מדובר בסכום שנפסק בגדרו של פסק-דין בו חויבו המבקשות לשלם למשיבה פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים. מיותר לומר שלמשיבה עומדת הזכות לפנות לרשות המיסים לשם החזר המס לידיה, הכל בהתאם לדרכים הקבועות בדין ואם אומנם זכאית היא להחזר.  

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המוגש בתקופת הערעור, שומה על המבקשת להראות כי סיכויי הערעור להתקבל הינם טובים, וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתה במידה המצדיקה לעכב את ביצוע פסק הדין  

במקרה דנא תהתה אומנם השופטת אם תוכל להמשיך לנהל את הדיון באופן תקין. ואולם, הרקע להחלטתה לפסול עצמה נובע מאיומי המשיב ומטענותיו בנוגע להשפעה פלילית עליה, כביכול. בנסיבות אלו לא קמה עילה אובייקטיבית לפסילת השופטת. יש לזכור כי הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן, והשתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט עלולה לפגוע בהגינות המשפט ובאמון הציבור.  

מעשיו של המשיב מבטאים מסוכנות רבה ויש בהם חומרה ניכרת אשר לא קיבלה ביטוי הולם בגזירת העונש. המשיב, שנהג ברכב באזור מגורים צפוף, ללא רישיון ומבלי שהיה מיומן לכך, צריך היה לצפות שהתנהגותו זו עלולה להוביל – ברמת הסתברות גבוהה – לתוצאות קשות של פגיעה בבני אדם, כפי שאכן אירע. לכאורה, אין מדובר בהתנהגות רשלנית בלבד, ולכל הפחות, על-פי העובדות העולות מכתב האישום והכרעת הדין, היה ניתן לומר כי המשיב פעל בפזיזות ביחס לתוצאות מעשיו. יתכן שהיה מקום, אם אכן התשתית הראייתית ביססה קיומו של יסוד נפשי זה ובכפוף ליתר השיקולים, להעמידו לדין אף בגין עבירה של חבלה חמורה 

בשל הקשר בין העניינים, נראה לנו כי ראוי שהעניין יחזור לדיון מחדש בפני המערערת, בהנחה שהמשיבה תהרוס את הבנייה הסוטה מן ההיתר. נדגיש עם זאת, כי אף שערים אנו לעמדת הרוב בעע"ם 109/12 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז נ' גבעת האירוסים גן האירוסים בע"מ (23.12.2012), סבורים אנו כי השאלה האם המבוקש על ידי המשיבה בא בגדר "סטייה ניכרת" הינה שאלה נכבדה שיש לדון בה שוב ואין אף מניעה שהמערערת תחזור על קביעתה בעניין.

אני סבורה שיש לדחות את הערעור מאחר שהוועדה המחוזית לא הייתה רשאית להתערב בהחלטות שהתקבלו כמה שנים קודם לכן כפי שעשתה. הוועדה המחוזית טענה, בצדק, כי דיון בשאלות של שיהוי צריך להיות מושפע גם מחומרתו של הפגם הנטען אשר טענת השיהוי מבקשת לחסום את הדיון בו. באספקלריה זו, אני מבקשת להוסיף ולציין כי מבלי להכריע באופן קונקלוסיבי בשאלה האם המונח "בית אבות" כולל תמיד גם "דיור מוגן", מכל מקום אין לומר שבנייה במתכונת של "דיור מוגן" באזור המיועד ל"בית אבות" היא חריגה הפוגעת בשלטון החוק במידה שיש בה כדי לכפר על ההליך הפגום בוועדה המחוזית.

דינה להתקבל רק במקרים חריגים שבחריגים, שבהם נפלה טעות עובדתית ברורה, גלויה ושאינה שנויה במחלוקת בתוכן פסק הדין או טעות פרוצדורלית של ממש באופן מתן פסק הדין. הבקשה שלפניי אינה מאותם מקרים חריגים המצדיקים את ביטולו או תיקונו של פסק הדין.

בקשת פטור מאגרה נבחנת בשניים – ראשית, על המבקש להוכיח חוסר מסוגלות כלכלית. שנית, עליו להוכיח קיומה של עילה. בתוך כך, בהליכים הנוגעים לתנאי מאסר יטה בית המשפט להקל על מתן הפטור. זאת, נוכח העובדה כי אדם הנתון במאסר מצוי בנקודת חולשה מובנית ביחס למערכת המשפטית. אמנם, החלטת הרשמת המונחת בפניי אינה מפרטת על בסיס אלו מהעילות נדחתה הבקשה, אך אף לאחר שבחנתי כשלעצמי את השיקולים האמורים, מצאתי כי לא נפל פגם בהחלטתה.  

המערער הורשע בסיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות וקשר לפשע. בצדק ציין בית המשפט המחוזי, כי העובדה שהמערער לא הוא זה ששפך את הבנזין והצית את המתלונן אין בה כדי לבטל את מידת אחריותו ותרומתו לביצוע העבירה. המערער תרם את תרומתו לביצוע המעשה בכך שתיאם עם נאזר ושאדי את הבאתו של המתלונן למקום האירוע לשם מימוש הקשר וחיזק את ידיהם בנוכחותו בכל שלבי האירוע. עם זאת, בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את העובדה, כי המערער הודה במסגרת הסדר טיעון במיוחס לו בכתב האישום ובכך חסך זמן שיפוטי יקר, קיבל אחריות למעשיו והביע חרטה. 

בעניינו, אין ההליך מגלה כל עילה לבחינתו מחדש בערכאה זו. כאמור לעיל, גם לגישת המבקש אין במקרה הנוכחי כל סוגיה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הוא. כל טענותיו הן טענות פרטניות אשר ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון אותן בפני שתי ערכאות. בקשותיו הרבות לדחיית מועד הדיון נדחו – ומשכך היה עליו להתייצב לדיון בבית המשפט. משלא עשה כן, על אף חובתו החוקית, ומשלא הציג כל אישור או הסבר מניח את הדעת להיעדרותו זו, אין לו להלין אלא על עצמו. עוד יצוין כי לא מצאתי שההליך מעורר שיקולי צדק חריגים שיצדיקו את קבלת הבקשה חרף העובדה שהיא נוגעת בעניינו הפרטני של המבקש בלבד.