על מנת שזו תדון ותמליץ בשאלת המקום שבו יירצה המערער את עונשו. לעניין זה תתייחס המשיבה גם לשאלה המשפטית אם ייתכן כי נאשם יימצא כמי שאינו לוקה בשכלו לצורך אי כשירות או אחריות פלילית, אך כן יימצא מפגר לצורך מקום ריצוי המאסר לפי סעיף 19ד לחוק.

שני הגורמים הללו הם חלק מנסיבות העניין ויש להביא בחשבון את כל נסיבות העניין. השאלה האמיתית היא מה המשקל שיש לתת לגורמים אלה, כשאנו מביאים בחשבון בראש ובראשונה את עקרון קדושת החיים.

איני מוצא ממש בטענתו של המערער לעניין קיומו של תנאי מתלה באישור החלוקה, ומקובלים עלי נימוקיו השונים של בית משפט קמא לעניין זה. בקליפת האגוז ניתן לומר, כי מבחינה אובייקטיבית, מן המסמכים השונים לא עולה קיומו של תנאי מתלה, ויתר על כן, התנאי שהציב מרכז ההשקעות נוסח כך שמובן כי הסנקציה על אי-קיומו אינה ביטול החלוקה (שבוצעה זמן רב קודם למועד קיום התנאי) אלא השבת מענקים שניתנו על ידי מרכז ההשקעות; ומבחינה סובייקטיבית, המערער לא הביא אף ראיה לכך שמי מהנוגעים בדבר הבין כי מדובר בתנאי מתלה ופעל לפי הנחה זו, ולבטח שלא נפגע כתוצאה מהנחה זו. נוכח דחיית טענותיו של המערער על כך שמדובר בתנאי מתלה, איני רואה מקום לדון בטענות המערער לגבי חלוף הזמן בין אישור הבקשה למועד השלמת ההון על ידי החברה והחזרת הערבויות של מרכז ההשקעות (כ-30 חודשים). זמן זה, רב ככל שיהיה, אינו נוגע לשאלה האם מדובר בחלוקה אסורה, ועל כן אינו מענייננו.

הקלת התנאים הפיזיים והגיאוגרפיים של חלופת המעצר לא נועדה לאפשר לעותר לשוב ולכהן בתפקידו. בית משפט זה דן אפוא במסגרת ההליך הפלילי בשאלת המניעות של העותר לכהן כראש עיר, לא רק כנגזרת של תנאי השחרור הפיזיים ויכולתו האובייקטיבית למלא את תפקידו, ככל שטוען שמבקש העותר לטעון כי יש לקבוע תנאי שחרור בערובה שאינם מונעים ממנו לחזור לתפקידו, עליו להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי במסגרת הליך המעצר, שבגדרה יישקלו השיקולים הצריכים לעניין זה.

אנו סבורים כי בית המשפט שקל את נסיבותיו האישיות של המערער במידה הראויה, וכי אין מקום להתחשב מעבר לכך. כידוע, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, לא מדובר ב"נוסחה מתמטית". לבסוף יש לזכור כי העונש המקסימאלי בגין העבירות שביצע המערער דנן, בשים לב לנסיבות ביצוען, הינו 20 שנות מאסר, ונעיר (מבלי לקבוע מסמרות) כי ייתכן שהגיעה העת להחמיר ברף הענישה במקרים כגון דא. 

קביעותיו של בית הדין הארצי לעבודה בהקשר הנדון הינן קביעות עובדתיות המבוססות על חוות דעתו של פרופ' רכס ומתוחמות לנסיבותיו של התיק דנן מבלי שיהיו לכך השלכות רוחב מערכתיות. קביעותיו של בית הדין הארצי לעבודה מעוגנות היטב בחומר הראיות. בשל כך לא קמה עילה להתערבות בית משפט זה בהכרעתו של בית הדין הארצי בשאלת הקשר הסיבתי. 

בבקשה הנוכחית המבקש כלל לא מנסה לטעון שההליך מגלה עילה כללית, וכל טענותיו נוגעות לממצאי עובדה ומהימנות של הערכאות הקודמות. בכך, אין די כדי להביא לקבלת הבקשה. העיון בפסקי הדין של הערכאות הקודמות מעלה שהם מנומקים ומבוססים היטב, ומשכך, אין הצדקה לבחינת עניינו של המבקש ב"גלגול שלישי".  

היה ויחליט המשיב 1 להוציא צו מעצר חדש לתקופה בת שלושה חודשים עם תום תקופת מעצרו של העותר נשוא עתירתו זו, לא תועלה טענה נגד העותר כי עניינו נשמע לפני בית משפט זה, זה לא מכבר, ושלכן אין הצדקה להביא את עניינו פעם נוספת לפני בית משפט זה היה ויעתור נגד מעצרו המחודש.

בבוא בית המשפט קמא לבחון את הסדר הטיעון עליו לשקול, בין היתר, את מידת הפגיעה שתיגרם לנאשם נוכח החלטתו להודות במיוחס לו בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר הטיעון ושלא להמשיך בניהול הליך מלא בעניינו, במקרה דנן, בהתחשב בקשיים הראייתים הניכרים שעמדו בפניה של התביעה, היתה הצדקה להתקשר בהסדר הטיעון, וזאת אף נוכח עמדתה של המתלוננת שאינה מתנגדת להסדר זה, משכך אנו סבורים כי היה מקום להשית על המערער את העונש שהוסכם במסגרתו של הסדר הטיעון.

נקבע, כי המבקש לא הוכיח כי ייגרם לו נזק חמור הגובר על האינטרס הציבורי שבפומביות הדיון ופרסום פרטיו, וכי הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ולפיכך אינה מקיימת את הפרמטרים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".