בית משפט זה עמד, לא אחת, על חומרתן היתירה של עבירות הסחיטה בכוח, והסחיטה באיומים, בשל פגיעתן הקשה בשלום הציבור ובבטחונו. יצוין, כי כאשר הושגה מטרתו של הסוחט, בין אם עשה שימוש בכוח ובין אם באיומים, קצב המחוקק עונש של תשע שנות מאסר בצד עבירה זו.  גם אם תתקבל טענת המערער, כי ביקש לגבות חוב כספי שהגיע לו בדין, על-מנת להמשיך ולקיים את עסקו, אין ניתן להשלים עם דרך פעולתו.

לגבי זיהוי גורם ההצתה: ההלכה הינה כי ערכאת הערעור תתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית רק במקרים חריגים ולא כדבר שבשגרה. אין לקבוע כלל גורף לפיו בכל פעם שערכאת הערעור עושה שימוש בסמכותה ומתערבת בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, יהיה בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לגבי חובת הגילוי: די בכך שהמבקשת העלתה טענה זו במפורש בתשובתה לערעור ובכך שבית המשפט המחוזי לא התייחס בכלל לטענה זו בפסק דינו כדי להקים עיוות דין.

אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב ביצוע פסק-דין, והנטל על מבקש עיכוב הביצוע לשכנע בקיומם של שני תנאים: (א) לערעור סיכויים טובים; (ב) אם תדחה הבקשה יהיה בלתי אפשרי או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. בנוסף, כידוע, בית משפט זה לא יתערב בנקל בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, ויעשה כן רק במקרים חריגים בהם הממצאים אינם מבוססים כלל על פניהם, או שיש בהם פגם היורד לשורשו של עניין.   

בקשתו של המבקש היא בקשה פרטנית אשר איננה מעלה שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית מעבר לנסיבות עניינו הספציפי; הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי; המבקש הוא אסיר בעל עבר פלילי נרחב. חרף עברו, נתנה בו ועדת השחרורים אמון ושחררה אותו על-תנאי בטרם סיום עונש המאסר שהוטל עליו. הוועדה נתנה דעתה על ריבוי עונשי המאסר הקודמים, על העבר הפלילי הכבד, ועל הכישלונות הטיפוליים הקודמים.

סעיף 73א נועד לשרת את האינטרס הכללי של ההליך הפלילי והוא בירור האמת. נדרשים בתי המשפט, טרם החלטתם על מעצרו של עד, להביא בחשבון את מרכזיות העד ותרומתו לקידום ההליך העיקרי; האם עולה חשש ממשי לאי התייצבות העד לעדות; האם העבירות הנדונות בהליך העיקרי הן חמורות; מהו מועד העדות שנקבע. על בתי המשפט להשתמש בכלי זה במשורה. התנהלותם של העוררים בעבר מעלה חשש שלא יתייצבו לדיון ההוכחות הקרוב, כשלכך השלכות משמעותיות גם על זכויותיהם של הנאשמים בתיק העיקרי.

הבקשה דנן אינה מעוררת כל שאלה משפטית או עקרונית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים שכן לשונו של סעיף 391(א)(3) לחוק ברורה וחד משמעית באופן שאינו מצריך כל פרשנות של הוראת החוק. אף הערכאות הקודמות לא פירשו את סעיף החוק אלא יישמו את לשונו הברורה על נסיבות המקרה הקונקרטי ויישום זה אינו מעורר כל קושי הדרוש ליבון לפני ערכאה נוספת.

בית משפט זה ככלל אינו נוהג להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית שעניינן מתן סעד זמני. ערבות בנקאית אוטונומית מהווה חיוב עצמאי הניתן למימוש על ידי המוטב ללא תלות בעסקת היסוד. עם זאת, חל על הערבות "עיקרון ההתאמה", המבטיח כי מימוש כספי הערבות ייעשה אך בהתקיים התנאים הקבועים בכתב הערבות. הוכרו שני סוגים של מקרים חריגים ויוצאי דופן בהם יתערב בית המשפט בעיקרון האוטונומיה של הערבות הבנקאית: בהתקיים מעשה מרמה חמור מצד המוטב, ובהתקיים "נסיבות מיוחדות אחרות".  

יבוטל פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.  

העתירה תשמע ביחד עם בג"ץ 2252/12, העוסק באותו נושא.