הערעור נסב על שני עניינים. הראשון, לבטל את חיוב הגט. השני, לבטל את הסכם הממון. בעניין חיוב הגט, בית הדין הגדול פסק פה אחד, שחיוב הגט שניתן במעמד דיין יחיד - אינו תקף על פי ההלכה ולא על פי החוק. לעניין הסכם הממון נפסק ברוב דעות שההסכם קיים גם בלא סידור הגט בפועל.

לטענת הבעל יש למכור את הדירה ולחלק את התמורה בין הצדדים שווה בשווה, היות והאישה לא עשתה את המוטל עליה לפי סעיפי ההסכם. האישה טענה כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בתביעת הבעל, לטענתה תביעת הבעל צריכה להיות מוגשת לבית-המשפט לענייני משפחה.

מעשה בית דין אינו יכול להיכתב ולא להיחתם לפני הגירושין, שכן ההלכה קובעת ששטר כזה, שנכתב לפני שהגט התבצע הינו פסול משום ש"נחתם בשקר". לפיכך מעשה בית דין נכתב תמיד לאחר מסירת הגט שאחרי הגט "מותרת" האישה להינשא.

לבית הדין הרבני סמכות נמשכת לאחר הגט רק בנסיבות מיוחדות, כגון ביטול פסק דין אשר נמצא פגם בכריתתו, אך בקשה לאכיפת הסכם בגין הפרה נטענת, איננה בסמכות בית הדין.

נקבע שהגב' [פלונית] זכאית למחצית מעזבונו "כידועה בציבור" של המנוח, וילדי המנוח זכאים למחצית השנייה 1/4 מעיזבון המנוח לכל אחד מהם. בעקבות הכרעה עקרונית זו ביחס לעיזבון המנוח, חזרו המבקשים לבית הדין הרבני והגישו את בקשתם לתיקון צו הירושה כך שיוגדר חלקם בעיזבון האם, ועל ידי כך יתברר מהו הקף העיזבון של אביהם ז"ל עליו ניתן הצו ירושה. יורשי המנוחה יכולים להגיש "תביעה לפסק דין הצהרתי הקובע את זכויותיה של המנוחה בכלל הנכסים הרשומים על שם המנוח נכון ליום פטירת המנוחה".

התפתח משבר אמון, ולאחריו פירוד וקרע עמוק. במשך השנים נעשו מספר ניסיונות להשכנת שלום על ידי מספר רבנים שעימם בני הזוג היו קשורים, אך גם הללו לא צלחו. תביעת התובעת לחייב את הנתבע במתן גט נדחית. הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה. ההיפך הוא הנכון. התברר לפנינו חלקה הרב של התובעת, בהבאתם של הנישואין הללו אל קיצם, לאור הנסיבות הללו אין לנו אלא להמליץ לצדדים להתגרש מתוך הסכמה. טוב יעשו הצדדים ובאי כוחם כי ינהלו ביניהם משא ומתן מואץ וענייני לצורך הבאת תיק זה לכלל גמר.

לא נהגו בעיר בה נישאו הצדדים להינשא כדמו"י ובני משפחת המבקשת מעידים על כך שכך היה נהוג במשפחתם, המבקשת המציאה תעודת נישואין אזרחית, ועל פי הצהרת "הבעל" בבית הדין לא היו נישואין כדמו"י, שאין לראות ברישום בתעודת הזהות של המבקשת "נשואה" משום מוחזקות לנישואין כדמו"י.

אם הוגשה תביעת גירושין לבית הדין הרבני טרם שהוגשה תביעה להחזקת הילדים לבית המשפט לענייני משפחה, אזי בית הדין הרבני רוכש לעצמו את הסמכות הייחודית לדון בעניין החזקת הילדים, גם אם נושא החזקת הילדים לא מוזכר כלל בתביעת הגירושין.

תביעה כי האישה מקיימת מערכת יחסים עם גבר זר. דבר שלא הוכח. ניתנה החלטה ע"י בית הדין הרבני "הבעל סרבן גט שהרי נתן את הסכמתו למתן גט, ומשהופנו הצדדים לבית הדין לגיטין לביצוע הגט, הבעל הסתלק מיד ללא אומר וללא נטילת רשות". התברר כי הבעל התייצב בחדר גיטין לסידור הגט, אבל בחדר גיטין ראה שקיימת נגדו תביעת כתובה. הבעל חזר לבית הדין והודיע כי בנסיבות אלו, אינו מוכן להמשיך בהליך הגט מבלי שתתברר תביעת הכתובה. החלטת בית הדין הרבני שהבעל חייב ליתן גט לאשתו ואם לא, יוטל עליו צווי הגבלה בהתאם לחוק בתי דין רבניים.