מבקשת העותרת כי נורה על ביטול פסק הדין של בית הדין הגדול ונקבע כי "מכון ארגמן, אשר מונה כמומחה מטעם בית הדין [...] הוא הגורם המכריע אשר הערכאות השונות תתייחסנה אל חוות דעתו בכל הנוגע לשאלה האם בוצעה פגיעה מינית בקטינה בידי אביה אם לאו".

בידי העותר "ראיה חד משמעית, לפיה ראיית המקור הושמדה" וכי הדבר נעשה בזדון. לא זו אף זו נטען, כי התביעה לא יכולה לטעון, בהזדמנויות שונות, כי 'אין משמעות לראיית המקור'.

נטען כי נפלו פגמים הן בעצם פתיחת תיק החקירה, הן בניהול החקירה והן באשר לאופן סגירתו בסיווג השגוי של "נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין", חלף "חוסר אשמה". 

העותרת סומכת את עתירתה על מסמך מדיניות שגובש על-ידי המשיבים 5 ו-6, שכותרתו "דגשים לאכיפה מדינתית במגזר הערבי" (להלן: מסמך המדיניות), שלטענתה נועד ליתן מענה לחלק מן הקשיים שעורר תיקון 116 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה או החוק) בהתייחס למדיניות האכיפה נגד בניה בלתי חוקית במגזר הערבי. 

בעתירה נטען כי על פי הנחיית אגף הרוקחות, מטופלים שצרכו את התכשיר OZEMPIC לצורך ירידה במשקל נצרכים לעבור לטיפול בתכשיר WEGOVY, אשר עלותו עבור המטופל גבוהה במידה ניכרת.

העותרים הם 20 נבחנים שניגשו לבחינת הרישוי במועד אפריל 2024, ונכשלו בה. בגדרי העתירה מלינים העותרים על מתכונת הבחינה האדפטיבית, ולטענתם נפלו בה פגמים וכשלים טכניים שהובילו לכישלונם בה

מציינת העותרת כי עצם העובדה שרק בחלוף שנים הגיע בית הדין למסקנה כי עובד לא עמד בתנאי הסף של מכרז לתפקיד, מצדיקה במקרים המתאימים לעשות שימוש בדוקטרינת הבטלות היחסית; כי יש להכריע בשאלה האם במקרים שבהם בוטל מינויו של עובד לאחר שהמשיך במילוי תפקידו לאורך שנים, יש להכיר בניסיון המקצועי אותו צבר במהלך מילוי התפקיד לצורך עמידתו בתנאי המכרז בדיעבד.

בקשת העותרת, האגודה לזכויות האזרח, כי ייקבע שהחלטות הממשלה להסמיך את שירות הביטחון הכללי (להלן: השב"כ), לבצע דרך קבע תפקידים נוספים באמצעות מנגנון ההסמכה שקבוע בסעיף 7(ב)(6) לחוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב-2002 (להלן: חוק השב"כ או החוק), בטלות. 

על אף שבית המשפט הצבאי לערעורים הורה על קיצור מעצרו, מעת שקבע כי מדובר בקיצור בלתי מהותי, פתח למפקד הצבאי פתח לבחון שוב את ההצדקה להמשך המעצר ובהתאם לכך להאריך את הצו בחודשיים נוספים, ללא חומר ראייתי חדש. לטענת העותר, התנהלות זו מצדיקה עיון בחומר החסוי והפעלת ביקורת שיפוטית של בית משפט זה.

טוענת העותרת כי המשיבים התעלמו מפנייתה, וכי תחילת ביצוע העונש, טרם קבלת החלטה בבקשה שהגישה לביטול ההליך המשמעתי או להמתקת העונש, "מהווה פגיעה אנושה בזכות הטיעון של[ה] ובעקרונות יסודיים של צדק".