על פי הנטען, קיימת "פרקטיקה בה שופכים זבל לנקודת ריכוז ופינוי זבל הממוקמת בתוך שטח עזרת ישראל המקודשת לעם ישראל", באופן שגורם "לפגיעה חריפה בקדשי דת וברגשות דת". 

מן העתירה והתגובה המקדמית עולה כי צאצא של אזרח פולין אשר מעוניין לקבל אזרחות פולנית נדרש להציג לרשויות בפולין אישור על אי גיוס סבו או אביו לצה"ל.

לטענת באת-כוח המשיבים, צו המעצר המינהלי הוצא לאחר שעלה ממידע מודיעיני חסוי כי העותר הוא פעיל חמאס, מעורב בפעילות ארגונית המסכנת את ביטחון האיזור וחשוד בהסתה ועידוד פעילות אלימה נגד ישראל.

העותרים מבקשים סעדים הצהרתיים שיורו כי ראש הממשלה נתניהו מנוע מלהמשיך ולמלא את תפקידו, וכי החלטתו להמשיך בכהונתו היא החלטה הנגועה בחוסר סבירות קיצוני ולפיכך דינה בטלות.

העותר טוען כי הוא בעל זכויות הבעלות והשימוש במגרש עליו הוקם הבינוי (בניגוד לטענת המדינה כי המקרקעין שייכים לה), אשר משמש את העותר ומשפחתו כמבנה חקלאי. לטענת העותר, הבנייה תואמת את ייעוד הקרקע ובהתאם לתב"ע החלה על האיזור.

העתירה נעדרת פרטים בסיסיים הנדרשים לצורך דיון בעתירה. הכל כפי שהתבאר בהחלטתי מיום 1.5.2024 בבג"ץ 3629/24 אלעביאת נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (1.5.2024). דין העתירה היה להידחות על הסף אך מטעמים אלו בלבד. ברם, אף מבלעדי אותם פגמים, שני טעמים נוספים, שדי בכל אחד מהם לבדו, מוליכים לדחיית העתירה על הסף: הראשון – שיהוי שדבק בה; השני – פרק הזמן שנותר אינו מאפשר קיום ביקורת שיפוטית אפקטיבית.

אין לכחד, מעצר מינהלי – פגיעתו רעה. אך לעיתים אין מנוס ממנו, בבחינת 'רע הכרחי'. כדברי הנשיא א' ברק: "המאבק היומיומי בטרור מחייב לא פעם הפעלתם של אמצעים בלתי שגרתיים [...]. אחד מאותם אמצעים הוא המעצר המינהלי" (דנ"פ 7048/97 פלונים נ' שר הביטחון, פ"ד נד(1) 721, 741 (2000)).

במוקד העתירה, בקשת העותר למתן צו על-תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יוחרג המבנה מתחולת צו איסור הבנייה ומדוע לא תימנע הריסת המבנה.

לטענת העותר החלטת סגן הרשמת שגויה; התקבלה בחוסר סמכות, שכן כוללת התייחסות הסותרת את החלטת עו"ד חוראני בדבר טיב יישום פסק הבוררות הראשון; ומפרה את פקודת האגודות השיתופיות.

העותר טוען, לגבי החלטת הוועדה, כי זו ניתנה על-ידי יו"ר הוועדה ולא על-ידי הרכבה המלא, בחוסר סמכות; וכי ההחלטה שגויה לגופה מקום שערעור הגימלאות שהגיש לוועדת הערעור אינו מעלה סוגיה "משפטית בעיקרה", כפי שנקבע, ומשראוי לנהוג ברוחב יד בעניין בקשות לזימון עדים.