לא עלה בידי העותרים והעותרות הציבוריות להצביע על מקור חוקי המצדיק את מתן הסעדים המבוקשים על-ידם.

דין העתירה להידחות. זאת, בשל שורה ארוכה של טעמים, בין היתר בשל אי מיצוי הליכים נאות; בשל היותה עתירה כוללנית הכורכת מספר רב של סעדים ועניינים; ומשום שהעתירה נעדרת תשתית עובדתית ומשפטית מספקת להתערבות שיפוטית.

העותר סבור כי גם החלטת הוועדה השנייה שגויה, משהיא אינה משקפת את אחוזי הנכות ההולמים את מצבו הרפואי לאשורו. בעתירה דנן מדגיש העותר את היעדר ההיגיון שבהחלטת הוועדה השנייה.

יש למקד את הדיון בטענותיהם של העותרים המצויות במישור היישומי-קונקרטי לגבי הפעלת סמכותו של המשיב בנסיבות המקרה דנן.

טוענים העותרים כי במענה לפניותיהם, נמסר להם כי עליהם להתחיל לרצות את עונשם בארה"ב ורק אז להגיש בקשה לריצוי יתרת העונש בישראל. העותרים משיגים על קביעה זו ומבקשים כי נורה לשר המשפטים "לבקש מעמיתו בארה"ב לאפשר לי להסגיר את עצמי לרשויות בארה"ב לשם החזרתי לישראל".

בעתירה טוענים העותרים כי סגירת השער עומדת בניגוד למתווה הביטחוני שאושר בבג"ץ 3758/04; וכי היא צפויה לפגוע באופן קשה ובלתי מידתי בזכויותיהם של העותרים, לרבות בחופש התנועה, בזכות לעבוד, בזכות לחינוך ועוד.

לטענת המוקד, עם פרוץ המלחמה, ביום 7.10.2023, נעצרו העותרים 2-1 על-ידי כוחות הביטחון באזור מחסום ארז. כעת, בעיצומה של המערכה, מבקש המוקד כי נורה למשיבים, כוחות הביטחון, לפזר את ערפל הקרב, לאתר בין עצורי המלחמה את העותרים 2-1, ולמסור לו מידע על אודות מקום מעצרם ועל הגורם המחזיק בהם.

בפי העותרות טענות רבות על אודות התיקון, שלשיטתן, טומן בחובו "[החזקה של] אסירים ועצורים בתנאים בלתי אנושיים שפוגעים בצלם אנוש", נוכח הפגיעה ב"זכות לשטח מחייה מינימלי" וב"זכות למיטה". 

בעוד שהמשיבה מעוניינת לקדם את הדיון ככל האפשר ולהשלים את הליך הגירושין במהירות האפשרית, לדבריה רצונו של הבעל הפוך והוא מעוניין למשוך את ההליך ולהותירה עגונה. 

בעת הזו, משהורה בית הדין על ביטול צו ההרחקה והבהיר כי העותרת רשאית להיכנס בשעריו של בית הדין כמפורט בהחלטתו, הרי שהעתירה התייתרה ואין עוד תוחלת בהמשך בירורה.