בעתירה התבקשנו, בעיקרו של דבר, להוציא מלפנינו צו על-תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם, מדוע לא יוחרגו המבנים מתחולת צו איסור הבנייה; ולחלופין, מדוע לא יימנעו המשיבים מהריסת מבנים אלו, על-פי צווי ההריסה הסופיים שהוצאו ביום 26.07.2022. 

בעתירה שלפנינו התבקשנו לקבוע שעל המשיבים חלה חובה לספק מערך היסעים לצרכי תחבורה חיוניים של משרתי כוחות הביטחון, הסדירים והמילואים, במהלך סופי השבוע, נוכח המצב הביטחוני בארץ.

לא רק שאין בתרומה המחדשת הנטענת כדי להימנע מהחלת עניין כספי אלא להיפך – הותרת העתירה על כנה בשל נימוק זה חותרת תחת ההלכה שנקבעה בעניין כספי, שנועדה למנוע את עקיפת הצורך להגיש בקשת הצטרפות לעתירה קיימת באמצעות הגשת עתירה חדשה.

בעתירה הנוכחית נטען כי אין מקום להורות על קיום הבחירות במועד שנקבע, שכן לא ניתן לקיים בחירות אישיות, שוות, חשאיות ויחסיות כמצוות סעיף 2 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הרשויות המקומיות (בחירות)) וסעיף 2 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975.

העותרת טענה כי רק חלק מהוראות החוק אומצו והוחלו על הרשויות באיו"ש, באופן שבו לרשות המים ולקמ"ט מים אין סמכות להטיל קנסות בגין אי-דיווח כפי שהושתו על העותרת. 

נסיבות הגשת העתירה מצערות ביותר, והסוגיה המתעוררת בה בדבר אופן הנצחתו של הבן המנוח קשה וכואבת. ואולם חרף זאת, לא נוכל להושיט לעותר את הסעד המבוקש על ידו.

העלו העותרים שורה של טענות עקרוניות נגד חוקיותה של תקנה 119 המצדיקות לעמדתם קיום דיון מחודש בקשר לשימוש בה.

לעמדת העותר בית הדין הארצי לא נתן משקל לחומרת מעשיו הבלתי חוקיים של המשיב, שהיה בהם כדי למנוע הכרה בזכויותיו כעובד; כי פסק הדין עומד בסתירה לפסק דין אחר שניתן בבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 15868-04-18 כותה נ' מדינת ישראל – משרד המשפטים (7.4.2021) (להלן: עניין כותה)) על פיו במקרים קיצוניים וחריגים ניתן למנוע מתובע לקבל זכויות כעובד בשל חוסר תום לב קיצוני.

העותרות טוענות כי מפרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ואף קודם לכן, הן מצויות במצוקה קשה של מחסור בכוח אדם לחקלאות. לטענתן, מצוקה זו מצויה בימים אלה בשיאה, כאשר מצד אחד חל איסור על כניסת עובדים פלסטינים לשטח ישראל, עובדים אשר היוו כוח עבודה עיקרי בפעילותן לפני המלחמה, ומצד שני, פעילותן נמצאת עתה בזמן קריטי שכן מדובר בעיצומה של עונת קטיף ההדרים.

טען העותר כי בשל עיקולים שונים שהוטלו עליו הוא אינו יכול לעשות כל שימוש בחשבון הקנטינה שלו, וכי הדבר גורם לו לקשיים שונים, בשים לב לכך שהכספים בחשבון זה אמורים לסייע לו לצורך מחייתו בכלא. בעתירה נטען כי העיקולים הוטלו על חשבונו בניגוד לדין ובניגוד להחלטות רשם ההוצאה לפועל.