נקבע כי בית הדין הרבני בישראל מוסמך לדון בתביעות הגירושין שבפניו ובעניינן של שתי הדירות הרשומות על שם הבעל והנמצאות בתל אביב, בהתאם לפרטים שצויינו הן בתביעת האישה והן בתביעת הבעל.

בית הדין דחה טענות האישה בבקשה להבהרת פס"ד. נקבע כי האישה חייבת לשלם לבעל לשעבר שכר דירה ראוי. מסכום זה יש לקזז דמי מזונות גרושה, והיתרה תקוזז מחלקה של האישה בדירה ותועבר לבעל לשעבר; אין לחייב הבעל לשעבר בשכ"ד ראוי לחנות; כונסי הנכסים יעבירו לצדדים יתרת התמורה בקופת הכינוס בהתאם להנחיות ולחיובים שנקבעו בפסקי דין דנן ובפסק דין זה.

בית הדין קבע כי הסמכות לדון בענייני המזונות של בתם של הצדדים נתונה לבית הדין. האב ישלם לאם סך 1,200 ש"ח לחודש מזונות זמניים עבור בתם של הצדדים החל מיום פתיחת התיק. זכותו של האב לקזז סכומים ששילם באם שילם.

לגופו של עניין, לא מדובר פה בכסף שהיה רשום על שם הבעל ואנו באים לתת לאישה את מחציתו מצד חוק יחסי ממון, או מצד הלכות שיתוף. אלא מדובר בכסף שנמצא בחשבון המשותף שרשום על שם שניהם, וא"כ לפי ההלכה הצרופה גם בלי חוק יחסי ממון, אם הבעל רשם דירה או נכס או חשבון בנק על שם שניהם ברור שאותו רכוש שייך לשניהם. בודאי שהכוונה היא שבזמן שהם חיים ביחד שני בני הזוג ישתמשו בכסף המשותף לצרכי הבית המשותף. אבל שנוצר הקרע בין בני הזוג והם אינם חיים ביחד - ובמיוחד באשמתו של הבעל - בוודאי בכל נכס שרשום על שם שניהם מגיעה לכל אחד מהם מחצית. 

בהשמטת הרצאת הפרטים ואי-צירוף תלושי שכר, על מנת לפגום בכנות הכריכה או בהיותה כריכה כדין, הם יצורפו בעת הדיון בעניין מזונות האישה. ב"כ האישה לא טען מאומה לגבי כנות כריכת ענייני הרכוש והיות כריכתם כדין. נפסק כי תביעת הגירושין כנה, ענייני מזונות האישה ורכוש הצדדים נכרכו בתביעה בכנות וכדין, ובית-הדין מוסמך לדון ולהכריע בהם.

פסק-הדין למזונות שניתן בהסכמה לא נועד לצורך מזונות הילדים. הוא נועד לשמש כלי שירוקן כל מקור כספי, אשר על-פי כל דין זכאית היתה האישה הגרושה לממשו לצורך גביית כתובתה. בית-הדין נעתר לבקשת האישה הגרושה ונותן צו ללשכת ההוצל"פ, צו למוסד לביטוח לאומי וכונס הנכסים מתבקש לבדוק מחדש את אפשרויות למימוש פסק-הדין לגביית הכתובה.

מצא ספר עתיק, בין ספריו של אביו, ובו כתובה צוואה של המנוח שבה כתוב שהוא נותן לו כל אשר לו. התימנים שכותבים צוואה בכתב רש"י על כריכת הספר, לא מציינים מספר זהות, ובצוואה שלפנינו מצוין מספר זהות ולכן נראה לנו שהצואה לא אוטנטית. בית הדין דן בזה לפי ההלכה, והצוואה אינה כתובה לפי ההלכה היהודית.

אם הסכום המדובר הוא בלתי צפוי להיות מושג באופן סביר במהלך החיים [ולא כתובה בסכום המספיק למחיה של שנה אחת, שזה נאמר על עיקר הכתובה או מאתיים זקוקים בלא תוספת כתובה]. במקרה זה אין כלל כתובה מוגזמת, והטוען על כתובה מוגזמת עליו נטל ההוכחה.