משקיבל בית המשפט קמא וקיבלנו אנו את תשובתה של המשיבה ל"שאלה העקרונית" ממילא אין עוד צורך להידרש לשאלה השמאית ולהכריע בין חוות הדעת והתחשיבים שהציגו המערערים, לבין טענותיה של המדינה בסוגיה כפי שהוצגו בכתב התשובה ובהחלטות קודמות של הוועדה. כאמור, גם אם בחשבון כולל ישנו פער כלכלי לכאן או לכאן – ומבלי לקבוע כי ישנו – פער זה איננו בר מילוי לנוכח השונות המהותית בין נסיבות גיבוש ההסכמות הנוגעות למערערים לבין אלו של חבריהם ליישוב.

דינה של פסילת רישיון על-ידי רשות מנהלית, מכוח סעיף 69א(ב), כדין פסילת רשיון על-ידי בית-משפט, על כל המשמעויות שיש לדבר, בנוגע לביצוע העבירה של נהיגה בזמן פסילה. כל פרשנות אחרת, חוטאת לתכלית הברורה והחד משמעית של הוראות החוק הנדונות, ואין בידי לקבלה, מה גם, שהיא אינה עולה בקנה אחד עם ההגיון והשכל הישר, שאף הם צריכים לבוא לידי ביטוי בנדון דידן.

הדרך לתקיפה של החלטות דיוניות שדעת צד להליך אינה נוחה מהן היא באמצעות השגה ערעורית. זאת ועוד, כבר נפסק בעבר כי דחיית בקשות של בעל דין אינה מקימה עילה לפסילת שופט.  

על אף נטיית-מה להחמיר בעונשו של המשיב – ואף המדינה בהגינותה סברה כי בנסיבות דכאן ראוי להטיל עונש קצר של מספר חודשי מאסר – לסופו של יום, נתון אחד הכריע את הכף לדחיית הערעור והוא הציפיה שנוצרה אצל המשיב. אשר על כן, וגם אם לא בלב קל, אנו דוחים את הערעור על חומרת העונש. מנגד, מצאנו להיעתר לערעור לגבי גובה הפיצוי, ואנו מחייבים המשיב בפיצוי המתלוננת בסכום של 15,000 ₪ (חלף הסכום של 5,000 ₪ שהושת עליו וכבר שולם).  

טרם שנערך בירור ראייתי כאמור – הכף נוטה בבירור לכיוונו של אחד הצדדים באופן ש"הקשיים שבהחלטת האישור, או היעדרם, בולטים על פני הדברים" (עניין פתאל, פסקה 5). איני סבור גם שהמשך הדיון בהליך, בלא הכרעה ערעורית בשלב זה בסוגיית הגדרת הקבוצה, עלול ליצור השלכות חמורות כלפי המבקשת, אשר על כן, הבקשה נדחית, בלא שיש בכך כדי להביע כל עמדה לגבי טענות המבקשת לגופו של עניין והן שמורות לה.   

רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית בעלת משקל, החורגת מ-ד' אמותיהם של הצדדים בהליך. אין הבקשה מגלמת אלא מחלוקת בדבר סכום הפיצוי המגיע למבקש מאת המשיבה. הכלל אשר נקבע בדין הוא, כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות.   

לא שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה למתן צו ביניים. זאת, מבלי לקבוע דבר בנוגע לסיכויי העתירה. צו הביניים המבוקש על ידי העותרים נועד לשנות את המצב הקיים בעוד ש"צו ביניים נועד אך לשמור על מצב זה עד להכרעה בעתירה גופה". בנסיבות העניין, אין כל עילה לעיכוב ביצוע הליכי הגבייה שכן עסקינן בחיוב כספי אשר במידה והעותרים יזכו בעתירתם, אם תתקבל, אכן ניתן להשיב את המצב לקדמותו. 

המדובר במאסרו הרביעי של המבקש ובהתייחסות מב"ן הוזכר כי העבירות נשוא מאסרו הנוכחי בוצעו במקום ציבורי, כלפי 2 קורבנות שמשך ההיכרות עימן היה קצר ביותר. אכן, מב"ן לא שלל את אפשרות הוצאת המבקש לחתונה (הנערכת באולם שמחות) בליווי שירות בתי הסוהר, אך הדבר נוגד את הוראות פקודת נציבות שירות בתי הסוהר (04.40.01). כמו כן, לא פעם נפסק "שאין להיעתר לבקשות המוגשות ברגע האחרון, כשהמבקש היה יכול להקדים את הגשת בקשתו".   

ברי כי שאלת מעמדם של העותרים 2-5 נגזר במובהק ממעמדו של עותר 1. אמנם, אין בעצם הגשת הבקשה לשלילת אזרחותו של האחרון משום קביעה עובדתית, ואולם, בנסיבות העניין סבורים אנו כי לא יהא זה נכון לדון עניינית בעתירה ולקבוע את מעמדם של העותרים 2-5, שעה שסוגיית מעמדו של עותר 1 עודנה על המדוכה. נוכח האמור, הננו מורים על מחיקת העתירה, תוך שמירת טענותיהם של העותרים ביחס למעמדם. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

דין הערעור להידחות. הלכה היא כי בידי הרשם נתון שיקול דעת רחב בעניינים כגון אלה ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור . בנסיבות המקרה הניצב לפניי איני רואה עילה להתערבות בהחלטתו של הרשם. יתרה מכך, החלטתו של הרשם נכונה גם לגופם של דברים. פטור מתשלום אגרת בית משפט יינתן על יסוד הוכחתם של שני תנאים מצטברים: חוסר יכולת כלכלית וכי ההליך שבגינו מבוקש הפטור מגלה עילה