בית המשפט דחה את הבקשה לעיון חוזר.

עסקינן בהחלטות של בית הדין הרבני האזורי בנוגע להסדרי ראיה של הקטינים עם המשיב 3, החלטות שניתנו לאחר שהתקיימו שני דיונים מסודרים ומקיפים בטענות העותרת, וזומנו לעדות הגורמים המקצועיים הרלבנטיים (פקידת הסעד, חוקרת המשטרה, פסיכולוגית הילדים). בית הדין האזורי קיבל את המלצת פקידת הסעד להמשיך בהסדרי הראיה הקיימים, בכפוף להטלת איסור מפורש על המשיב 3 להפגיש בין הקטינים לבין בני הזוג אשר על פי הטענה פגעו בקטינה עד לסיום חקירת המשטרה. החלטות בית הדין האזורי מנומקות וברורות.  

לאחר בחינת מכלול העדויות קבע בית המשפט קמא כי איש מהעדים לא ידע לספר מכלי ראשון על תוכנן המדויק של ההסכמות האמורות ועל כן סבר כי לא הוכח בפניו אם אותן ההסכמות עניינן בחילופי בעלות בחלקות או שמא רק בחלוקת זכויות השימוש והעיבוד. עוד קבע בית המשפט קמא כי אף שמדובר בתקופה שקדמה לחקיקתו של חוק המקרקעין, לא ניתן להסתפק בהצגת עדויות מפי השמועה לצורך הוכחת בעלות במקרקעין. קביעותיו של בית המשפט קמא לעניין דיות הראיות הנוגעות לקיומו של הסכם החליפין הנטען ובייחוד לעניין הראיות הסותרות את דבר קיומו, מקובלות על בית משפט זה.  

לטענת המבקשים כי הרשמת התעלמה "מהמציאות בשטח" בה החלטות בית המשפט אינן מגיעות ליעדן באמצעות הדוא"ל; דומני כי המבקשים עותרים להתערבות בממצא עובדתי לפיו בא כוח המבקשים קיבל הודעת דוא"ל מבית המשפט ולא בירר את תוכן ההחלטה. התערבות שכזו אינה מוצדקת בנסיבות העניין.  

צו ארעי כמבוקש לאיסור פרסומם של נספחי תגובת המשיב 6 מיום 14.4.13 ועמודים 10-8 לתגובת משיב זה.  

המשיבים, כפי שנלמד מהודעותיהם, לא קיימו את הוראותיו של הסכם הפשרה שבין הצדדים. כדברי המערערים, הסכם הפשרה לא כלל כל הסכמה בדבר מכירת הדירה, ומשכך אין מוטלת על המערערים כל חובה לשתף פעולה עם ניסיונות המשיבים למכרה. טענותיהם של המשיבים כנגד המערערים אף לא גובו בתצהיר. כמו כן, למשיבים ניתנו ארכות רבות לשם קיום ההסכם. ברקע הדברים עומדת העובדה שההליכים בעניין זה מתמשכים זה עשור, ולא נראה כי חלה כל התקדמות לעבר פיתרון המחלוקת.

איני סבור כי דחיית הבקשה תסב למבקש עיוות דין. עניינו של המבקש נשמע ונדון לפני שתי ערכאות, שנימקו בפירוט המתבקש את החלטותיהן שלא להיעתר לבקשתו, כללו של דבר, לא מצאתי כל עילה להתערבות בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי ב"גלגול שלישי", שפירש את לשון הסכם המכר שערכו הצדדים והגיע למסקנה שאליה הגיע על יסוד כך.

גם אם תתקבל גישתו של בית משפט קמא, כי "הפרשה דנן אינה ניצבת בראש סולם החומרה", עדיין מדובר באירוע חמור שאין להקל בו ראש, דבר המחייב הטלת עונש מאסר ממשי ומרתיע על המערערים. אין חולק כי ערכאת הערעור רשאית להתערב בעונש, גם אם זה מצוי בטווח הענישה המוסכם, אך במקרה מעין זה, ההנחה היא כי "נאשם הנותן ידו להסכם מסוג זה, רואים אותו כמי שמודה כי כל עונש שלא יחרוג מאותה מסגרת הוא עונש מידתי ומצוי במרחב הסבירות". 

מהודעות הצדדים אנו למדים כי לא עלה בידיהם להגיע לידי הסכמה, וכי ספק אם המגעים בעניין זה מוצו עד תום, שכן הסתייגויות המשיבים מהחוזה המוצע, לא הובאו לפני המערערת, קודם להצגתם לפני בית משפט זה. ככל שהצדדים ירצו להוסיף ולמצות את מהלך ההידברות ביניהם במתווה שהוצע, קודם להשלמת הטיעונים בכתב, כמפורט להלן, הם יהיו רשאים לעשות כן, ובמידת הצורך לבקש לקיים דיון תזכורת נוסף לפני המותב.

הגשתה של בקשה לעיון חוזר היא כשלעצמה אינה מאריכה את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלגביה מתבקש העיון החוזר. ככל שסברו המבקשים כי בית המשפט שגה בהחלטתו הראשונה וככל שהיו בפיהם טענות "ערעוריות", היה עליהם לעתור לרשות לערער על ההחלטה שניתנה. אשר להחלטה הדוחה את הבקשה לעיון חוזר – לא נטען וממילא לא הוכח כי מדובר באחד מאותם מקרים נדירים בהם על בית המשפט לשנות החלטה שיצאה תחת ידיו, בלא שאירע שינוי נסיבות המצדיק זאת.