בין היתר, נטען כי החלטת בית המשפט יש בה ממד של נקמנות בעותר עקב תלונותיו נגד השופטת שהגיש לנציבות תלונות על שופטים; כי גורמי הרווחה שיקרו וטפלו עליו טענות שונות, ופעלו בדרך של הונאה והסתרה.

לפי כללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי ניתן לפגוע ברכוש פרטי רק כאשר קיים צורך צבאי חיוני, וצורך זה לא הוכח בעניינו של העותר.

למקרא התגובות לעתירה, ניתן היה להשתכנע, כי צרכי מערכת הביטחון, ביחס להטסת מטענים וכוחות מילואים, קיבלו מענה עד כה, והצפי הוא שיוסיפו לקבל מענה הולם באמצעות הכלים העומדים לרשות מערכת הביטחון

לטענת העותרת, הן פגמים מהותיים שנפלו בצו ההסגרה, הן נסיבותיה האישיות הקשות, מצדיקים את אי-הסגרתה לרומניה.

לשיטת העותרות, פסק דינו של בית משפט זה, שניתן כאמור בדן יחיד, ניתן בחוסר סמכות ובניגוד להוראת סעיף 26 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שלפיה בית משפט זה ידון ככלל בשלושה.

מדובר בהחלטה הלוקה בחוסר סבירות קיצוני, משהתקבלה בחלוף 26 שנים מיום כניסתן לתוקף של התקנות – ובעוד שהמצב העובדתי בדבר קיומו של בית המגורים לא השתנה. 

מדוע לא יבוטלו המכתבים המורים לעותרים להשיב את ההלוואות, "וכתוצאה מכך, יהפכו הלוואות אלה למלגות"; או לחלופין, "מדוע לא יכיר המשיב במקומות העבודה הציבוריים בהם מצאו העותרים תפקיד" ככאלה העומדים בתנאים להסבת ההלוואה למלגה.

העותרת מבקשת כי נורה למשיבים "להפעיל את סמכותם" בשורה של סוגיות הנוגעות לזכויות משרתי הקבע והפורשים משירות זה. 

העותרת טוענת כי התגבשה תשתית ראייתית לביסוס חשד סביר שהמשיב 6, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ביצע עבירות פליליות לפי סעיף 2 לחוק המתנות ותקנה 2 לתקנות שירות הציבור (מתנות), התש"ם-1980.

התשתית העובדתית להגשת העתירה נסמכה כולה על דיווח מבית החולים לפיו "קצין צה"ל התקשר לפני זמן קצר לבית החולים והורה לאנשיו לפנות אותו באופן מיידי, תוך ציון כי במקום עתידה להתבצע פעילות צבאית".