ראוי לנקוט בגישה זהירה וגמישה יחסית לעניין בקשות פטור המוגשות במסגרת הליכי פשיטת רגל, שהרי די בעצם הכניסה להליך פשיטת רגל כדי להעיד על קשיים כלכליים של מבקש הפטור וכן קיים חשש מפני "מעגל קסמים" שבו בעל-דין יידרש לגייס סכום כסף כדי לקיים הליך הנסב על יכולתו הכלכלית. עם זאת, לגבי הפקדת העירבון לא הוכח בפני בית המשפט כי אין באפשרותו של המערער להסתייע במכרים ובבני משפחה (וטענתו בעניין נטענה בעלמא).  

החלטה בבקשה לעיון חוזר אינה "צו בפשיטת רגל" וגם לא מדובר בפסק-דין אלא ב"החלטה אחרת" שדרך הערעור עליה נקבעת לפי סדרי-הדין הכלליים. לכן, אם ניתנה על-ידי רשם של בית משפט מחוזי החלטה בבקשה לעיון חוזר, הדרך להשיג על ההחלטה היא הגשת ערעור בזכות לפני שופט של בית המשפט המחוזי (סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

הטענות שמעלה המבקש עוסקות כולן במסכת עובדתית ספציפית, להבדיל מאשר בסוגיות כלליות המחייבות קביעת "כללים חדשים". מצבו של המבקש נבחן על-ידי שני טריבונלים מקצועיים-רפואיים שהעדיפו חוות דעת רפואית אחת על פני חוות דעת אחרת, ואין זה עניין המתאים להתערבותה של ערכאת ערעור, כל עוד לא נפלו בהליך פגמים של ממש. בנוסף, חוק הנכים עצמו מורה כי ערעורים על החלטותיה של הוועדה הרפואית יהיו "בנקודה משפטית בלבד". 

עצם הפנייה ללשכה לסיוע משפטי אינה מהווה כשלעצמה "טעם מיוחד" להארכת מועד, ובכל מקרה נתון על בית המשפט להפעיל שיקול דעת בהתחשב בכלל הנסיבות והשיקולים הרלבנטיים. בין היתר, יש לבחון בהקשר זה האם בעל הדין פעל בשקידה ראויה ובזריזות המתחייבת, ובהקשר זה יש רלבנטיות הן למועד הפנייה ללשכה לסיוע משפטי והן לשאלה האם הוגשה מבעוד מועד בקשה להארכת מועד, באופן שיצמצם את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד.      

על הפונה לבית המשפט בבקשת סעד מנהלי לבוא לשעריו בידיים נקיות, והוא אינו יכול להסתמך על הפרות החוק שלו עצמו כבסיס לטענותיו. גם אם הייתה בלב הפונה עמימות כלשהי באשר לחובתו לקבל היתר לבניה, ולו מטעם העירייה, הרי שהיה עליו לברר את המצב המשפטי לאשורו טרם בניית הפרגוד החדש, ולא לבקש להכשירו בדיעבד.

החלטנו בכל זאת לאפשר את הדחיה הנוספת לשלושה חודשים, כדחיה אחרונה, ושוב נטעים – כבהחלטה הקודמת – כי אין בכך כדי להביע עמדתנו באשר לתוצאת התיק ואל למערער לפתח ציפיות. המערער יהא בתקופה זו בצו השגחה של שירות המבחן, והוא מוזהר באשר להתנהגותו בתקופה זו, וכן עליו לתת אל לבו את הצורך לעמוד במטלות מטעם שירות המבחן בדייקנות וללא חריגה.  

לאחר שיג ושיח בין הצדדים ובפנינו נכונים גורמי המשיבים 4-1 לדחיה של חצי שנה בסגירת אתר אל-בירה, כך שייסגר ב-7.8.13, וזאת כדי לאפשר לעותרת לנהל מו"מ. ולהסדיר חלופות ביניים באחת משתי אלה שהוצעו. העותרת מסכימה בנסיבות, ועל כן נותנים אנו תוקף של פסק דין להסכמה זו. המשמעות היא כי אתר אל-בירה ייסגר ב-7.8.13, וכמובן על החלופות להיות מוסדרות בהקדם במו"מ, אם עם אתר זהרת אל-פינג'אן ועם עם אבו דיס (המופעל על-ידי משיבות 8-7), וזאת באשר לוח הזמנים קשיח. 

כאשר מדובר בפסק דין שעניינו נכס מקרקעין, להבדיל מפסק דין שעניינו חיוב כספי, נוטה הכף במידה מסוימת לכיוון מתן סעד זמני בערעור, ככל שקיים חשש שאם לא יינתן, יועברו המקרקעין לצדדים שלישיים תמי לב. יחד עם זאת, יש להבחין לעניין זה בין נכס מקרקעין המשמש למגורי המבקש לבין נכס מקרקעין שמשמש לצרכי מסחר או השקעה, אשר העברתו ומימושו מגלמים בתוכם נזק כספי הניתן לפיצוי. למותר לציין כי זכות הבעלות טומנת בחובה גם את הזכות לממש את הנכס.          

הטיעונים נסתיימו. לבקשת בא כוח המערער ובהסכמה יידחה מתן פסק דיננו בשבועיים ימים על מנת לאפשר לו לבוא בדברים עם הפרקליטות בנושא מסוים, שעלה היום. כתום שבועיים תוגש, למען הסדר הטוב, הודעה מטעם הצדדים.  

לאחר שמיעת הצדדים החלטנו ליתן צו על תנאי כמבוקש. תשובה תוך ארבעה חודשים מהיום. אנו יוצאים מן ההנחה כי תקופה זו תאפשר למדינה, לרבות בממשלה חדשה, לקדם תהליך שהחלה בו כאמור בהודעתה מיום 7.6.12. נראה לנו, בהתחשב בחלוף הזמן עד הנה (דו"ח ועדת קהת הוגש בדצמבר 2011 והעתירה הוגשה ב-12.1.12 ותחוג בימים אלה שנה להולדתה), כי יש בכך די והותר לתשובה ראויה.