לטענתה, המדינה עוצמת עיניה לנוכח השתלטות גורמים בלתי מורשים על משאב טבע נדיר; אינה נוקטת בהליכי אכיפה וגבייה; אינה מפרסמת מכרז פומבי להשכרה ותפעול של החוף בניגוד להוראות הדין; ואינה נוקטת פעולה לביטול הסכם השכירות הבלתי חוקי בין המחזיקות. 

טוענת המועצה, בעיקרו של דבר, כי בית הדין האזורי, כמו גם בית הדין הארצי, שגו כאשר קבעו כי יש להחזיר את המשיב לתפקידו, בניגוד לעמדתם המקצועית של המועצה ומשרד הפנים, שלפיה המשיב אינו ממלא אחר תנאי הסף הנדרשים לתפקיד. 

לטענת העותר, מצב הדברים שבו הוועדה עתידה להצביע על מועמדותם לשיפוט של ארבעה עובדי בית משפט זה, נוגד הלכות מפורשות שניתנו בכל הנוגע להיקפו ולמהותו של האיסור החל על עובד ציבור להימצא בניגוד עניינים במסגרת תפקידו.

במסגרת העתירה, מבקש העותר כי המשיבים ינקטו צעדים שונים אותם הוא מפרט קודם לעשיית השימוש בטכנולוגיה האמורה.

העותר טוען כי החלטת בית הגדול מחזקת את טענותיו בדבר הפגמים שנפלו בפסק הדין שניתן בעניינו, וכי קיים חשש שבהיעדר פיקוח של בית משפט זה, בית הדין ישוב ויאשררו. 

העתירה הנוכחית, אשר גם בה מבוקשים כאמור סעדים דומים, הוגשה בשם של 48 תושבי רצועת עזה אשר על פי הנטען נעצרו על-ידי כוחות הביטחון. העתירה מתייחסת לעותרים ממספר סוגים – כלאה שנעצרו ברצועת עזה (כאשר שניים מהם קטינים); ואחרים (14 תושבי רצועת עזה) אשר נעצרו בשטחי ישראל או ביהודה ושומרון. נטען כי מקום החזקתם של העותרים אינו ידוע למשפחותיהם.

העותר טען כי יש לבטל את הוראת הסילוק מכמה טעמים, וביניהם כי אין הצדקה חוקית לסילוק המבנה מאחר שבנייתו הסתיימה 17 חודשים עובר למועד המצאת הוראת הסילוק, כך שהמבנה אינו מבנה חדש לפי הצו.

עניינה של העתירה שלפנינו בשומת ניכויים שהוציא המשיב 3 לעותרת, שבמסגרתה בוטלו נקודות הזיכוי שהעותרת הביאה בחשבון בחישוב המס של עובדיה.

העותר טוען כי פסקי הדין שניתנו על-ידי בית הדין האזורי ובית הדין הרבני הגדול, אינם מיישמים את ההלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (להלן: בע"מ 919/15), וכלשונו "המשיבים 2-1 מסרבים לקבל את סמכותו של בית המשפט העליון ואינם רואים את עצמם ככפופים להלכותיו".

בעתירה נתבקשנו להוציא צו על-תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם, מדוע לא תבוטל ההחלטה כך שיתאפשר לעותר לקדם הליכים תכנוניים להכשרתו של המבנה.