"סעיף 51(א1)(1) לחוק המעצרים אינו מתייחס למיהות המבקש וקובע באופן גורף כי יש לקבל רשות לצורך הגשת ערר על החלטות בענייני מעצרים. העובדה כי הנאשם הוא שמבקש לערור" לפני בית משפט זה "לראשונה, אינה מוליכה אוטומטית למסקנה כי יש ליתן לו רשות לערור".    

לבקשת באת-כוח המדינה ובהסכמת בא-כוח המשיב, מוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים, או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי, לפי המוקדם מביניהם. 

סיווג החלטה כפסק דין או החלטה אחרת נעשה לפי מבחן מהותי ולא צורני. העובדה שסעיף 12(ב)(3א) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים קובע רשימת החלטות אחרות עליהן ניתן יהיה להגיש בקשת רשות ערעור, אין בה כדי ללמד שכל החלטה שאינה מנויה ברשימה זו היא בהכרח פסק דין. ככל שמדובר בהחלטה המסיימת את ההליך בין הצדדים מדובר בפסק דין, וככל שנותרו עוד עניינים לדון בהם במסגרת ההליך מדובר בהחלטה אחרת. כלי עזר נוסף מהפסיקה, בייחוד ביחס להבחנה בין פסק דין חלקי להחלטה אחרת, הינו מבחן הסעד.  

על רקע ההלכות הידועות באשר לאי-התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות אלא במקרים חריגים, אין מקום להתערב בקביעותיהן של הערכאות הקודמות כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח את קיומם של המטרדים להם טענה, לא כל שכן בגלגול שלישי. בית משפט זה קבע בעבר, כי כאשר מוגשת תביעה מכוח דיני הנזיקין, לא די בטענה כי פעולה מסוימת בוצעה בניגוד לכללי התכנון כדי להוכיח קיומו של מטרד או נזק אחר, כנדרש בתביעות מעין אלה.    

המבקשות ביקשו להורות על החזרת העירבון שהופקד בבית המשפט העליון במסגרת תיק זה, בהמשך להחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו  בגדרה נדחתה בקשת משיב 2 לחילוט העירבון. תגובת המשיבים התבקשה. משיב 2 הודיע כי אינו מתנגד לבקשה ואילו משיבה 1 לא הביעה כל עמדה. 

בחנו את הטענות בכתב ובעל פה שהועלו בפנינו ולא מצאנו כי יש בפי המערערת טענה המצדיקה את התערבותנו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. משהגענו למסקנה שאין יסוד לדחות את הממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא ולא את המסקנות המשפטיות, כשברקע הדברים ניבטת המגמה שלא להרחיב את המושג טעינה, שעשוי להכניס לחוק הפלת"ד סיכונים שאינם מהווים חלק מסיכוני השימוש ברכב עצמו, סבורים אנו כי ניתן לאמץ את קביעותיו ומסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי 

בשונה מערעור פלילי בזכות, אין חוק סדר הדין הפלילי מאפשר הגשת בקשת רשות ערעור פורמאלית ורק לאחריה הגשת נימוקים בנפרד. משכך, ההליך שבפניי, הנעדר כל נימוקים, כלל אינו עולה כדי בקשת רשות ערעור, והוא נמחק מהטעם שהוא הוגש בניגוד לסדרי דין. בבחינת למעלה מן הצורך, מאחר שההליך הוגש על ידי בעל הדין עצמו, שאינו מיוצג, עניינתי בקפידה יתרה בהליכים הקודמים בעניינו של המבקש ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות. על פניו, ובהתחשב בטענות שהעלה המבקש בערכאות הקודמות, לא מצאתי שהבקשה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי", ובעיקרה היא נסובה סביב נסיבותיו הפרטניות של המבקש.

בהליך הנוכחי שקלה הרשמת את כלל הנסיבות הנוגעות לעניין. לב ההחלטה הוא בכך שהמערערים לא הציגו כל טעם מיוחד להארכת מועד למעט מורכבות ההליך. השיקולים הנוספים עליהם עמדה הרשמת הם בבחינת חיזוק לשיקול מרכזי זה. העיון בערעור שהגישו המבקשים מעלה שאף בהליך הנוכחי לא נותנים הם טעם מיוחד המצדיק את קבלת בקשת ההארכה. אף אם ההליך העיקרי בכללותו מורכב וסבוך, עסקינן בטענות נקודתיות שיש למערערים נגד החלטת בית המשפט המחוזי, ואותן היו יכולים הם להגיש במועד. 

נוכח מצבו הרפואי והכלכלי של המבקש, רואה אני להורות כי מתוך הסכום שעליו הורה בית משפט השלום (40,000 ש"ח), 10,000 ש"ח יופקדו במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית משפט השלום בירושלים, ובגין יתרת הסכום (30,000 ש"ח) תינתן ערבות צד ג' להנחת דעתו של רשם בית משפט השלום בירושלים. ההפקדה וערבות צד ג' תשמשנה להבטחת נזקיה של המשיבה בתקופת הביניים, ככל שיידחה הערעור בסופו של יום.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, על נספחיהן, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. עוד החלטתי לקבל את הערעור בכל הנוגע להחלטה השנייה שעניינה קביעת סדרי עבודתו של המומחה, הפועל היוצא מכך הוא כי בא-כח המשיב יעביר את מסמכי המקור אל המומחה במישרין, בכפוף לקבלת התחייבותם של המבקשים המפורטת לעיל. נציג של המשיב לא יהיה נוכח בבדיקה והיא לא תתועד בוידיאו. למען הסר ספק מודגש ומובהר כי גם המבקשים או מי מטעמם לא יהיו נוכחים בעת הבדיקה ועם סיומה יוחזר המסמך על ידי המומחה ישירות לידי בא-כח המשיב.