הבקשה שלפניי מבוססת על עובדות המקרה הספציפי בו תקנון האגודה שמכוחו חויבו המבקשים לשלם את מסי היישוב, נוקט בלשון שמעוררת לכאורה את שאלת הסמכות. ואולם לא הונחה לפניי כל תשתית לטענת המבקשים לפיה מדובר בשאלה כללית ולא בטעות נקודתית במינוח התקנון של אגודה ספציפית, טעות בניסוח התקנון אינה יכולה להקים טענה של חוסר סמכות. ההלכה קבעה כבר לפני עשרות שנים את מעמד התקנון של אגודה שיתופית בזו הלשון:

"התקנון של אגודה שיתופית הוא בגדר הסכם בין האגודה לבין חבריה המסדיר את היחסים המשפטיים ביניהם וקובע את הזכויות והחובות ההדדיות שלהם"  

לא מצאתי כי נפל פגם באופן בו איזן בית משפט קמא בין חומרת מעשיו של המערער לבין נסיבותיו האישיות, ואין מקום להתערב בעונשו של המערער. נוכח האמור לעיל אציע לחברי לדחות את הערעור.   

בא כוח המבקשים הודה כי על מנת לבנות את הבניין הנחוץ להם יהא על המבקשים להגיש בקשה לשינוי רישיון הבנייה. דהיינו, הרישיון שיש בידי המבקשים לעת עתה איננו תואם את תוכניות הבנייה בפועל. אף לא ברור האם בקשה לשינוי הרישיון, ככל שתוגש, תתקבל. ברם, כאמור, סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר מחייב הוצאת רישיון הבנייה שיתאים במידה גבוהה לתוכניות הבנייה בפועל של בעל הבית. זו הפרשנות המסתברת ביותר של הסעיף מצד לשונו ותכליתו. מכיוון שכך, בנסיבות המקרה דנא, לא קמה למבקשת עילת פינוי כנגד המשיבים מכוח סעיף 131(10). לנוכח מסקנתי זו, אין צורך לדון בשאלת שווי הסידור החלוף. התוצאה היא שדין תביעת הפינוי להידחות, הואיל והמבקשת לא הוכיחה שהיא עומדת בתנאי סעיף 131(10) לחוק. מטבעם של יחסים, היה ויעלה בידה של המבקשת להוכיח כנדרש כי היא עומדת בתנאי הסעיף – אין מניעה שתגיש תביעה חדשה.

אין להקל ראש בטענות התכנוניות שהעלתה המערערת, אך אפשר ולמשיבים יש תשובות טובות. יש לאפשר למשיבים להישמע, אך לא היה מקום להתעלם מטענות ועדות התכנון, ולהורות על קבלת היתר לפיצול החלקות בלי שטענות ועדות התכנון נשקלו כלל. שאלת ההיתרים שביקשו המשיבים אינה רק עניין שבין ועדות התכנון לבין המשיבים. לכל המתגוררים ביישוב יש לכאורה עניין בכך, ובשאלת הצפיפות שתיווצר ביישוב. עד היום היו החלטות של ועדות הערר שאפשרו חלוקה. אולם, בהחלטה הניתנת על ידי בית המשפט יש משום תקדימיות, והדבר עלול לפגוע בציבור. בין כך ובין כך – בית המשפט אינו צריך לקחת על עצמו את התפקיד להכריע בטענות התכנוניות.

לא מצאתי מקום למתן פטור מהפקדת עירבון, וזאת אף בלי להיזקק לסיכויי ההליך. עם זאת, בנסיבות העניין ראיתי לנכון להעמיד את העירבון על סך של 20,000 ₪ (במקום 25,000 ₪). העירבון יופקד תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה.

המקרה הנוכחי מצוי בצומת שבין שני כללים. מחד, מדובר בבקשה לעיכוב הליכי הבוררות; מאידך, מדובר בבקשה לעיכוב הליכים מפאת קיומו של הליך נוסף תלוי ועומד. השיקולים שנדרש בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה זו עשויים להתנגש זה בזה, מאחר והרציונאל שעומד בבסיס כל אחד מהכללים האמורים שונה במידה מסוימת. בסופו של יום, מדובר בהחלטה דיונית, אשר במסגרתה נדרש בית המשפט לאזן בין השיקולים השונים, ושיקול דעתו בכגון דא רחב. בהתאמה, נטיית בית משפט זה כערכאת ערעור להתערב בהחלטה זו תהיה מצומצמת. בית המשפט המחוזי במקרה הנוכחי קיבל את טענת המשיבה כי לתוצאת הערעור שתלוי ועומד בבית המשפט העליון - ויוזכר כי מדובר בערעור שהגיש סגל - תהיה השפעה מהותית על הליכי הבוררות. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בשיקול משמעותי אשר מטה את הכף בנסיבות דנן לטובת עיכוב הליכי הבוררות, וכי אין כל טעם בניהול הליכי סרק אשר עשויים להניב הכרעות סותרות. סבורני כי החלטה זו הינה מאוזנת בנסיבות העניין, במיוחד בשים לב להליכים הרבים שהתנהלו בין הצדדים עד כה בנוגע לנכס, ולא מצאתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות.  

בית משפט זה הנחה כי יש להעניק את הסעד בצמצום, על מנת שלא יהא היוצא מן הכלל שנקבע בסעיף הופך להיות הכלל. כפי שצוין זה מכבר, "מבית-משפט זה צריך ... לצאת הקול, המזהיר את ציבור הדיירים המוגנים הזהר היטב, לבל יטעו לחשוב, שאם יפרו את התחייבויותיהם החוזיות לא יסתכנו סיכון של ממש שיפונו מן המושכר, אם בעל הבית בכלל יטרח לפתוח בהליך ממושך, יקר ומייגע של תביעת פינוי, נהפוך הוא, עליהם לדעת, כי בדרך כלל, בכפוף לחריגים מעטים בלבד (שהמקרה שבפנינו אינו נמנה עמם), תוסר מעליהם הגנת החוק", על יסוד האמור, איננו נעתרים לבקשת רשות הערעור. המבקשים ישאו בהוצאותיה של המשיבה ובשכר טרחת עורכי דינה בסך כולל של 10,000 ש"ח.

ניתן בזאת תוקף של פסק-דין להסדר המוסכם בין בעלי הדין, צו התשלומים החודשי יעמוד על סך 250 ש"ח החל מיום 1.3.2013.

אנו סבורים כי יש מקום לשנות מהאיזון שערך בית המשפט המחוזי בין שיקולי הענישה השונים, כך שעונש המאסר בפועל שיושת על המערער יופחת ויועמד על 50 חודשי מאסר בניכוי תקופת מעצרו. יתר רכיבי העונש שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם. לא ראינו מקום לתת משקל לטענת המערער לפיה לא היה מקום להרשיעו בעבירת החזקת סכין משהורשע בעבירה של גרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. מדובר בטענה המכוונת כנגד הכרעת הדין בעוד שהערעור דנן ממוקד כנגד גזר הדין בלבד. 

החלטתי לפטור את המערער מתשלום אגרה אך לחייבו בהפקדת עירבון. סכום העירבון יהא נמוך - 2,500 ₪ - וזאת בשים לב למצב הכלכלי הנטען, למהות ההליך, לסכום ההוצאות שנפסק בבית המשפט קמא ולמעמדם של הצדדים. העירבון יופקד תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה.