כמבוקש, צו עיכוב הביצוע שניתן בהחלטתי מיום 9.8.2022 בעניין מערער 1 – בטל.

המערער 1 יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו.

בהסכמת המשיבה, ניתן בזאת צו המורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל, שהוטל על המבקש במסגרת ת"פ 42676-08-20, עד למתן פסק דין בערעור שבכותרת.

בכל הנוגע לעונש של תשלום קנס, הלכה היא כי בית המשפט אינו נוהג להיעתר לבקשות לעיכוב ביצוע אלא במקרים חריגים ובהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זו, כגון מקום בו תשלום הקנס יגרום לנזק בלתי הפיך. 

לאור הסכמת המשיבה, אני מורה בזאת על עיכוב ביצוע רכיב המאסר בעבודות שירות שהוטל על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (סגן הנשיא, כב' השופט בני שגיא) מיום 6.9.2022 בת"פ 16703-12-20, עד להכרעה בערעור.

הלכה היא, כי בבוא בית משפט להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, עליו לתת דעתו לכלל הנסיבות והנתונים הרלבנטיים בעניינו של המבקש, וביניהם לחומרת העבירה שביצע ונסיבות ביצועה, לסיכויי הערעור, לעברו הפלילי, לנסיבותיו האישיות ולשאלה האם הערעור תוקף את הכרעת הדין או גזר הדין.

לא מצאתי ולו בדל של ראיה להוכחת טענות אלו – דומה כי המערער, על אף טענות הרבות, לא תמך את בקשתו בתשתית עובדתית כלשהיא. 

מקום בו נאשם בוחר במילותיו שלו להביע צער, בושה וחרטה על מעשיו לאחר שהוא מצהיר דבר הודאתו בביצוע המעשים מושאי כתב האישום, אשר תוקן לאחר משא ומתן ממושך בין הצדדים – קשה עד מאוד לקבל את עמדתו הנוכחית שהכשל בייצוג הנטען, מצדיק קבלת הבקשה לעיכוב הביצוע.

נראה כי לנוכח אורך תקופת המאסר שנגזר על המערער, אין בדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע כדי לפגוע בסיכוייו בערעור בהקשר זה.

אין טענה מצד המשיבה שנשקפת ממנו מסוכנות או שקיים חשש להימלטותו מהדין; לתסקיר שירות המבחן שניתן בעניינו; ולא פחות מכך לעובדה שזה כ-10 חודשים המערער משוחרר בתנאי מעצר בית לילי בלבד תוך שמתאפשר לו לצאת לעבודה.

משנדחה מועד ריצוי המאסר זמן ממושך כל כך במקרה חריג זה, "תוספת הדחייה" עד לסוף נובמבר 2022 איננה כה משמעותית כאשר מנגד ניצב מצבה הנטען של רעיית המערער.