העובדה שנאשם הינו עורך דין המופיע תדיר לפני בית המשפט העתיד לדון בעניינו אינה עילה להעברת מקום הדיון; זאת שכן אין בעובדה זו כדי לבסס חשש כי כלל השופטים באותו בית משפט לא יוכלו לדון בהליך. הליך לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], אינו משמש תחליף להליכי פסלות שופט, מקום בו יש צורך לנקוט בהם. כמו כן, לפי הכללים המקובלים בבקשות בהן נדרשים לשיקולים שעניינם ב"מאזן הנוחות", אין מעבירים דיון מבית משפט אחד למשנהו מקום בו אין בכוונת הנאשם להודות בעבירות, אלא במקרים חריגים. 

על צד המבקש להוכיח את טענתו במשפט אזרחי לעמוד בחובת ההוכחה המורכבת משני יסודות: נטל השכנוע - בהליך אזרחי: מאזן ההסתברויות, ו-חובת הבאת הראיה. הכלל הבסיסי הינו "המוציא מחברו – עליו הראיה". כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר.      

הפרמטרים העיקריים הצריכים לצורך סעיף 62 לחוק המעצרים הם: רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב התקדמות המשפט. במקרה זה אין המדובר בהיקלעות תמימה לאירועים שהם בבחינת "הפרות סדר" ספונטאניות ובלתי אלימות, אלא בהתארגנות אשר מטרתה לפגוע בשוטרים, חיילים ואזרחים. אופי העבירות, נסיבות ביצוען וכמותן, לצד חלקו המרכזי של המשיב בביצוען, מלמדים אפוא על מסוכנותו של המשיב. 

לא מצאנו ממש בטענות העותרים בדבר היעדר תשתית עובדתית מעודכנת באשר למצבו של האב הביולוגי. הכרעת בית המשפט העליון, כמו גם הכרעות הערכאות הקודמות, שלא לצמצם את תוצאות האימוץ ביחס לבני המשפחה האחרים של הקטינה, שאינם אחיה, התבססה על מגוון שיקולים החורגים ממצבו של האב הביולוגי. במקרה של הליך הנוגע לאימוץ יש לגלות גישה מקלה במידה מסוימת ביחס לעתירות אחרות לדיון נוסף.   

לגבי התבטאויות בית המשפט שלא נרשמו בפרוטוקול, בכדי לקבוע שנתגבשה עילה המצדיקה פסלות, על ההתבטאות להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. את שאלת קיום החשש, שמא דעת השופט ננעלה ללא אפשרות לשינוי ושכנוע, יש לבחון לפי משמעותם של הדברים והקשרם בנסיבות העניין. אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות. הדרך לתקיפת החלטות מעין אלו היא באמצעות הגשת ערעור בבוא העת. ייתכנו מצבים בהם ניתן יהיה להוכיח לפי תוכן ההחלטה הדיונית, כי קיים חשש ממשי למשוא פנים.

בית המשפט נכון להניח כי הבקשה חורגת מעניינו הפרטני של המבקש ונוגעת לכלל אסירי ההפרדה. שתי הסוגיות – מספר הפעימות במסגרת מכסת הזמן היומית של 120 דקות שיחות טלפון ומספר כרטיסי החיוג אותם ניתן להעביר לאסיר בכל ביקור – נתונות במובהק תחת אחריותו של שירות בתי הסוהר. אין דרכו של בית המשפט להתערב בניהול שגרת החיים היומיומית בבית הכלא. לאור זאת, הגדלת מספר הפעימות משלוש לארבע במהלך היום לכלל אסירי ההפרדה, תיצור עומס נוסף על הסוהרים, שספק אם יש בו צורך אמיתי.  

העבירות בהן הורשע המערער הן חמורות. בית משפט זה התייחס לא אחת לחומרה המיוחדת שבעבירת סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה והדגיש כי יש להחמיר בענישה בגין עבירות כגון דא. העונש המושת בדרך כלל בגין עבירה זו כשלעצמה עשוי להגיע כדי מספר שנות מאסר. בשים לב למקבץ העבירות שביצע המערער וחומרתן, נדמה שבית המשפט המחוזי הקל עמו בדין נוכח נסיבותיו האישיות המיוחדות. 

בהתאם לגדרי ההסכמה בין הצדדים, ולאחר שמיעת טענות הצדדים ותוך התחשבות במכלול, קבע בית המשפט כי על המשיב לשלם למערער סכום כספי. לאחר תשלום סכום זה על ידי המשיב, הערת האזהרה שנרשמה לטובת המערער על המקרקעין תוסר מיד. 

הלכה פסוקה היא כי תשובה על השאלה האם יש ביחסי עורך-דין-לקוח בעבר כדי לגבש עילת פסלות, תינתן לפי נסיבות העניין. יש לשקול, בין היתר, את מהות הקשר, משך הקשר ומידת עוצמתו והאם יש קשר בין העניין שבגדרו נקשרו יחסי עורך-דין לקוח לעניין הנדון לפני השופט. כמו כן, יש לקחת בחשבון גם את הזמן שחלף מאז קיומו של הקשר.  

העותר הינו סמנכ"ל בכיר הנדסה ורישוי במשרד התקשורת. במקרה דנן ישנו, בין היתר, אי מיצוי הליכים, באשר היה על העותר, בעיקר בשל תפקידו, לפנות תחילה ליועץ המשפטי לממשלה. הושארה בצריך עיון השאלה מי הוא זה ואי זה הוא הנכלל בגדר "הנהלת הגוף הציבורי" כאמור בסעיף 6א(א) לחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב-1992.