בית-הדין פונה לבעל ליתן הגט לאלתר ולהתיר עגונה זאת מחבלי עיגונה וכן יותר הבעל מהעיגון ששם על עצמו והדבר יהיה לטובת שני הצדדים גם יחד. בנידון מה שטוען הבעל שרוצה ליתן גט על תנאי שתמחול לו כתובתה וכדומה ושאר תנאים שאין האישה חייבת בהם ורק הוא רוצה להפסיד זכויותיה, טענתו לאו טענה. ולכן עקרונית יש לכפות את הבעל לגט מאחר ואינו רוצה שלום-בית ולא גירושין רק בהטלת תנאים.

ניתן לקבוע בבירור כי כבר מהדיון הראשון האישה אינה מעוניינת בבעלה ודחתה כל אפשרות לחזרה לשלום-בית. וזאת בהתאם להצהרתה בבית-המשפט עוד חצי שנה קודם לדיון הראשון, שהיא מעוניינת להתגרש. וכן עולה, מהליך פירוק השיתוף שהאישה נקטה בבית המשפט, הליך שאינו מותיר מקום לספקות שהוא משקף את רצונה בלפרק השיתוף ביניהם, לרבות פירוק הנישואין.

מבחינה הלכתית יכול הבעל לכרוך כל הכרוך בנושא הגירושין בתביעת האישה לגירושין. ויותר מכך, במקרה כגון זה אין שום צורך לבדוק כנות התביעה, שהרי אף אחד לא העלה טענה כזו במקרה דנן, והאישה מצהירה קבל עם ועדה, שתביעתה כנה.

בית הדין נוכח לראות במו עיניו את העוינות והאיבה שיש בין הצדדים. לבית הדין עולה חשש סביר שסירובו של הבעל לתת גט אינו נובע מרצון אמיתי וכנה לנסות שלום בית, אלא מונע מרצונו להשיג יתרונות מסוימים בנושאים הרכושיים. הצדדים פרודים זה מזה למעלה משנה. בית הדין מחייב את הבעל במתן גט מספק.

בעניין חיוב וכפיית הבעל לגרש את אשתו, דינו של הבעל כרועה זונות. הבעל התכחש למעשיו, והוזמן לבית-הדין חוקר שהעיד עליו, ואף היום הבעל ממשיך בדרכו הנלוזה ואינו רוצה לחזור ממעשיו הרעים. אם כן דינו שיש לכופו לגרש.

על פי המצב המשפטי הקיים, ייאלצו המבקשים להגיש בקשה להתרת נישואין לבית המשפט לענייני משפחה. יש להניח כי בנסיבות העניין שהצדדים לא נישאו אלא בהליך אזרחי בלבד, ייאמר כי בני הזוג אינם זקוקים לסידור גט פיטורין כדמו"י מספק או לחומרא.

הצדדים נישאו בנישואין אזרחיים בקפריסין; המבקשת, עברה הליך "גיור" בלונדון, והציגה בפני בית הדין תעודת גיור שהוצאה על ידי "בית דין צדק של איחוד קה"ק מתקדמות בבריטניה הגדולה; בית דין זה הינו בית דין שאינו מוכר על ידי הרבנות הראשית; המבקשת הינה בחזקת נוכרית, ואין לחשוש לתפיסת קידושין בה, אפילו לא לחומרא. 

כאשר אין בידי המבקשת ואמה מסמכים שיסייעו לבירור יהדותה, הרישום בתעודת הלידה של אם המבקשת נעשה כ- 7.5 חודשים אחר לידתה; אם המבקשת ואמה שתיהן נשים בוגרות, כשירות לכל הליך משפטי, נתנו את הסכמתן לביצוע הבדיקה, ואין בהוראות החוק כל מניעה אחרת לביצוע הבדיקה בנידון זה.

בית הדין הרבני קבע כי סמכותו הנכרכת של בית-הדין הרבני חלה על כל ענייני הרכוש שפורטו על ידי הבעל בכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידו. 

בהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995 מטילים על הבעל סנקציות כדלהלן: יש למנוע מהבעל לקבל מבקרים ו/או מכתבים וכל קשר טלפוני למעט כתבי בית הדין וקשר עם עו"ד שלו בכל מה שקשור לענייני משפט; למנוע מהבעל לקנות מצרכים בקנטינה של בית הסוהר; למנוע ממנו אוכל כשר מיוחד עד שיתן ג"פ לאשתו.