לטענת העותר, הוא עומד בתנאי הקבלה לשילוב בבית משפט קהילתי, בין היתר, מאחר שהוא זקוק לסיוע ותמיכה בתחום ההתמכרויות ובתחום ההתנהלות הכלכלית, ולנוכח עברו הפלילי והעובדה שהעבירה שביצע אינה עבירה חמורה. 

טוענת כי התערבותו של בית משפט זה במקרה הנדון היא חשובה והכרחית לשם ההגנה על זכות העיון, ומאחר שהחלטת בית המשפט המחוזי היא בעלת השלכות רוחב בתחומי המנהל התקין הנוגעת לשלילת העיון במסמכים וחורגת מעניינה של עתירה זו.

בעתירתם מבקשים העותרים כי נורה על פסילתו של עו"ד גדרון מלשמש כבורר בהליך המתנהל ביניהם לבין האגודה, תוך שהם ממקדים את טענותיהם בניגוד העניינים שעו"ד גדרון מצוי בו, לטענתם, עקב קשריו עם החטיבה להתיישבות.

נטען כי המשיב לא הוכיח את הטענה לקיומו של צורך בטחוני מובהק ודחוף המצדיק את הוצאת צו התפיסה, וכי ההחלטה על הוצאת הצו התקבלה שלא על סמך תשתית עובדתית מוצקה ובהתעלם ממכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין. 

בפי העותרת שלוש טענות עיקריות: האחת – כי בכל הנוגע לשתי הטענות שלגביהן קבע השופט כשר כי הן חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, הוא חרג מסמכותו בכך שלא נתן לגביהן מתן רשות ערעור; השנייה – כי בכל הנוגע ליתר הטענות שהועלו לא קבע השופט כשר כי הן אינן מקיימות את הדרישות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי"; והשלישית – כי לגבי אף אחת מהטענות לא נקבע כי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין. 

בעתירה נטען באריכות כי בפסק הדין קיימות סתירות מהותיות, המחייבות את התערבות בית המשפט הגבוה לצדק. לגישת העותרים, פסק הדין מקבל את טענותיהם של העותרים בדבר הצורך ביידוע אפקטיבי של חברי הקבוצה, ומותח ביקורת על קופות החולים בשל היעדר יידוע כזה.

העותר, העומד בראש סיעה חדשה המתמודדת לבחירות הקרובות, טוען כי נפלו בכתב המינוי מספר פגמים המצדיקים את בטלותו. ראשית נטען כי המשיב הפר את חובת ההיוועצות המוטלת עליו בחוק. 

בעתירתו טוען העותר כי הצורך הקיים גם בשגרה בהפעלת קווי הרכבת בימי המנוחה והחגים הועצם בכמה מונים בעת האחרונה. זאת, לעמדתו, בשל צרכיהם של משרתי הצבא – סדיר ומילואים – הנדרשים להתנייד בשבתות, וכן לאור הצורך לסייע לציבור רחב של אזרחים אשר נדרשו להתפנות מבתיהם ונסמכים ביתר שאת על התחבורה הציבורית.

נטען בתמצית כי משטרת ישראל אינה מוסמכת לאסור מראש לקיים עצרות מחאה, להבדיל מהפגנות הטעונות רישיון; וכי התנהלות המשטרה מונעת מהציבור הערבי בישראל לממש את זכותו החוקית לקיים את כל סוגי המחאות.

ההחלטה לא להחריג את המבנה מצו איסור הבניה היא החלטה מוטעית ובלתי סבירה. העותר הוסיף כי החלטת המשיב פוגעת באופן קיצוני בזכויותיו הקנייניות, והיא נוגדת את הוראות הדין הבינלאומי ופוגעת בכבודו באופן המחייב את ביטולה.