במקרה שלפנינו, נראה, כי בית-משפט קמא שקל כהלכה את נסיבות ביצוע העבירה ואיזן למולן את נסיבותיו האישיות של המערער, ואת יתר הנסיבות הפועלות לזכותו. לפיכך, אין לקבוע כי נפלה, בגזר דינו של בית-משפט קמא, טעות מהותית, ולטעמנו אין מדובר בסטייה כלשהי, ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים.  

לא מצאתי מקום להעניק רשות ערעור כמבוקש. ראשית, שלא כטענת בא כוח המבקשים, מדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי. ראשית, כך המצב מבחינה פורמאלית. ושנית, השגיאות העובדתיות שמצא בא כוח המבקש בפסק הדין של בית המשפט המחוזי הרי הן בגדר פליטות קולמוס של מה בכך, ואין בהן כדי להטיל ספק בכך שהחלטת בית המשפט לענייני משפחה נבחנה לגופה, כפי שעולה גם מההתייחסות בפסק הדין למהות העניין ולטענה בדבר עמדת היועץ המשפטי לממשלה. באשר לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אף שקיצר בהחלטתו הרי ברור כי הסכים עם נימוקי בית המשפט לענייני משפחה כך שאלו יתפסו את מרכז ההכרעה בהליך דנא.

הודעה תוגש איפוא בתוך שבועיים מהיום. המזכירות תוודא גם טלפונית עם עו"ד טהורי קבלת ההחלטה. 

בית המשפט ציין אמנם כי עולות מהתמלילים סתירות מסוימות בגרסת המשיבים, אך קבע כי מדובר בסתירות שלא היה בהן כדי לשנות את התוצאה הסופית. כמו כן, סבר בית משפט השלום כי המבקש יכול היה להשיג ראיות אלה בשקידה סבירה גם בטרם מתן פסק הדין. כאמור, למסקנות דומות הגיע גם בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, בהן טענות המבקש, אשר זכה לייצוג משפטי, נשמעו והוכרעו לגופן הן על ידי הערכאה הדיונית והן בערכאת הערעור, אין כל טעם אשר מצדיק דיון שלישי בעניינו.

מן האמור עולה כי בית המשפט קמא סבר כי אכן ניתן לאמץ את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא וכי ממצאים אלו תומכים במסקנתו, לפיה אין לייחס אחריות למשיבות, וממילא כי אין בהנמקתו של בית משפט השלום משום טעות שבחוק. הגם שלדידי, היה מוטב לו בית המשפט קמא היה מציין מפורשות את השימוש בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, אינני סבור כי נפל פגם בהנמקה אשר מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה מסקנתי היא שדינה להידחות, שכן בהחלטת בית משפט קמא לעניין עיכוב התשלום לא נפלה טעות שמצדיקה התערבותו של בית משפט זה, והמבקשים אף לא הצביעו על עיוות דין שנגרם להם כתוצאה מהעיכוב, בהתחשב, בין היתר, בכך שחלק ניכר מהפיצוי מתייחס לנזקים שיתגבשו רק בעתיד.

אשר לפיצוי בגין אובדן שירותי אב ובעל, המדובר בנושא המסור לשיקול דעת בית משפט קמא. אני נכון לקבל טענת המערערת כי הפיצוי שנפסק הוא על הצד הגבוה, אך לא באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור, במיוחד על רקע הסכום הכולל שנפסק. אציין כי ראש נזק זה אכן לא נתבע במפורש בכתב התביעה, אך נזכר בתצהירי המשיבים ובסיכומיהם, שם דרשו סכום של 2,000 ₪ לחודש בגין "הפסד תמיכת בעל ואב" כאשר ברור כי הכוונה לאובדן שירותי בעל ואב.

נוכח המצב הכלכלי הנטען - אשר על בסיס המסמכים שצורפו (אישור על השלמת הכנסה לקצבת זקנה ותדפיס חשבון הבנק) אכן נראה כי הוא אינו מן המשופרים - מצאתי לנכון להפחית את סכום האגרה ולהעמידה על 350 ש"ח. כמו כן, בשים לב לפערי הכוחות בין הצדדים ולעובדה שהמערער לא חוייב בהוצאות בבית המשפט קמא, אעמיד את העירבון על שיעור מתון של 2,000 ש"ח.

הלכה היא כי בית המשפט אינו מעכב ביצוע של תשלום קנס בשל ערעור שהוגש שכן בניגוד לעונש מאסר רכיב הקנס בענישה אין בו, ככלל, כדי לגרום נזק בלתי הפיך למבקש והוא יוכל להיפרע מהמדינה את השבתו אם יתקבל הערעור. טענותיו של המבקש בדבר מצבו הכלכלי הקשה אינן מצדיקות סטיה מהלכה זו. למעלה מן הצורך ומבלי שהדבר ייחשב כהבעת עמדה כלשהי לגופם של דברים, אציין כי יש באפשרותו של המבקש לפנות למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ולהעלות שם את טענותיו אלה במסגרת בקשה לדחיית התשלום או פריסתו.

בית המשפט המחוזי ערך איזון נכון בין מכלול השיקולים הרלוונטיים, וראה צורך לתת ביטוי ממשי לחומרת העבירות שבוצעו. בית המשפט הביא בחשבון את השיקולים לקולא ולפיכך גזר על המערערים תקופת מאסר קצרות יחסית, תוך הבחנה ביניהם על פי מידת מעורבותם בפרשה. לא מצאנו כאמור שיש להתערב באיזון שערך בית המשפט. נעיר עוד באשר לשיקול בדבר שיקום המשפחה. אם אכן כפי שנטען מדובר במערערים אשר מבינים כיום את חומרת מעשיהם ולוקחים אחריות על הפגיעה הקשה במתלוננת, ואנחנו מקבלים שכך הוא, הרי שמרגע שחרורם ממאסר יהא עליהם לפעול לשיקום המשפחה ולהשכנת השלום בין הצדדים, כך שיוכלו ליצור משפחה המבוססת על כבוד הדדי, הקשבה וסובלנות ולא על אלימות וכפייה.