ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת. בהמלצת בית המשפט, חזר בו בא-כוח המערער מערעורו והערעור נמחק בזה.

עסקינן בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים בנוגע לדרישות לתשלום ארנונה ולביטול הליכי גביה. אין לומר כי עצם האיחור בהגשת ההליך שינה את מצבם של המשיבים לרעה. לכך יש להוסיף כי לאחר עיון בחומר, אין לחסום את דרכה של המבקשת לבירור טענותיה בבית-משפט זה. אשר על כן התקבלה הבקשה להארכת מועד.

שאלת מעמדו של עותר ציבורי בעתירה כנגד הליכי מכרז טרם הוכרעה בפסיקתו של בית משפט זה. אולם, ההכרה במעמד זה לא נשללה בפסקי דין שבהם היא נזכרה, ובמשתמע זכתה להתייחסות כמתיישבת עם פסיקתו של בית משפט זה בסוגיות קרובות. לא ברור מאליו מדוע דווקא דיני המכרזים יהיו שונים מענפים אחרים של המשפט הציבורי. כן ראויה לבחינה הטענה שהעתירה הביאה לשינוי במדיניותו של המשיב.   

לטענת החברה (המשיבה 1 בע"א 218/11) כל עילות התביעה התיישנו. טענה זו אמורה הייתה לעלות בשלב הראשון של ההליך - שלב קביעת חבות תשלום שכר הטרחה לעורכי הדין (המערערים). הגם שהטענה עלתה בכתבי הטענות, היא לא נזכרה כלל בסיכומים שהוגשו על ידי החברה ומנהליה בשלב החבות. לגבי טענת המערערים, יש לזכור כי הערכאה הדיונית פסקה להם סכומים שהגיעו לכ-10 אחוזים מסכום התביעה. 

העותרים לא צירפו אסמכתאות שיש בהן כדי לתמוך בטענותיהם בדבר מצבם הכלכלי. עם זאת, נוכח המצב הכלכלי הנטען, אשר בהינתן נסיבות חייהם של העותרים אכן יש להניח כי אינו מן המשופרים, ובשים לב למהות ההליך ולפערי הכוחות בין הצדדים, יופחת סכום האגרה.   

במהלך תקופה של חודש ימים מהיום, משרד הפנים יזם מהלך של תהליך בחירת חבר שביעי למועצת כפר עין קיניה. לאור דברים אלו חזר בו בא-כוח העותרים מן העתירה.

אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי, או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים. עיון בבקשה מעלה כי מכלול טענותיו של המבקש נוגעות לעניינו הפרטני בלבד. במקרה זה, שקלו שתי ערכאות את כלל השיקולים הנוגעים למהימנות עדות המתלוננת ואחותה לעניין הכרעת הדין, ואת נסיבותיו האישיות של המבקש לעניין גזר הדין. לעניין הראייה החדשה, לא מגולם בראייה "משקל סגולי כזה העשוי לשנות את תוצאות המשפט".

הרשעה על בסיס ראיות נסיבתיות: נטל ההוכחה לקיומם של יסודות העבירה מוטל על התביעה, ועליה להראות כי הראיות הנסיבתיות המוצגות במשפט מוכיחות מעבר לספק סביר את האשם. מקום בו יכולות הראיות המוצגות במשפט להיות מוסברות באופן שונה מגרסת התביעה, אין בהן די כדי להוכיח את האשם מעבר לספק סביר. יחד עם זאת, על ההסבר החלופי להיות סביר, ובית המשפט לא יידרש לבחון סברות דמיוניות ומשוללות קשר למציאות.  

בא-כח המשיב הודיע על הסכמתו להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. לפיכך, מוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים. 

המערער החל במעשיו הנפשעים בהיותו בן 17 ו-11 חודשים המשיך תקופה ארוכה בגיל בגרות. כיום הוא בן 21 בגיר ובשל לשאת בעונש ואנו סבורים שאכן מתחייבת החמרה ממשית בדינו. עם זאת, בהתחשב בכך שאין בית משפט שלערעור ממצה את מלוא חומרת הדין, ההחמרה בעונש תעשה בהתאם, לאור האמור הוחלט כי ערעורו של המערער על גזר הדין נדחה. אנו מקבלים את ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על המערער ומעמידים את עונש המאסר בפועל על שנתיים ימים (בניכוי ימי מעצרו). יתר חלקי העונש יעמדו בעינם.