במקרה דנן, עסקינן בבקשת רשות ערעור הנוגעת לחומרת העונש בלבד. כפי שנפסק, לא אחת, טענות אלה אינן מהוות סיבה מספקת ליתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, וזאת, למעט במקרים של סטייה מהותית מרף הענישה הראוי בעבירות דומות. כמו כן, ההליך בפני בית משפט זה לא נועד לאפשר "מקצה שיפורים" על הכרעות משפטיות קודמות בעניינו של המבקש. מדובר, במקרה שלפנינו, בעבירות חמורות, אשר היקפן מעיד כי הדבר הפך לאורח חיים עבור המבקש.

חומרת העונש אמורה ליתן ביטוי לכלל הנסיבות, ולא רק למעשה ההמתה עצמו, ולכן מעשה העבירה כאן והשתלשלות האירועים אינם מאפשרים להסתפק בעונש קל מזה שהושת על המערער. חמורה במיוחד העובדה שהמערער, לאחר שהתחוור לו כי המנוח איבד את הכרתו, נמנע במשך שעות מלהזעיק טיפול רפואי, ובמקום זאת העדיף לטשטש את מעורבותו באירוע, תוך ביצוע עבירה של הדחה בחקירה. נסיבות חייו הלא פשוטות של המערער קיבלו ביטוי הולם בגזר הדין; עם זאת, אין זו הפעם הראשונה שהמערער בוחר בדרך האלימות.  

מדינה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם התופעה של התפרעות-רבתי כנגד אנשי משטרה העושים תפקידם, שכן אם לא נילחם בתופעה זו עד חורמה, יווצרו מקומות "אקס-טריטוריאליים" בהם אין למשטרה דריסת רגל ולית דין ולית דיין. כמו כן, לעוררים שמורה כמובן הזכות לטעון, במסגרת התיק העיקרי, לאכיפה בררנית, אך בשלב זה של מעצר עד לתום ההליכים, אין בטענה זו בכדי לסייע להם. כידוע, יש קשר בין עוצמת הראיות לבין חלופת מעצר. 

סעיף 7 לחוק ההתיישנות מתווה הסדר התיישנות מיוחד לתביעות שעילתן תרמית. לצורך תחילת מרוץ ההתישנות, הידיעה הנדרשת היא ידיעה סובייקטיבית של דבר התרמית. הנתונים האובייקטיביים של המקרה עשויים לסייע גם הם בקביעת מועד הידיעה. לצורך הפעלת שעון ההתיישנות נדרשת ידיעה ממשית וסובייקטיבית. בנוסף, מורכבות הטענות המקדמיות במקרה שלפנינו, בפן העובדתי והמשפטי, מהווה אינדיקציה לכך שלא ניתן לדחות את התובענה על הסף.   

הפער הקיצוני בין המהירות המירבית המותרת בדרך לא עירונית לבין מהירות השיא בה נהג המבקש, מעידה כלשעצמה על קיומו של יסוד נפשי במבקש, ומשכך נקבע, בצדק, כי יש ליסוד זה ביטוי בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו. יצויין כי סעיף 22 לחוק העונשין מאבחן בין שלב ההרשעה בעבירת אחריות קפידה, בו נבחנת הוכחת היסוד העובדתי של העבירה, לבין שלב גזירת הדין, המאפשר להשית על הנאשם גם עונש מאסר, רק אם עמדה התביעה בנטל להוכיח קיומו של יסוד נפשי מסוג מחשבה פלילית או רשלנות.    

סעיפים 1(5) ו- 1(6) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) מציגים שתי חלופות, אשר החלטת בית המשפט קמא במקרה דנן באה בגדר כל אחת משתיהן, בין אם תחת התיבה הנוגעת ל"שאלות המוצגות לעדים" ובין אם תחת התיבה הנוגעת ל"אופן הגשת העדויות", וזאת לגבי מקרים בהם לא תינתן רשות ערעור. כן חזקה על בית משפט קמא כי יבדוק אם יש מקום להכריז על העד כ"עד עוין" וכפועל היוצא מכך האם יש לאפשר את חקירתו על דרך של חקירה שכנגד.    

הסתייגותו של בית המשפט ממתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" מקבלת משנה תוקף במקום בו מדובר בערעור על החלטת ביניים דיונית. ערעור מסוג זה יישמע "בגלגול שלישי" לעיתים נדירות ביותר. כמו כן, עיון בחומר שהונח לפני בית המשפט מעורר את הרושם שהמבקש עושה שימוש לא מושכל בהליכים משפטיים. אכן, המבקש איננו מיוצג בהליכים שאותם הוא מנהל. יחד עם זאת, גם בעל דין שאיננו נהנה מייצוג משפטי חייב לעשות מאמץ לשמור על כללי ההתנהגות המקובלים במסגרת ההליכים המשפטיים.      

אין הדבר מונע מבעד העותרת לפנות בעתירה מתאימה לערכאה המוסמכת ככל שערכאת הערעור תגבה את החלטת ועדת הערר בשאלת היעדר הסמכות – מבלי להביע כל עמדה לגופה של הכרעה כזו. ואולם, אין מקום לניהול מקביל של הליך בבג"ץ והליך בערכאה אחרת, למען יתפוס בית משפט זה את כל אשר לא מצא מקומו בערכאה המוסמכת. סדרי הדין כשמם כן הם – מטרתם עשיית סדר בדין. גישת העותרת יש בה כדי ליצור התדיינות כפולה, בלבול דיוני, וסיכון במתן הכרעות סותרות. על כן, העתירה נמחקת תוך שלעותרת נשמרות כל טענותיה.

מפסק דינו של בית משפט קמא עולה כי הזוכה במכרז- משיבה 2- הסכימה כי היא לא עמדה בתנאי הסף שנדרשו במכרז. בנסיבות אלה, לא ניתן, בלשון המעטה, להגדיר את סיכויי הערעור כטובים. ואולם, כיוון שלכאורה מדובר בשירות חיוני לתושבים, יתכן שיש מקום לשקול ארכה קצרה וסבירה להיערכות. 

בהסכמת הצדדים, מהנימוקים המפורטים בבקשה ולמען הסר ספק – המשיב יישאר במעצר עד להחלטה אחרת שתינתן בדיון שייערך בבקשת המדינה להארכת מעצרו מעבר לתשעה חודשים.