כאשר קיימים חילוקי דעות בין שני הצדדים להסכם בפרשנותו של ההסכם, במידה ולשון ההסכם ברורה ומובנת יש ליתן את הבכורה לפרשנות ההסכם בהתאם לטקסט הלשוני. הסכם ממון אשר נדרש למימושו הליך דקדקני בפרשנותו, יינתן למילה הכתובה מישנה חשיבות, ולא בנקל נסטה ממשמעותה הפשוטה והמקובלת. מאחר וכאמור אומד הדעת העולה מתוך לשונו של ההסכם הוא האמין ביותר, מאשר אומד דעת העולה מכל מקור אחר.

לאור עמדתה הנחרצת של האישה העומדת בסירובה לקבל גט, נראה לבית-הדין שלזמן אותה מידי שבוע לא יביא כל תועלת ולא יביא לתוצאה הרצויה של שינוי עמדתה לנכונותה לקיים את פסק הדין לגירושין. מה עוד שזימון כל שבוע כרוך בהוצאות וכמובן בחיוב הוצאות בסך אלפי שקלים לכל ישיבה. על כן בית הדין קובע בזאת את חלות המגבלות לפי הסדר הבא: עיכוב יציאה מן הארץ ושלילת דרכון לאלתר; שלילת רישיון נהיגה; הגבלת חשבונות בנקים; שלילת עיסוקה כעורכת דין.

האישה איננה חפצה כלל בבעלה. היא מעוניינת להתגרש ולקבל את חלקה וזכויותיה ברכוש המשותף, שם המשחק כיום הוא כסף, רכוש, וכינוס נכסים. טענת שלום הבית, כיום, איננה שווה אפילו את הנייר שעליו היא כתובה, על הצדדים להתגרש זה מזו, הבעל חייב בכתובת אשתו ובתוספת כתובתה.

בית הדין הרבני, דחה את תביעת הבעל לגירושין, לאור הסכם הממון עליו חתם, בו סוכם בין הצדדים כי הם לא יתגרשו, ולטענת האישה אם הם יתגרשו לא תקבל את הפנסיה של בעלה לאחר פטירתו. משכך, אין לקבל את תביעת הגירושין ואין לחייב את האישה בגט. על הבעל למצוא את הדרך לשמור לאישה את זכויותיה, בהתאם להסכם הממון.

בין השאר טענה האישה כי חתמה על הסכם גירושין מתוך אונס, שהרי תנאי ההסכם מקפחים את האישה בצורה קיצונית ובלתי הגיונית, מראה שהגירושין היו פיקטיביים.

והנה אף שזה ודאי עבירה גדולה מאוד לבצע הפלה אף במקום שהבעל בגד בה אולם אין זה סיבה להפסידה כתובתה.

נחלקו הדעות בבית הדין. בית הדין מחייב את הבעל לשלם לאישה עבור כתובתה.