נשקפת סכנה מן העותר, וכי יש בסיס לאמור בפרפרזה הגלויה בתגובת המשיב ולפיה העותר מעורב בתכנון פעילות צבאית, בעל קשרים לפעילים צבאיים, ומעורב בפעילות ביטחונית המהווה סכנה לביטחון האזור.

העותר מעלה טענות נגד הדיינים שדנו בעניינו בשתי הערכאות, ובכלל זה טענות למשוא פנים, שלא גובו בראיות. כן מעלה העותר טענות ביחס לשינוי הרכב הדיינים שדן בעניינו בבית הדין האזורי.

בעתירתם ביקשו העותרים כי נורה על ביטול החלטת משיב 1 מיום 13.10.2020 וכי יקבע ששכונת כרמית תקבל מעמד של ישוב קהילתי עצמאי נפרד.

דין העתירה להמחק. הנושא הקונקרטי שהועלה לדיון, צו עיכוב היציאה מהארץ, התייתר לאחר שהצו פקע והעותר יצא מהארץ.

העותרים שבים על הטענות העקרוניות שנטענו ונדונו בעבר בכל המתייחס לשימוש בתקנה 119. לטענתם, השימוש בתקנה זו אינו משרת את התכלית ההרתעתית העומדת ביסודה, אלא להיפך – השימוש בה מוביל להחמרה במצב הביטחוני על רקע העמקת העוינות והשנאה.

העותר טוען כי החלטת בית המשפט המחוזי מושא העתירה דנן לא נומקה כמצוות הוראת סעיף 68ב הנ"ל ולפיכך יש להורות על ביטולה.

במישור העקרוני נטען, בין היתר, כי הפעלת סמכותו של המשיב מכוח תקנה 119 מהווה ענישה קולקטיבית אסורה; כי ההריסה אינה מגשימה תכלית הרתעתית אפקטיבית; וכי הפעלת הסמכות אינה מאפשרת לעותרים לממש את אופציית המחילה המעוגנת בתקנה 119 סיפא.

העתירה דנן מציגה מקרה לא שגרתי, בו ראשיתם של המעצר ומניעת המפגש בהליכים שנוהלו על פי הדין הישראלי, והמשכם, בצווים שהוצאו לפי דין האזור. 

בעתירתו טוען העותר כי החרגת המבנים מצווי איסור הבנייה לא תפגע באינטרס ביטחוני, בשים לב לשטח המבנים ולכך שהם מצויים בלב אזור מאוכלס ומרובה מבנים. 

דין העתירה במתכונתה הנוכחית להימחק, בשל מיצוייה. כפי שמציינים העותרים בהודעתם, הצוות הבין-משרדי התכנס לראשונה לפני כחודש, ביום 17.8.2023, בישיבה שבה נכח נציג העותר 1.