן את החשש כי הוא יפעל לשיבוש מהלכי המשפט. אציין, לעניין זה, כי לא בכל מקרה שבו מיוחסת לנאשם עבירה של הדחה בחקירה או שיבוש מהלכי המשפט, תהא התוצאה המתחייבת, מעצרו של אותו נאשם עד לתום ההליכים במשפטו, וכמקובל במקומותינו, כל מקרה ייבחן לגופו ועל-פי נסיבותיו המיוחדות.