פסיקתו זו של בית-הדין ביסס כב' הרב על כך שמעמדה של האישה, שאינה יהודיה והגט שנכתב ונמסר היה ללא צורך. בנימוקיו לקביעתו הוא מציין בשניים מהמרכיבים המרכזיים בהליך הגיור שעברה המערערת נמצאו ליקויים חמורים מבחינת ההלכה.

בית-הדין קובע כי אלמנה זכאית למדור מעזבון בעלה למשך כל ימי אלמנותה מכוח שתי הלכות. האחת, מכוח תנאי כתובה המזכה אותה במזונות, הואיל ומדור הוא בכלל מזונות. השני, מכוח תנאי כתובה למדור מיוחד לאלמנה.

הלכת בתי-המשפט העליון ולפיה דיון במזונות לפי סעיף 4 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, אינו מצריך שבעלי הדין יהיו אזרחי המדינה או תושביה. לאור זאת הערעור התקבל. בית-הדין בישראל מוסמך לדון בתביעת האישה למזונות.

ענייני הממון סודרו בהסכם גירושין שבוצע כולו הלכה למעשה, ואין לערער עליו, ובפרט לאחר שביה"ד הגדול אישר את ההסכם, מבחינת הדין, אין לחייב את הבעל ביותר ממה שנקבע בהסכם הגירושין.

ניתן להסיק שיש לכפות את הבעל לגרש את אשתו כאשר הודה במסגרת עסקת טיעון שעשה מעשי כיעור עם החמות. שום אישה אינה יכולה לעמוד בחיים עם בעלכ זה, הרי הוא נחשב כמי שמונע ממנה חיי אישות.

הן מבחינה עובדתית והן מבחינה הלכתית נראית עמדתו של ב"כ המערערת תלושה מן המציאות. ברור לכול שאכן התרחשו דברים שיש בהם לאסור. גם מבחינה הלכתית המצב ברור לאיסור, ולא יעלה על הדעת שבית-הדין הרבני יעצום את עיניו וישאיר את הצדדים באיסור כל ימיהם. סיבה נוספת לחיוב גט היא, כאשר שני הצדדים אינם מעוניינים בשלום בית וכל המגמה היא להשתמש בגט כלחץ ליצירת הישגים רכושיים בבית-המשפט. סוף דבר אין לקבל את הערעור והאישה חייבת לקבל גט. 

מכיוון שבהתנהגותה של האישה ובמעשיה כלפי בעלה היא שגרמה לפירוק הנישואין ולכן מפסידה כתובתה. סיבה נוספות: היות והם נכשלו באיסור נידה, למרות שזה היה בהסכמתו, מפסידה כתובתה מטעם קנס.

בית-הדין האזורי צדק כי יש להבדיל בין שינוי בצוואה לבין פעולות רכושיות שרשאי היה המנוח לעשות בנכסיו מכוח ההתניה שבסעיף 2 לצוואתו. משכך יש לייחס לפעולת המתנה בנכס חזרה מהנתנה מחיים הכלולה במסגרת הצוואה.

בכפוף לנקבע בחוק, הליך המאסר נועד לשם כפיית הביצוע של פסק דינו של בית הדין האזורי, ולא כצעד של ענישה. יחד עם זאת, נאמר כי למרות שאין זו מטרת פסק הדין, הרי מאחר שמדובר באדם שמעגן את אשתו באכזריות במשך שנים ארוכות, וזאת לאחר שנהג באלימות כלפיה, הרי שמבחינה הלכתית ודאי שראוי הוא לעונש! אם הליכי המאסר הקצובים לא הובילו לתועלת עד היום, תקוות בית הדין היא שהליך המאסר החדש שאין לו קצבה - אכן ישיג את התוצאות המבוקשות.

למרות שהיה בהחלטה שנחתמה בדיין יחיד פגם, היות ולא הועברה לצד שכנגד לדברי ב"כ המערער, וכן הלכתית לא נחתמה על-ידי שלשה דיינים, הדבר בא על תיקונו, ולו באופן חלקי בהקפאת ההחלטה על-ידי האב"ד שחתם עליה. ובאשר לטענה שיש לפסול את הדיין משום שכבר נשאל על-ידי זה שכנגדו בבקשה שהוגשה לפניו, ואסור היה לו לעשות כן לשמוע דברי א' שלא בפני השני, ועל סמך זה סידר את פסק-הדין.