עניינו של המבקש אינו נכנס בגדרו של סעיף 30(א)(ג)(1) לחוק למניעת הסתננות. המשיב עדכן בתשובתו כי הטיפול בבקשת המקלט טרם הסתיים. בית המשפט מניח כי טיפול זה יושלם בהקדם, בשים לב להיותו של המבקש נתון במשמורת. כמו כן, הטענות הכלליות המכוונות לחוקתיות הוראות החוק למניעת הסתננות, ולהפעלת המנגנון הקבוע בו ביחס לפרטים שלא מתקיימים בעניינם הליכי הרחקה וביחס למבקשי מקלט שבקשתם טרם הוכרעה, תלויות ועומדות לפני בית משפט זה.   

הדיון בסעד הפינוי צריך שיעשה בבית משפט השלום. משכך, ראוי היה לטעמי כי בית משפט השלום הוא שידון בבקשה דנן שהלכה למעשה נועדה למנוע או לעכב את פינויים של המבקשים מהמקרקעין שבנדון. מוטב היה אם היו המבקשים מגישים את הבקשה דנן לפני בית משפט השלום אליו הוגשה תביעת הפינוי, אלא שנוכח דחיית הדיון הצפויה כאמור בבית משפט השלום, בקשה מעין זו התייתרה במידה רבה.

לאור העובדה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש ומשום שסיכויי הערעור אינם גבוהים כאמור, הבקשה נדחית.

העותר אינו פורש בעתירתו כל תשתית עובדתית באשר לטענותיו, וכידוע בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו דן בעתירות כלליות שאינן עוסקות באירוע קונקרטי או בהחלטה מסוימת שהתקבלה בפועל. כמו כן, בבואו לקבל החלטות מינהליות בעניינם של אסירים, אין שירות בתי הסוהר, כרשות מינהלית, כפוף לכללי הראיות ה"רגילים" החלים בהליכים המתנהלים בבתי משפט, כי אם "'לכלל הראיה המינהלית', לפיו רשאית רשות מינהלית לקבל כל ראיה אשר אדם סביר היה רואה אותה כבעלת ערך הוכחתי והיה סומך עליה".   

איני רואה לנכון להיעתר לבקשה לראות את פסק הדין המשלים כחלק מפסק הדין המקורי שעליו הוגשה בקשת רשות הערעור. ככל שבפי המבקשות טענות כלפי פסק הדין המשלים, שעדיין תהיה להן נפקות גם לאחר ההכרעה בבקשת רשות הערעור דנא, ללא קשר לתוצאתה, עליהן לנקוט בהליך ההשגה על פי שיקול דעתן.

סבורים אנו כי יש טעם רב בקביעת בית המשפט המחוזי כי המערער עשה דין לעצמו משבחר שלא להתייצב לדיון, חרף העובדה שזה נקבע מבעוד מועד ואף שבקשתו לדחיית מועד הדיון נדחתה, והכל בהסתמך על תעודה רפואית שעיתוי הגשתה ואופן ניסוחה מעוררים תהיות. אי התייצבות המערער לדיון מנעה מן המשיבים את האפשרות לחקור אותו על תצהירו בחקירה נגדית. אכן יש ליתן משקל להתנהלות זו של המערער שיש בה כדי לעמוד בעוכריו גם בשלב זה.

יש לדחות את הבקשה שכן לא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. מהחומר שהונח לפני ועדת השחרורים עלה כי המבקש אינו ראוי לשחרור מוקדם נוכח עבירות משמעת ועבירות פליליות שביצע במהלך ריצוי מאסרו, לרבות הברחת סמים לתוך הכלא. מעבר לכך, עברו הפלילי הכבד של המערער כמו גם המידעים שהונחו לפני ועדת השחרורים ביססו את מסוכנותו של המבקש, לאורה התנגדה משטרת ישראל לשחרורו. משכך, לא מתקיים אף לא אחד מהתנאים לצורך שחרורו המוקדם של המבקש.

בהתאם להוראת סעיף 50(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, יתייצבו לדיון הערב (המבקש), המדינה, המערער (מיכאל גולובצק), הערבה הנוספת בתיק היא אמו של המערער (גב' לובה גולן), וכל ערב אחר שערב יחד עם מר גולן ככל שיש כזה.

עקרון פומביות הדיון הינו עקרון חוקתי מרכזי בשיטתנו, הנשען על עקרונות היסוד של חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. יחד עם זאת, עקרון זה אינו עקרון מוחלט, וייתכנו מקרים שבהם, יוחלט, מטעמים שונים, להורות על איסור פרסומם של פרטים שונים בקשר לדיוני בית-משפט או פסיקותיו (ראו את הסיפא לסעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה; סעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט). עקרון פומביות הדיון ייסוג משני טעמים, והם בלבד: "הגנה על בטחונו" של בעל דין, עֵד וכו', ו"מניעת פגיעה חמורה בפרטיות".  

ערר שהגישה המשיבה על ההחלטה התקבל על ידי בית המשפט המחוזי, שקבע כי לנוכח חומרת המעשים המיוחסים למבקש, ושעה שאכן עולה חשד סביר לכך שהמבקש ביצע את המיוחס לו (כפי שציין במפורש גם בית משפט השלום בהחלטתו) – אין להורות על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר. בית המשפט הטעים כי ייתכן שאמנם ניתן היה לקדם את החקירה בימים שחלפו מיום 7.2.2013, אלא שאין לשלול את גרסת המשטרה כי היות שהימים האמורים "נפלו על שבת", היא התקשתה לעשות כן במידה משביעת רצון.