דין הבקשה להתקבל. מבחינה עניינית אין חולק כי בין התובענות שעניינן השטרות ישנה זיקה משמעותית, המצדיקה את בירורן במאוחד. סיכוייו של הליך הגישור לסיים בהסכמה תובענות אלה, בהתחשב בעמדה שהציגה המבקשת, אינו כזה המצדיק הימנעות מאיחודן. למותר לציין, כי אין באיחוד האמור כדי למנוע מבעלי הדין לסיים את המחלוקות שביניהם בדרך של גישור. 

המעשים המיוחסים למערער חמורים ומכוערים, במיוחד לאור העובדה שנעשו בתכיפות ולאורך זמן. המערער לא בחל באלימות נגד המתלוננת גם כשהיתה בהריון עם בנם המשותף ולמרות שיכול היה לסכן את העובר. על כך יש להוסיף את עברו הפלילי של המערער, והעובדה כי חזר על מעשי האלימות גם לאחר שהוגש נגדו כתב אישום מעידה על כך שלא למד ולא שנה ולא הפנים את לקחו, הפסיקה חזרה והדגישה כי על בתי המשפט לשרש ולהוקיע התנהגויות של אלימות במשפחה, תוך מתן משקל של ממש לשיקול הגמול וההרתעה במכלול שיקולי הענישה. מי שמרים יד על בת-זוגו – שמא מתוך מחשבה כי הדברים נעשים בד' אמות הבית באין רואה ובאין שומע – נקה לא יינקה, וברגיל ישלם על מעשיו בשלילת חירותו.

הצו הארעי שניתן בתאריך 17.06.2012, האוסר על המשיבים לפעול בהתאם לצווי הפינוי שהוצאו בתאריך 25.4.2012, ושמספריהם: 2058, 2059, 2061, 2063, 2064, 2065 – יהפוך בשלב זה לצו ביניים ויעמוד בתקפו עד להחלטה אחרת בעתירה.

בעניינו, אין ההליך מגלה כל עילה לבחינתו מחדש בערכאה זו. כאמור לעיל, גם לגישת המבקשים אין במקרה הנוכחי כל סוגיה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם. מעבר לדרוש יוער, כי טענותיהם של המבקשים מכוונות כנגד ממצאי עובדה אשר ככלל בית משפט זה לא יתערב בהם. מעיון בפסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים עולה כי ההכרעות העובדתיות והקביעות המשפטיות שנפסקו הינן מנומקות ומבוססות ולפיכך לא מצאתי מקום להתערב בהן.

תוקפו של ההיתר שביסוד העתירה פג ממילא, וכעת ניצבת במוקד החלטה מינהלית אחרת מזו שניצבה עם פתיחת העתירה. בעוד בתחילה כוונה העתירה נגד שלילת היתרו של העותר, כיום מפנה העותר את טענותיו נגד הקביעה לפיה לא יונפקו לעותר היתרי כניסה, העתירה בצורתה המקורית אינה מעשית עוד, ומתייחסת לבסיס עובדתי אחר מזה הקיים כיום. לצד הדברים יצוין, כי נוכח השגות העותרים על אופן הטיפול בעניינו של העותר, שומה כי ככל שתוגשנה על ידו בקשות חדשות, תטופלנה אלה במסגרות הזמן הקבועות על פי דין.

בקשתם של העותרים להגיש תגובה על תגובתה המקדמית של המדינה – מתקבלת. התגובה תצורף איפוא לתיק, והמשיבים יוכלו להגיב עליה עד שבוע ימים לפני המועד שיקבע לדיון בעתירה. 

לאחר עיון בחומר שהונח לפנינו, לרבות תסקיר המבחן העדכני, ולאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים לכאן ולכאן, הגענו למסקנה כי ניתן לקבל, חלקית, את הערעור, ולהפחית, במידת מה, מעונש המאסר שהושת על המערער, וזאת בנסיבות המיוחדות של המקרה. עם זאת, אין להימנע משליחתו של המערער לריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.  

בהודאות המערער בפני המדובבים ניתן למצוא את התשתית הראיייתית ההולמת להרשעתו בעבירות המיוחסות לו. המערער מסר את הודאותיו מרצונו הטוב והחופשי וזכויותיו החקירתיות לא נפגעו. התשתית הראייתית אף נתמכת בראיות לחיזוק נוספות המוכיחות, כי הוא היה שותף מלא לרצח יבגני וכי ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. כל אלה ביחד יוצרים מסכת ראייתית מוצקה המוכיחה מעבר לכל ספק סביר, כי המערער ביצע את המיוחס לו בכתב האישום.

הגעתי למסקנה כי אין מקום לפטור את המערערים מהפקדת עירבון בהליך, וזאת בשים לב לעובדה שחלק מן הסכום שנפסק על-ידי בית המשפט קמא השתלם לידיהם (בשלב זה 720,000 ש"ח) ולא הוכח על ידם כדבעי כי לא נותרו בידיהם כספים מתוך סכום זה.  

אנו מתירים לפרסום את פסק הדין כפי שמצאנו לנכון לקבוע בנסיבות העניין. כל זאת, בהתחשב בטענות הצדדים ובהתחשב בפסק הדין במ"ח 26/12.