עקרון "פלגינן דיבורא", לפיו דבריהם של עדים אינם עשויים מקשה אחת וכי בסמכותו של בית המשפט להבחין בין אמירותיהם השקריות לאמירותיהם הכנות, כך שעל האחרונות ניתן יהיה להתבסס לצורך הרשעה – זכה לעיגון חוזר ונשנה בפסיקתו של בית משפט זה. לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, וכך גם לגבי העונש שגזרה הערכאה הדיונית, פרט למקרים חריגים. הרשעה על יסוד ראיות נסיבתיות תתאפשר רק כאשר המסקנה העולה מהראיות הנסיבתיות או מתצריפן גוברת על כל תזה חלופית סבירה אחרת. 

נקודת המוצא לבחינת העונש ההולם דבר עבירה הוא בקביעת מתחם הענישה הראוי לעבירה בנסיבותיה (ובכללן מידת האשם של מבצע העבירה). אין לקבוע מתחם ענישה כללי, הכולל קשת רחבה מאוד של מעשים אפשריים. העיון בפסיקה מעלה שמתחם הענישה הראוי לעבירות שוד שבוצעו באופן "ספונטאני", ללא תכנון מוקדם וללא שימוש בנשק, תוך שלנפגע העבירה נגרמו נזקים שאינם חמורים, עומד על תקופה של בין שישה חודשי מאסר לבין שתי שנות מאסר.

התוצאה היא שיש מקום לערוך מעין "פלגינן הכרעה" לגבי שתי הדירות. הדבר מתיישב עם העקרונות המחייבים במתן סעד זמני, לרבות השיקול של מאזן הנוחות. אין דינה של דירה ריקה כדינה של דירת מגורים. לנוכח האמור, הבקשה מתקבלת באופן הבא: ניתנים בזאת צווים זמניים, כמבוקש ברישא לבקשה, ביחס לדירה 64 בגוש 6142 חלקה 387 בלבד (להלן: הדירה). הליכי מכירת הדירה על ידי כונס הנכסים, פינוי הדירה וביצוע דיספוזיציה בדירה – יעוכבו, והכל עד למתן החלטה אחרת או פסק דין בערעור. 

סכסוך במשפחה הינו בעל רגישות ומלווה במתח, במיוחד כאשר מתנהל הליך משפטי. כתוצאה מכך, בעל דין עלול לחוש שהמותב היושב בדין אינו נוטה לטובתו. אולם, ניכר מהחלטות בית המשפט כי הוא פועל ברצינות, בהגינות, במקצועיות, ביעילות וברגישות, תוך שטובת הבת לנגד עיניו.

קדם המשפט נועד לשם בירור המחלוקת לאשורה ולשם ייעול הדיון, לפשטו, לקצרו ולהחישו וכן כדי לברר אם יש מקום לפשרה בין בעלי הדין או לטיפול בדרך חלופית. במסגרת זו, רשאי בית המשפט להפנות את תשומת ליבו של התובע לקשיים בתובענה שהגיש.

המשיבים אינם מתנגדים לחיובם בהוצאות והותירו את הדבר לשיקול דעת בית המשפט. בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה ומשהמשיבים לא הרימו את הנטל להוכיח כי הגשת העתירה לא היתה מוצדקת או כי לא התקיים קשר סיבתי בין הגשתה ובין קבלת הסעד, דין הבקשה לפסיקת הוצאות להתקבל.

ביצועו המיידי של עונש הוא הכלל, ועיכובו הוא החריג; על המבקש לעכב את גזר דינו מוטל נטל השכנוע כי עניינו נכלל בגדר אותו חריג. אורכו של העונש שהושת על המערער איננו מצדיק, על פניו, את השהייתו בשלב זה, שכן אפילו אם תהיה בסופו של יום הפחתה בעונש המאסר שהושת בגזר הדין – עדיין ניתן להניח כי הפחתה זו תוכל לקבל ביטוי מעשי. 

הפסיקה קבעה כי הכלל הוא שבעל-דין היוזם הליך ערעורי צריך להמציא את הודעת הערעור לכלל המשיבים, וכי בית-המשפט יפעיל את שיקול-הדעת המסור לו ויאפשר פטור מחובת ההמצאה, בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, כי בית-המשפט שוכנע שמדובר במשיב שאין לו עניין ישיר בהליך הערעורי, ושאין אפשרות כי זכויותיו יוגבלו או ייפגעו בגין אותו הליך. והשני, כי ביצוע ההמצאה לאותו משיב כרוך במורכבות מיוחדת העלולה להוביל לסרבול ולהתמשכות ההליך.

בד בבד עם חזרת בא כוח המערערים מהערעור, הסכימה המשיבה, בהמלצת בית המשפט, בנסיבותיו של תיק זה, לאפשר לעותרים שימוע על פה, ובלבד שתוגש בקשה בהתאם בתוך 30 יום.  

הודעת המשיבה לפיה: "לאור משך תקופת המאסר שנגזרה, ומבלי שיהא בכך כדי להביע עמדה לגופם של דברים, המשיבה אינה מתנגדת לעיכוב ביצוע ביצוע כמבוקש" – אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש בת.פ. 23435-08-11, עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הנכבד. תנאי השחרור בערובה הקיימים, שנקבעו על-ידי בית-המשפט קמא הנכבד, ימשיכו לעמוד בתוקפם.