העותר טוען בתמצית כי "שגתה הוועדה כאשר נתנה בהחלטתה משקל בכורה לשיקולים הצבאיים, "תוך דחיקה של ממש לפינה של כלל השיקולים האזרחיים", כלשונו, וכי מכלול הנתונים לרבות הליך שיקום שעבר ותפקודו בבית הסוהר מצביעים בבירור על כך שהוא זכאי לקיצור עונשו.

התבקשנו להורות על שורה של סעדים בקשר למבנה ולהליכים שננקטו לגביו: להורות למפקד הצבאי לאשר את קליטת הבקשה להיתר בתחום צו איסור בניה; לקבוע כי נפלו פגמים מנהליים בהחלטות הגורמים השונים המצדיקים את ביטולן; לחלופין לקבוע כי שגה המפקד הצבאי שסירב לקלוט את הבקשה להיתר בשים לב למאפייני המבנה; ולקבוע כי שגה המפקד הצבאי עת לא החריג את המבנה מתחום איסור הבניה.

על פי הנטען בעתירה, המשיב 1 מפרסם מעת לעת "רשימת מוסדות המוכרים לצורך זכאות בהנחות בתחבורה הציבורית" (להלן: רשימת המוסדות המוכרים), המפרטת את שמות המוסדות שתלמידיהם זכאים להנחה כאמור. עוד נטען כי העותרת היא מוסד להכשרת עובדי הוראה העונה להגדרת "מוסד" בחוק זכויות הסטודנט.

העותר מבקש בעתירתו להורות על ביטול פסק הדין בערעור. לטענתו, פסק הדין האמור הכריע בסוגיית מקום לימודיהם של הקטינים בטרם מוצה הדיון בבית הדין, ומבלי שניתנה לבית הדין הזדמנות לקבל חוות דעת נוספות בנושא ו"להשלים את מלאכתו".

האם ניתן לפרש את ההוראות הקבועות בסעיפים 196-195 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), כך שאישה שבחרה להמשיך לעבוד לאחר שכבר הגיעה לגיל הפרישה (כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לאותו חוק), תהיה זכאית לגמלת נכות עד הגעתה לגיל 67?

העותרים טוענים כי קיימת דחיפות בהגשת העתירה הנובעת מהמצב הביטחוני השורר במדינה, ברם אין בכך כדי להצדיק סד זמנים דחוק שכזה.

העותרים אמנם טענו כי המתווה, אותו כלל לא טרחו לצרף לעתירתם, פוגע בהם (ובאחרים, שאינם צד להליך) במגוון מישורים, אולם טענותיהם נטענו בצורה לקונית. בבחינת 'רשימת מכולת' במסגרתה כל המרבה הרי זה משובח. 

 העותרות מלינות בעתירתן על כך שסד הזמנים הנוכחי אינו מאפשר להן להיערך כנדרש לדיון בתוכנית, באופן המסכל את חובת ההיוועצות עם העותרות, החלה לטענתן על המשיבה על פי חוק.

מדוע לא יכינו תכנית להתקנת מקלטים ציבוריים, מחסות ציבוריים או מרחבים מוגנים ניידים בשכונות מגוריהם של העותרים בדרום-מזרח העיר תל אביב-יפו, ובהתאם יציבו מחסות ציבוריים כאמור לאלתר.

העתירה עוסקת בהסדר הקובע זכאות לרכב רפואי שיקומי מסוג מונית או לסיוע כספי לרכישת רכב כאמור, הקבוע בפרק שני1 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב].