אנו שוקלים הוצאת צו על תנאי בתיק, אולם נעדיף לקבל הודעות עדכון על בסיס הערותינו במהלך הדיון, אשר תוגשנה על ידי המשיבים תוך 30 יום מהיום.  

דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו. העותר לא הניח בעתירתו תשתית עובדתית כלשהי לביסוס טענותיו בדבר הבטחה שלטונית לפטור מגיוס לצבא, או לטענתו כי הוא זכאי למעמד של "בן מהגרים". יצוין כי העותר לא התייצב לשירות עד היום, על אף שצו הגיוס בעניינו הוצא כבר בשנת 2006, וזאת מבלי שיש בידו מסמך כלשהו התומך בגרסתו כי קיבל פטור. בנסיבות אלה, ממילא אין מקום שבית המשפט הגבוה לצדק יידרש לטענות העותר לגבי פגמים בקביעות כושרו לשירות או בנוגע להתחייבות נטענת למתן פטור על רקע מצבו האישי 

סבורני כי השיקול השיקומי של המבקש, והעובדה כי הוא החל להשתלב במסגרת טיפולית, זכו לביטוי נאות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר מצא לנכון להקל בעונשו של המבקש ולהעמידו על 9 חודשי מאסר בפועל. משלא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת של הליך שיפוטי נוסף, דין הבקשה להידחות ואיתה גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התשובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך.

דין הבקשה להידחות. בית משפט זה כבר קבע, ולא אחת, כי אין לעכב ביצועו של תשלום קנס, שכן ככלל, תשלום הקנס לטובת המדינה איננו בלתי הפיך וניתן להשיבו אם יזכה המערער בערעור. למעלה מכך, בית המשפט המחוזי התחשב במצבו של המערער עת הורה על פריסת תשלום הקנס ועיכב את מועד התשלום הראשון בחודשיים.  

טענות המערער מקובלות עליי, ולאורן מצאתי כי יש לדחות את הבקשה שלפניי. אני מפנה גם להחלטתי בבר"ם 8550/11 אורט ישראל נ' מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב (26.12.2011), אשר נימוקיה וטעמיה יפים בעיקרון גם לבקשה שלפניי.  

לא עמדה המבקשת בנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. המבקשת מודה כי היא תתקשה לשלם את מלוא סכום פסק הדין. נימוק זה מצדיק את גבייתו בהקדם, על מנת שהמשיב 2 ונושי העמותה לא יעמדו בפני שוקת שבורה אם יידחה הערעור, ויש קושי לקבל את טענתה של המבקשת כי בחלוף הזמן ישתפר מצבה הכלכלי אף שלפי שעה "הקפיאה", כדבריה היא, את פעילותה בעקבות מעצרו של מנהלה. 

בא כוח המשיב הודיע כי הוא מבקש למחוק את העתירה, בכפוף להודעת בא כוח המשיבים כי אין בכוונת גורמי הביטחון להאריך את מעצרו של העותר לאחר תום תקופת צו המעצר המנהלי הנוכחי שמסתיים ביום 21.2.13.

לא הצביע המבקש על שינוי נסיבות אשר יש בו כדי להצדיק לשנות מהחלטתי הנזכרת, המדברת בעד עצמה, ואולם, בטענות המשפטיות המועלות בחוות הדעת שצורפה לאותה תגובה - הרלבנטיות להליך הערעור לגופו - אין כדי לשנות ממסקנתי לעניין סוגיית הארכת המועד להגשת ערעור, מה גם שבהחלטתי נעתרתי חלקית לבקשה (בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה) ולא חסמתי את דרכו של המבקש מהגשת ערעור לבית משפט זה.

מסופקני אם ניתן לקיים עיון חוזר בהחלטה מסוג זו שניתנה. ואולם, אף אם אניח כי הדבר אפשרי – המבקש אינו מעלה בבקשתו כל פגם שנפל בהחלטה. זאת אגב, מטבע הבקשה, שהחלה דרכה כבקשת רשות להגיב והוגשה טרם ההכרעה. לאמור, אף לו הייתה מתקבלת בקשת המבקש להשיב בטרם הכרעה, לא היה בה כדי לשנות מהנפסק.