הבקשה כפי שהוגשה – ואף כפי שהובהרה מאוחר יותר – לא הייתה בהירה ומפורטת די הצורך, בפרט בשים לב לפרק הזמן הקצר הקבוע בדין להגשת בקשה לדיון נוסף, ולדרישות הקפדניות והדווקניות שנדרש לעמוד בהן מי שמבקש לדחות את המועד. עם זאת, בהתחשב בכך שנעשה ניסיון להגיש בקשת ארכה בתוך המועד הקבוע בדין, ובשים לב למהות ההליך (בלי לקבוע דבר לעניין הסיכוי שיינתן דיון נוסף), בית-המשפט ראה לנכון שלא לחסום את הדרך לפני המבקש בשלב זה.  

אני דוחה את הערר. לצד החומרה והמסוכנות האינהרנטית הנובעת ממעשיו של העורר כלפי ציבור הקטינים שהוא ציבור פגיע במיוחד; לצד הפגיעה בקטינות שחלקן נקלעו למצב נפשי קשה; לצד הערכת שירות המבחן כי קיים סיכון בינוני-גבוה להישנות התנהגות דומה; ולצד הנגישות והזמינות לרשת האינטרנט המהווה "מקדם-מכפיל" מסוכנות, יש נתון נוסף המטה את הכף לדחיית הערר. הנה כי כן, מתברר כי העורר נתפס לפני שנים בקלקלתו כשהוא מציץ למקלחות ולחדרי שירותים. הקיבוץ נמנע מלהגיש תלונה כנגד העורר ובלבד שיעבור טיפול. ואכן, העורר היה בטיפול פסיכולוגי משך כשנתיים, אך ללא הועיל.  

הבקשה, איפוא, נדחית.  באשר לטענת עיוות הדין, הלכה פסוקה היא כי טענה של עיוות דין עשויה להצדיק מתן רשות ערעור אך ב"מקרים נדירים ביותר, שבהם תחושת הצדק שבקשת רשות לערער מעוררת לפני השופט הדן בה היא כל כך חזקה, עד שהוא יכול ליטול היתר לעצמו לחרוג מהכללים", אינני סבורה שהחלת אמת מידה זו על המקרה הנוכחי מצדיקה היעתרות לבקשה. לא מצאתי כי יש בקביעותיהן של ערכאות דלמטה, אשר מבוססות היטב על חומר הראיות בתיק, ובפרט על חוות דעתו של מומחה שמונה מטעם בית המשפט, כדי לגרום למבקש עיוות דין.

שופט הסבור כי הלכה של בית המשפט העליון מעוררת בעייתיות, רשאי, כמובן, ליתן לעמדתו ביטוי בפסק הדין או בהחלטה היוצאים תחת ידו. הוא רשאי, ואף מחויב, להסביר ולנמק את עמדתו. עליו לעשות כן בדחילו ורחימו, תוך התחשבות במבנה ההיררכי של מערכת המשפט, ובאופן מכובד ומכבד. ניתן להניח, כי אם קיימת בעיה בהלכה כלשהי שפסק בית המשפט העליון, ייתן בית המשפט העליון את דעתו לכך בעקבות פסיקה של הערכאות האחרות. וזה בדיוק מה שקורה בערעור דנא היום. אך כל עוד לא נעשה כן, על ידי בית המשפט העליון, ברור הוא כי שופטי הערכאות האחרות אינם אמורים לסטות מהלכותיו של בית המשפט העליון; בוודאי שהם אינם רשאים להכריז על בטלותה של הלכה מחייבת.

כנחזה מהפרוטוקול, הקטין מיוצג על-ידי הסנגוריה הציבורית, ולא על-ידי הוריו. בית המשפט נכון לשמוע תמיד את ההורים בלב פתוח ובנפש חפצה, אך ייצוגו של הקטין מסור לסניגורו, והוא שיגיש את הערר, ככל שימצא לנכון. 

אני דוחה את הערר במובן זה שאיני מורה על שחרורו של העורר לחלופת המעצר המוצעת בקריית אתא. עם זאת, אני מורה כי המפקחים שהוצעו על ידי העורר ייבדקו על ידי שירות המבחן ועניינו של העורר יוחזר לבית משפט קמא, בנסיבות אלה – ומבלי שנעלם מעיני כי קיימת אפשרות כי גזר הדין בעניינו של העורר יינתן במהלך החודש-חודשיים הקרובים, אני סבור כי ראוי להיעתר לבקשתו הצנועה של העורר בדיון בפני, כי המפקחים שהוצעו על ידו ייבדקו לגופם על ידי שירות המבחן.  

הבקשה דנן אינה מעוררת סוגיה עקרונית מן הסוג המצדיק מתן רשות ערעור, ודי בכך על מנת לדחותה. למעלה מן הצורך, אציין שגם לגופו של עניין לא מצאתי לכאורה כל דופי בהחלטתה של ועדת השחרורים, או בפסק דינו של בית המשפט קמא. תפקידו של בית המשפט הדן בעתירת אסיר אינו להחליף את שיקול דעתה של ועדת השחרורים בשיקול דעתו שלו, אלא רק לבחון אם זו שקלה את כל השיקולים הרלבנטיים ואיזנה ביניהם כראוי. בענייננו, החלטתה של ועדת השחרורים שלא להורות על שחרורו המוקדם של המבקש נשענה על תשתית עובדתית איתנה, ובפרט על הערכותיהם המקצועיות של הגורמים הטיפוליים. בצדק סבר בית המשפט קמא כי זוהי החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה.

לפי סעיף 7(ב) להנחיות נשיאת בית המשפט העליון, אין בעל-דין רשאי לצרף לבקשה להוספת ראיה את הראיה הנוספת עצמה, אלא עליו לציין את "עיקר מהותה של הראיה".  

משהשאיר המשיב את הבקשה ל"החיאת" ההליך לשיקול דעת בית המשפט, הרי שהחלטת בית המשפט הרלבנטית מבוטלת, וההליך יושב על כנו. בנוגע לפטור מעירבון, ציין המערער בבקשתו כי הוא קשיש המתקיים מקצבת זקנה; כי הוא נסמך שעל שולחנו של אחד מבניו; כי ילדיו הבגירים נתונים כולם במצוקה כלכלית; וכי אין לו קופות גמל או נכסי מיטלטלין. ואולם, המערער לא ציין דבר לגבי נכסי מקרקעין, ואילו המשיב עמד בתגובתו על כך שבבעלות המערער חלקות מקרקעין הסמוכות למקרקעין נשוא ההליך.

העתירה נדחית. תלוי ועומד בבית הדין הגדול הליך ערעורי (בין אם מדובר בערעור בזכות או בבקשת רשות ערעור, כפי שגורס היועץ המשפטי לשיפוט הרבני) על החלטתו של בית הדין האזורי. הדיון בהליך זה קבוע לעוד פחות מחודשיים. בשלב זה,  בית הדין הגדול טרם הכריע לגופן בטענותיה של המערערת בנוגע לסמכותו של בית הדין האזורי לדון בחלוקת הרכוש בינה לבין העותר 3. משכך, העתירה היא מוקדמת ולוקה באי-מיצוי הליכים.