הנוהג המקובל בבתי הדין, שאין להפסיד לאישה תוספת כתובה בגין רצונה בגירושין, כל עוד שהיא אינה תובעת גט. הסכמתה לגט, ואפילו רצונה בכך, כל עוד שאינה תובעת גט, אינם עילה לשלילת כתובה. בית הדין מקבל את הערעור והאישה זכאית לקבל תוספת כתובתה.

מדברי כל הפוסקים משמע, שכאשר עלול להיגרם לאדם נזק מאי-בירור תביעה שיש לחברו נגדו, הוא זכאי לתבוע את קיום הבירור בבית הדין. שכן בכל מקרה בו יש חשש להפסד הנתבע בעתיד הוא רשאי לדרוש את הבירור כבר עתה. בנידון דידן האישה הודיע בפירוש, שאם תביעת הבעל בעניין הסכם הממון תתקבל בבית המשפט, היא תדרוש לדון בשאלת הכתובה ומזונות העבר. לכן אין זו שאלה היפותטית ובית הדין היה צריך להזדקק לה, קל וחומר שהבעל דורש לברר טענתו לא רק כנתבע אלא גם כתובע. לאור האמור נדחית בקשת רשות הערעור שהגיש ב"כ האישה.

בתיק זה, ישנם ספקות רציניים אם האישה זכאית לכתובה. בית הדין הגיע למסקנה לקבוע פיצוי לאישה בסך 18,000 שקל. פיצוי זה יהווה תחליף לכתובה, ולסילוק כל תביעותיה של האישה, למעט הסכם הממון שבוצע ביניהם.

הכתובה נכתבה כמנהג הספרדים. נאמר בה ביחס ל - 100,000 דולר. גם אם לא היו דברים מעולם, אבל מבחינת ההלכה מדובר באודיתא, שהיא הודאת בע"ד, ויש לראות את הסכום הנ"ל כנכסי צאן ברזל של האישה. אף אם נקבל את עמדת המערערת, הרי ברור שאין להפסיד למשיבה את נכסיה שלה, והסכום המדובר הוא נכסי צאן ברזל שהם שלה מימים ימימה. הערעור נדחה.

נקבע כי הכתובה נחשבת למוגזמת, ואין לה תוקף מחייב. יחד עם זאת רשאי בית הדין - במסגרת מנגנון הפיצויים - לפסוק לאישה סכום מתאים כפיצוי ראוי לכל זכויותיה. בית הדין קובע ערך גג של פיצוי עד 120-100 אלף שקל חדש, וערך רצפה של מחצית מסכום זה. התיק הוחזר לבית הדין האזורי שיתן פסק דין זה.

הסכסוכים בין השנים הביאו לכך שגמלה אצל שניהם ההחלטה להתגרש. מאז גם עיקר מלחמתה של האישה על כתובתה ולא על הגירושין או שלו"ב. עניין המזונות אינו משמעותי כי האישה משתכרת למחייתה. אין לנו שום סיבה לומר שהתנהגות הבעל נתנה לאישה עילת גירושין ומשום כך דינם כמי שמורדים זע"ז והאישה מקבלת רק עיקר כתובה.

בית הדין קבע כי לא מגיעים לאישה פיצויים. לדעתו לא היה מקום לחייב הכתובה כלל, ובטוח שלא להוסיף עליה, וזאת עקב התנהגות פלילית של האישה. הערעור נדחה.

אין לנו ודאות כלל שכוונת בית הדין בא לגרוע מתוספת הכתובה בגלל חלקה של האישה על-פי חוק יחסי ממון. ייתכן שבית הדין ממתין לראות את פסק הדין בבית המשפט כיוון ששם עומדות להתברר סוגיות שכוללות ספקות האם הכספים של הבעל הם כספים שלו או של הוריו ואם הם שלו האם הם בני איזון והאם היה שיתוף בנכסים בין בני הזוג וייתכן שההכרעה תהיה לא ודאית ולא פשוטה ואז בית הדין יידרש לקבוע אם לגבי הכתובה דרושה רמת בירור אחרת. הערעור נדחה.